החסידה והעדשה: צילומי הריון לחרדיות

היא לא מבקשת לחולל מהפכות, לשנות סדרי מגזר או למתוח גבולות. רק תנו לה פריים ראוי, והיא מאמינה שכל השאר יסתדר מעצמו. קוראים לה שפרינצי פרידמן, ולמרות שהיא הבריזה משיעור צילום עירום בסטודיו שבו למדה בתל-אביב, היא הפכה לאחת הצלמות המבוקשות במגזר החרדי.

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• דתל"שית - ומפחדת מאלוהים/ רחלי מלק-בודה  
• לצאת לעבוד? החרדים משיבים לפרס
• ואיגדת לבנך: שהם סמיט מספרת חז"ל
  

פרידמן גדלה בבית חסידי "קלאסי". היא קיבלה את המצלמה הראשונה בגיל 11, ומאז ועד היום, לא הפסיקה לצלם. מה שהחל כתיעוד של חברות, במסיבות וטיולים, הפך אט-אט לתחום העניין המרכזי בחייה. כשסיימה את סמינר "בית יעקב", היה ברור לה כי היא והמצלמה זה רומן ארוך טווח. מעבר לקטלוגים של אופנה לבוטיקים אה-לה-דוס בגאולה, לאחרונה גם החלה לשמש ככתובת לכל חרדית החפצה בבוק הריון. צנוע כמובן.

אל תאמרו "הריון", אמרו "לפני לידה"(צילום: שפרינצי פרידמן)

את רזי המקצוע למדה פרידמן בבית הספר לצילום "סטודיו גברא" בתל אביב, רחוק מהחסידות הירושלמית שבה גדלה. "לא חששתי כלל ממה יגידו", היא מעידה, "זה לא היה בכיוון של לפרוץ גבולות, או לעשות פרובוקציה, יש פה

פשוט עניין מקצועי נטו. לקבל הכשרה טובה, הכי טובה שאפשר. לכן זה גם לא נתפס מוזר בקהילה. אני רוכשת מקצוע לחיים וזה בסדר.

"הדבר הכי חשוב בבית הספר היה שהם קיבלו אותי כמו שאני והבינו למשל שסדנה של צילומי עירום זה לא בשבילי. הם לא הערימו קשיים וקיבלתי את התעודה גם בלי לעבור את זה. זו גם הסיבה שיש חרדים ודתיים נוספים שלומדים שם. כשיש קבלה, אפשר להסתדר עם הכול".

אין כניסה לעיתון

הרעיון של פרנסה באמצעות פריימים לבחורה חרדית לא מובן מאליו. מלבד תחום צילומי הילדים, שפעיל זה כמה עשורים בקהילות השונות, באופן מסורתי כל השאר היה מחוץ לתחום. צלמי העיתונות החרדית, לדוגמה, הם תמיד גברים. וגם פרידמן לא רואה איך זה יום אחד ישתנה. "הם בעיקר מצלמים אדמו"רים ורבנים. אני לא רואה את עצמי נדחקת לצלם אדמו"ר, לי זה לא יהיה נעים, בלי קשר אליהם".

לשמחתה של פרידמן, בשנים האחרונות התפתחה תעשייה שקטה של צילומי אופנה במגזר החרדי. "כבר עשינו קטלוגים בדרגות 'חומרה' שונות - יש את אלה שאין בהם בכלל דוגמניות, כלומר כאלה שהעמדנו את הבגדים על בובות, יש קטלוגים 'שלא יוצאים מהחנות' - עם דוגמניות, ויש אפילו סלוני שמלות כלה, שהחליטו להעביר באמצעות מסכים ללקוחות הפוטנציאליות בחדר

ההמתנה את הדגמים האחרונים". והכל, אם תהיתם, בשושו מוחלט, כדי לא לעורר את חמת זעמם של הקיצוניים.

למרות העיסוק בפשאן, הלב האמיתי של פרידמן הוא דווקא באישה ההרה. "זו תחושה אישית מאוד, שהחלטתי ללכת בעקבותיה", היא אומרת. "אני מרגישה שהריון הוא זמן שאישה מרגישה בו הכי טוב עם עצמה, הכי נשית. גם מי שבמידה 36 וגם זו שמלאה הרבה יותר. יש משהו בזמן הזה שהוא ייחודי וקסום. וזה בטח הרבה יותר כיף לי מלצלם דוגמניות. בנשים בהריון קיים משהו כל כך שמח וקורן, גם כשזה בסך הכול בטן".

צילומי ילדים. תחום פופולרי(צילום: שפרינצי פרידמן)

ואם בציבור החילוני הטרנד כבר מזמן תפס תאוצה רבתי, נושא הצניעות הווה מכשול רציני בדרך לכיבוש קהלים שמרניים יותר. פרידמן מצידה פתחה שיטה משלה. הצילומים בסטודיו נעשים בביגוד מלא, ובהרבה מהתמונות באלבום לעולל שבדרך - הבטן לבדה היא זו שתופסת את התמונה כולה.

אז איך זה הולך בדיוק?

"קודם כל הגישה היא שזו חוויה מהנה. אני משוחחת בטלפון עם הלקוחה הפוטנציאלית ומנסה להבין מי היא ומה היא רוצה בבוק האישי שלה. רובן באות בזוגות - או חברה טובה ששותפה לתהליך, או הבעל".

היחס של הצד הגברי לצילומים הסופר-נשיים מעורב, מספרת פרידמן. לדבריה, חלק מהגברים החרדים מעדיפים ש"האישה תעשה מה שטוב לה" מבלי למצוא בכך עניין אמיתי, ולעומתם יש אחרים שמתחברים לחוויה, ואפילו מצטרפים לתמונות משותפות".

במגזר שהוא מכוון למשפחה גדולה, את בונה על לקוחות חוזרות?

"עוד לא היו לי כאלה, כי כל הנושא מאוד חדש וטרי. אבל אני בהחלט מאמינה שיהיו לקוחות שירצו לייחד לכל הריון בוק משלו. הבטן עצמה, למרות שזו אותה אישה, נראית שונה מהריון להריון, אז למה לא? וגם אם מדובר בזוגות שיש להם חמישה ילדים, בדרך כלל מדובר במרווחים גדולים אחד מהשני, וההיריון נתפס כחוויה מיוחדת, ולא כמשהו שהוא חלק מהשגרה".

הכל התחיל בפייגי

הלקוחה הראשונה של פרידמן בכל הנוגע לצילומי הריון הייתה פייגי, שלמעשה היא-היא שיזמה את פיתוח הענף החדש של הצלמת.  

"ראיתי תמונות ילדים שהיא צילמה והתרשמתי", מספרת פייגי. "רציתי שהיא תצלם גם אותי, ודווקא צילומי הריון. שאלתי אותה אם היא מוכנה לזה והיא השיבה 'בוודאי שכן'. משם הכל התגלגל".

באזוניות - מוזיקה חסידית(צילום: שפרינצי פרידמן)

עבור פייגי מדובר פשוט במזכרת משפחתית-אישית, משהו שתוכל להראות בעתיד להראות לילדים, ולספר להם איך הם נראו "מבחוץ" כשהיו "בפנים". את החוויה בסטודיו היא החליטה לחלוק עם בעלה. וצילומי המשפחה המתרחבת שלהם כבר רצו מיד ליד בקרב חברות לחצר החסידית.

"אני לא יודעת אם מחר זה יהפוך לחלק מהנורמה אצלנו, כמו צילומי ילדים, אבל יש בהחלט עוד שיצטרפו ויצטלמו,, ממשיכה פייגי. "אפילו אמא שלי מאוד התפעלה, היא ידעה שזה קיים בציבור החילוני - אבל שם זה נראה אחרת לגמרי"

צניעותיזם

בעידן שבו נראה שההקצנה הדתית רק הולכת ומחריפה, לא נראה שיש סיכוי שאי-פעם הצילומים של פרידמן יככבו בעיתונות המגזרית, המקפידה על קוצו של יו"ד. אפילו המילה "הריון" הפכה שם בשנים האחרונות למעין "מוקצה", ובמקומה מעדיפים העורכים החרדיים את הביטוי המטשטש "לפני לידה".

אלא שפרידמן דווקא אופטימית. "בפרסומות כבר רואים את המילים בגדי הריון, אז יש תקווה", היא מדווחת. "העיתונות אמנם מפוחדת, אבל יש גם ניצנים של שינוי. היום כבר מוכנים לפרסם כתבות אופנה שכוללות בגדים לנשים - מה שלא היה קיים בעבר. גם אתרי האינטרנט החרדיים כבר מציגים תמונות

של נשים. צנועות ושמרניות, אבל נשים. אז זה תהליך".

ובכל זאת, לאישה החרדית קשה לחשוף את עצמה

"חונכנו על המונח 'כל כבודה בת מלך פנימה'. זה מה שחזרו ואמרו לנו כל הזמן, זה כבר הפך לחלק מאיתנו וזה טבוע בנו עמוק, כל דבר אחר מרגיש חשוף. אם תשאלי אותי, אני לא חושבת שיש צורך לפרוץ את זה. אני גם לא חושבת שזה מעכב נשים באיזשהו מובן.

"לאחותי הגדולה יש משרד אדריכלים מצליח וגדול בירושלים. השם שלה מתנוסס על לא מעט פרויקטים בבניה, אבל הפנים שלה לא. השם שלה, העשייה, מדברת בשמה. אנחנו אנשים פרטיים, פרטיים מאוד, ומותר לנו להישאר כאלה".