המאמין הגדול: על עוד ערב גדול של בלאט
עם אמון מלא ביוגב אוחיון, החזרת הביטחון לסופו ובחירה נכונה בדווין סמית' בדקות הסיום, מאמן מכבי ת"א ביצע את המהלכים הנכונים בדרך לניצחון גדול על ריאל מדריד. עידו אשד מסכם
אחרי הניצחון המרשים 82:88 של מכבי תל אביב על ריאל מדריד במסגרת היורוליג, אפשר לומר בעיקר דבר אחד - מעל לכל זה היה משחק של הוכחה.
עוד ב-ynet ספורט
- על משחק ה-NBA שהיה בהיכל נוקיה כבר שמעתם?
- ועל משחק הנפל של מכבי ת"א מול סטוק?
- קשטן בא בטענות לשיפוט. שוב
- הפעם גם מכבי חיפה לא הצילה את המצב
- את האחיות פרש כבר ראיתם? חבל / בועטת - רכילות ספורט
ג'ורדן פרמאר הפריך את החששות לגבי האנמיות וחוסר היוזמה שלו, והיה נוכח בכל סנטימטר על המגרש. את הסלים הוא השיג בחדירות על ענקי ריאל וגם נעץ שלשה מכריעה. סופו הראה שאטריות רזות מהסוג של בגיץ' וטומיץ' הוא מסוגל לאכול לארוחת ערב, והוסיף השתטחויות של שוער כדורגל שהדליקו את הקהל.
יוגב אוחיון הוכיח לכולנו שכשיש לו מאמן שמאמין בו ושם אותו בתפקיד מתאים, הוא יכול לשחק 20 דקות איכותיות ביורוליג ולשלוט בקצב משחק מול כוכבים כמו רודריגז ויול. ודייויד בלאט – הוא ממשיך להוכיח שיש לו את התכונות החשובה ביותר של מאמן כדורסל מודרני – גמישות ופרגמטיות.
ניצני השינוי שרק החלו ללבלב במשחק הקשה לצפייה מול פרטיזן, הגיעו נגד ריאל לבשלות במהירות מפתיעה, כשבלאט הצליח לכוונן את שיטת המשחק ולהתאים אותה ליתרונות היחסיים של השחקנים המובילים שלו, לאופי המשחקים תחת עומס המסגרות וגם ספציפית כנגד היכולות המגוונות של ריאל.
עוד מהטורים של עידו אשד
- ברוכים הבאים לעולם האמיתי - על ההפסד מול מילאנו
- פפאלוקאס במכבי ת"א? קלף אחד יותר מדי
- תודה לאמא ולסטרן: פרמאר במכבי ת"א - מה חשבנו כשפרמאר רק הגיע
בלאט הבין שכשחסרים לו אימונים, הוא לא יוכל להפיק תועלת מהגנת הלחץ או מתרגילי התקפה ארוכים ומורכבים. הרי לשם כך, במיוחד מול יריב איכותי, הוא חייב ללמד מה עושים אחרי המסירה השלישית והרביעית בלחץ, או את האופציה הרביעית בהתקפה. אין לו זמן לזה כרגע.
קצר ולעניין
אז מה עושים? מוותרים על הלחץ על מגרש שלם, ושומרים אישית תוקפנית על חצי מגרש. מחליפים מדי פעם לאיזורית ומצ' אפ זון, אבל כל הזמן לחץ אדיר על הכדור. ואמנם רק 4 חטיפות, אבל ההגנה הצמודה מאפשרת שוויון בריבאונד, משחק ריצה ומעבר, והשלשות מגיעות משם. במקביל זה שומר על טריות הרגליים ופארמר יכול לשחק 36 דקות. בהתקפה - תנועות קצרות שמבודדות את היתרונות – סופו מתחת לסל, פארמר לחדירה, בלו לקליעה. זורקים גם אחרי 5 שניות, וזה בסדר כל זמן שזה מתואם ויש ירידה להגנה.
לזכות בלאט תעמוד גם ההודאה בטעות עם סופו והחזרתו למשחקי הליגה – מה שלימד אותו לא לבצע עבירות שטותיות ולהישאר על המגרש 21 דקות. אבל ה-MVP שלי הוא דווקא דווין סמית', שהוכיח למאמנו שצדק כשבחר בו, ובדקות הקריטיות היה שם עם הגנה אדירה על רודי פרננדס וסוארס, שישה ריבאונדים משמעותיים, ושלשות שנכנסנו בזמן.
ניהול המשחק המדויק והדינמי של בלאט והידוק הרוטציה בחצי השני הובלט עוד יותר מול השגיאות של לאסו, שייבש דקות ארוכות את פרננדז
ולא התקיף את סופו בפיק אנד רול גבוה.
בוודאי שיש עוד על מה לעבוד – למשל על אחוזי העונשין המדאיגים, או על תרגילים לסוף שעון כשפארמר על הספסל ולא יודעים מה לעשות. אבל בינתיים עומדים במשימות, מתקדמים, ואפילו נהנים מהדרך. ולמרות שזו דרך חתחתים מלאה עליות וירידות, מכבי הוכיחה לעצמה שהיא בכיוון הנכון, ומתברר שהקבוצה הנוכחית מחוברת אפילו יותר מהקבוצה של השנה שעברה בשלב זה של העונה. בהחלט מבשר טובות. והעיקר שיש קברניט על ההגה.
לתגובות: ido@almx.co.il
לפנייה לכתב/ת 
