משרד החינוך לבינוניות
אנחנו, הורים לילד ברמת משכל נדירה, נותרנו לבד במערכה מול משרד החינוך, שממנו שמענו רק תירוצים. אני קוראת לכם ההורים: אל תוותרו, תגיעו אפילו עד לשר החינוך, אם צריך. סיפור אישי עם טיפים לכל מי שרוצה לתת לילדיו את הטוב ביותר
עוד בערוץ הדעות:
תושבי הדרום, יצאתם פראיירים / זיו תדהר
16 שנים לרצח רבין - הלקח לא נלמד / דרור מורג
ערבות הדדית מזויפת / אמיר חצרוני
הנה לדוגמה בני, כיום בן 8. אנחנו הבחנו במשהו שונה כבר בשלושת החודשים הראשונים לחייו, כשידע להביט על האור כששאלו אותו "איפה אור" וכששיחק עם הצל על הקיר. בגיל שנתיים כבר ידענו בוודאות: הוא דיקלם ספרים, זיהה את כל האותיות, שאל איך כותבים מילה זו או אחרת: תות, בית, אבא, סבא וכבר ידע לאיית אותה. אז גם התחיל לתפעל את המחשב ושינן בעזרת התוכנית של "נחשון כל יכול" (הסוד של מיה) איות מילים חדשות, חרוזים, השלמת אותיות, התאמת מילה כתובה לחפץ. בגיל שלוש כבר ספר עד מאה.
ואז מגיע ילד שכזה למערכת החינוך, והיא - גבירותיי ורבותיי - שואפת לבינוניות. בדקתי את הנושא מקרוב מאוד. המערכת מטביעה את המצויינים והמעולים שבתוכה ומנסה ליישר אותם לכיוון חומרי הלמידה הסטנדרטיים במערכת, והמעולים חייבים להיות בינוניים כדי לשרוד במערכת. כך הפך משרד החינוך למשרד ההנצחה לבינוניות. הורה שינסה לקדם את בנו ולא יוכל לפתוח את הכיס - כפי שאנחנו עשינו - ימצא את בנו משועמם ומשוטט בין כותלי בית הספר. הורה שלא ידרוש מענה ספציפי עבור ילדו, ולא ישקיע בחוגי העשרה מגוונים ויקרים, עלול למצוא עצמו מול ילד נטול מוטיבציה ובעיקר משועמם.
להורים לילדים "מחוננים" או "מצטיינים", כמו בני, זה עולה ממון רב ודורש אנרגיה ענקית במרדף אחר חוגים: משחמט וכדורגל ועד רכישת קורסים מתוקשבים במדעים ובמתמטיקה דרך מכון דוידסון במכון ויצמן, מנוי על מגזינים, ריצות לתערוכות, גני חיות, מוזיאונים בארץ ובחו"ל, ימי עיון באסטרונומיה ומדעים, רכישת ספרים, והכל - כדי לספק את רעבונו של הילד לידע ולהשכלה רחבה. אף אחד לא "דוחף" את הילד המעולה. אף אחד לא "יושב לו על הראש". זהו צורך של הילד לחוות, ללמוד ולהשכיל, צורך שאפשר להקבילו לרעב. אנחנו מחוייבים להקפיד ולהשביע את הילדים הללו לבל יוזנחו.
כמה שהוא קטן, כמה שהוא נראה ילד רגיל בהחלט, הוא בולט, ואי אפשר לפספס אותו בחוכמתו: הוא מדקלם דגלים, מדינות, ערי בירה ויש לו ידע בגאולוגיה ובמיתולוגיה והוא מוצא פגמים בספרים ומתקן ודואג שתמיד יהיו לפניו נתונים נכונים ומדוייקים. ואז, צריך גם ללמד אותו שהעולם שלנו אינו מושלם. הוא, שתמיד רץ ומסייע לאחר, לחלש, צריך לפעמים להבין שגם לו מותר להיות זקוק לסיוע. צריך גם ללמד אותו שאף אחד לא יודע באמת הכל, ותמיד יהיה מישהו חכם ממך, חזק ממך ויהיה גם מישהו שלא יבין את הדרישות המיוחדות שלך.
ואחרי כל אלה, בל נשכח שהילד שלי הוא קודם כל ילד. אם הוא עייף לפעמים, מותר לו לשבת מול הטלוויזיה, לתת למוח הפסקה, מותר לו לקרוא קומיקס, לשחק במחשב, לצחוק, לבכות, להתרגז, להזמין חברים, ללכת לחברים, לריב עם חברים, להתלכלך בבוץ, לאכול קינוח לפני הארוחה, לאכול ג'נק פוד, להשתולל - כי הוא ילד. ילד בעל צרכים אחרים, שדורש יחס מיוחד, אבל קודם כל ילד. ממני נדרש להיות האם שעונה על הצרכים באשר הם כדי לתת ולהעניק לו את הטוב ביותר.
לבד במערכה
משרד החינוך צריך ואמור להבין שגם על כתפיו אמור להיות נטל כספי. פתרונות שעות "אופק חדש" אינם מספיקים לענות על צורכיהם של הילדים הללו. אבל אנחנו, ההורים, נותרנו לבד במערכה מול המשרד, כשידו על העליונה. ימים אין ספור עברו עלי, של קריאת מאמרים והתכתבות עם האגף למחוננים, בעוד ילדי, שטרם מלאו לו ארבע שנים, החל ללמוד ולשנן ביוזמתו ובכוחות עצמו ספרים ואטלסים. מתוך חשש שאיני יודעת כיצד מתמודדים עם המתנה הזו, פניתי לבקשת עזרה. הסיוע הגיע מתוך הכוחות המקומיים: הפסיכולוגית, מנהל מחלקת החינוך והגננת. תחת שרביט הגננת, נבנתה תוכנית עבודה מיוחדת הכוללת בתוכה פתירת תפזורות, תשבצים, ספרים וחוברות באנגלית ללמידה עצמית תוך דגש על הצד החברתי והמוטורי לבל יוזנחו.
בכל אותה תקופה, שמענו ממשרד החינוך צלילי התנערות בלבד: כותבים מכתב לאגף למחוננים והוא נותן את כל התירוצים שבעולם. ושוב פנייה כעבור שנתיים, ושוב תירוצים, ופנייה לוועדת החינוך של הכנסת שפונה למנכ"ל משרד החינוך שפונה למנהלת האגף למחוננים שמחזירה את תשובתה למנכ"ל משרד החינוך, שמחזיר תשובתו לוועדת החינוך של הכנסת שמחזירה תשובתה אלי. בדיחה. ושוב אני פונה למנהלת האגף למחוננים, הרפרנטית במחוז עונה, אני משיבה ושוב פונה לארצי - כולם פונים לכולם, כולם דוורים של כולם, ואנחנו יכולים רק לחלום שמישהו ינסה להתייחס אלינו ברצינות.
מצאתי את עצמי כותבת תגובה באחד הפורומים של ynet. ענה לי אב מאזור המרכז שהקורסים שמציעים לבנו מגוחכים, אם מאשדוד יצרה איתי קשר והתברר שהמצב לא מזהיר וגם בבאר שבע הרמה לא מרקיעה לשחקים. התברר שאני לא לבד. משהו במערכת רקוב, כל הורה רואה עצמו בודד ונטוש - וכולנו שותקים וחוטאים לילדינו.
אני החלטתי לא לשתוק. בכיתה א' התגייסה המחנכת ובית הספר נתן תגבורים במתמטיקה ובאנגלית תוך הטלת משימות ומטלות מיוחדות במידת האפשר ובמגבלות המוסד החינוכי. בכל אותו זמן, האגף הממונה על הגאונים לא טרח לבדוק מה קורה איתנו, מה ניתן בתוך מסגרת בית הספר, מי אחראי לבדיקה ולמעקב אחר תוכנית הלימודים. מתאימה? לא מתאימה? המסקנה העולה, הכואבת להחריד היא מה היה עתידו של בני, לולא הייתה לו אם שמבינה קצת יותר מאמהות אחרות. מה היה קורה לילד שאמו אינה מסוגלת לקחת אותו לאבחון פרטי ולשלם 1,300 שקלים על הכוונה מקצועית ומבחן IQ על מנת להוכיח את יכולתו קבל עם ועדה במטרה לנסות להעיר את משרד החינוך המתכסה בבינוניות שלו ונרדם למול צורך ילדי?
אל תוותרו, תילחמו
איך זה שמשרד החינוך, המתפאר בתוכניות עבור המוכשרים, אינו מאבחן אותם כראוי בבית הספר היסודי ומסתפק במבחן המוני תוך הנחלת מונח "איתור מחוננים ומצטיינים"? מה מקבלים אותם ילדים שעברו את המבחן? ממה מורכב מערך יום הלימודים שלהם? על חשבון מי ומה? איזו תועלת צומחת להם ממערך ההעשרה המוצע? אילו תגבורים מקבלים הילדים הללו בתוך מערכת החינוך הממוצעת? כמה משקיע משרד החינוך בכל "ראש"? כמה כסף נדרשים ההורים לשלם?
אני קוראת לכם, ההורים, כאחות למחונן שמערכת החינוך כמעט והקיאה אותו החוצה, כאשת מקצוע הצופה בילדים הללו אובדים במבוכים ומתקשים לסיים י"ב כיתות, וכאם לילד ברמה שכלית "מעולה": אל תסמכו על משרד החינוך, לכו, אבחנו, שלמו, קומו והילחמו כדי שהמעולה שבילדים יקבל את התנאים המעולים ביותר להשביע את רעבונו לידע וחוכמה. דרשו מהפיקוח הארצי והמחוזי תוכניות מעולות עבור הילדים המעולים, דרשו אבחונים תקפים של IQ, על מנת להבין שלא מדובר בילד רגיל אלא בילד שבאמת ובתמים זקוק לתוכניות מיוחדות, על מנת ללכת בבטחה בשטף המידע תוך התחשבות בצרכים רגשיים חברתיים.
בדקו את חוזרי המנכ"ל, לכו לייעוץ משפטי כדי לבדוק מה מגיע לכל ילד שכזה. אל תסתפקו בהתנגחות מול הפיקוח המחוזי והארצי. פנו גם לוועדת החינוך של הכנסת, פנו לשר החינוך. הציפו אותם במכתבים ובדרישה לפתרונות. הילחמו לקבל את המעולה ביותר בכמות הגדולה והאיכותית ביותר. דרשו מצויינות! דרשו תוכניות מעולות עבור הילדים המעולים, לא רק למען שלומם האישי, לא רק למען טיפוח האינטלקט והגשמת הפוטנציאל, כי כוחנו במוחנו.
הכותבת היא אם לילד בעל "תפקוד שכלי ברמה מעולה" ואחות למחונן
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
