"המפלט האחרון": נישואים דרך צהר

אלפי זוגות בישראל מתחתנים מדי שנה באמצעות ארגון רבני "צהר", שהצליח לייצר (בעיקר עבור הציבור החילוני, אך לא רק) אלטרנטיבה המאפשרת נישואים כדת משה וישראל, ללא יצירת קשר ישיר עם ממסד הרבנות.

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• במקום לדרוש צדק, תנו צדקה/ טלי פרקש
• לומדים בסתר: מחתרת הבגרויות החרדית
• בחרו את הסיפור המנצח של "אגדתא 4"    
  

הליך הרישום שהציע "צהר" לזוגות העומדים בפני נישואים היה לעתים המוצא היחיד עבורם, שבלעדיו לא היו מתחתנים בטקס דתי-אורתודוכסי, או לחילופין לא היו מתחתנים כלל. כפי שפורסם ב-ynet, כעת המיזם נמצא בסכנת סגירה בשל צמצום במספר תעודות הנישואים המגיעות לידי הארגון.

"סגירה תהיה טעות נוראה"

"גם בעלי וגם אני לא מתים על תעשיית הרבנים, אבל לו יש יותר אנטי", סיפרה ל-ynet איילת מירושלים. "לפני החתונה היו לנו הסתייגויות רבות מהחופה ומהטקס. רגע לפני שוויתרנו, המליצו לנו להיפגש עם הרב דוד מילסטון, חבר בצהר מאלון מורה, והאמת שהוא הוריד לנו את כל הפחדים שהיו לנו.

"נפגשנו לפני החתונה אצלו בבית, והוא היה מדהים. הוא הסביר לנו את הרציונל והתהליך כולו, והצליח להביא אותנו למקום שיהיה לנו בו טוב ונוח. הוא הוריד מהחופה את כל מה שלא היה הכרחי - וזה היה נהדר. מאוד רציתי שגם אני אענוד לבעלי טבעת מתחת לחופה, והוא הסביר לי למה זה לא אפשרי, והציע שאני אדבר מתחת לחופה במקום".

איילת מספרת כי גם בכל הנוגע לביקור אצל רבנית קודם לנישואים ב"צהר" היו גמישים יותר והסכימו לערוך פגישה משותפת עם הבעל. "אני חושבת שזו תהיה טעות נוראה לסגור את זה", היא אומרת. "הארגון הזה הוא שנותן היום לאנשים אפשרות להתחתן חתונה יהודית, ואני לא מתכוונת רק לחילונים שיש להם אנטי לדת, יש גם לא מעט חילונים שאוהבים את הדת אבל לא את הרבנות, ופה בניגוד לממסד הרבני הרגיל - באים לקראתך".

"לא חתונה, בטח שלא דתית"

גם לעינת מאבן יהודה היה ניסיון טוב עם "צהר" שמנע ממנה לוותר לגמרי על חתונה כדת משה וישראל. לדבריה, עוד בשלב הבירורים על המקום שבו כדאי להירשם לנישואים היא נתקלה בקשיים, כשהתברר לה שהממסד מערים קשיים על הרצון שלה להתחתן באמצעות הרב שרצתה.

לדברי עינת, הרב פנחס היימן - שעורך חופות דרך צהר וגם באופן פרטי - עזר להם מאוד בכל הליך ההכנה לחתונה, שממנו מאוד הסתייגה.

"אני בכלל לא רציתי להתחתן, ובטח שלא חתונה דתית", אמרה בשיחה עם ynet. "אבל, לאיש שלי היה חשוב לעשות את זה, וכך גם למשפחתו. שנינו הסכמנו שאם הולכים על זה - אז רק למשהו שאני מתחברת אליו, ולא זרה לו. הרעיון

היה למצוא רב שיעשה חופה שקרובה אלינו".

לדברי עינת, לאחר מאמצים, הם נרשמו לנישואים, והרב היימן עשה כל שביכולתו - בגבולות האפשריים - כדי לבוא לקראתם. בטקס היה חשוב לעינת שהרב כמעט ולא יהיה פעיל, ולכן את הברכות אמר החתן בעצמו. שבירת הכוס נעשתה באמצע החופה, ולא בסופה, כמנהג ירושלים. 

"ברגע שראינו שאנחנו מסתבכים עם הרבנות, היינו על סף פיצוץ", היא מסכמת, "כמעט שלא התחתנו, אבל בסוף הרב היימן חיתן גם אותי וגם חברה אחרת שלי".