"מיליארד סיבות לשוד": צדק חברתי קליל
קומדיית האקשן "מיליארד סיבות לשוד" משלבת בין מסר חברתי-כלכלי וסיפור נקמה מצחיק, פשוט וטוב מכדי להיות אמיתי. בזכות אדי מרפי, בן סטילר וחבריהם לקאסט, זה גם עובד
"מיליארד סיבות לשוד" מציג את עצמו כקומדיה מהנה במשקל נוצה, אבל בנוסף לבדיחות המצופות מבן סטילר ואדי מרפי, הוא מספק גם מנה גדושה של צדק חברתי ותיקון עוולות. מבלי למחות או לפעול בעצמם, הצופים מקבלים מסר אופטימי, שקשור במשבר הכלכלי בכלל ובהונאתם של טייקוני בורסה נוכח ברני מיידוף בפרט.
עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע של ynet:
ברט ראטנר ביים יציר כלאיים - שילוב בין סרט אקשן לקומדיה של טעויות - הסובב סביב מגדל יוקרה בלב ניו יורק המכונה בפשטות "The Tower". בכל הקומות גרים אנשים עשירים מאוד, שצוות האחזקה של הבניין טורח סביבם כמו חבורה של משרתים נאמנים, וארתור שו (אלן אלדה), האיש העשיר ביותר גר - איך לא - בפנטהאוז. כדי להדגיש עד כמה הוא עשיר, הוא שוחה על הגג בבריכה פרטית ששטר של 100 דולר מודפס על קרקעיתה.
בראש הצוות המתפעל את המקום עומד ג'וש (סטילר), שהוא לא רק עובד מסור אלא גם בחור חכם. את העובדה הזו אנו יודעים כי הוא ושו נוהגים לשחק שחמט אינטרנטי. אחרי פתיחה שמבהירה לנו מי הבוס, מגיע משבר שמשנה את כל מה שג'וש חשב על הדייר שבקומה העליונה.
ג'וש רואה משאית שנכנסת לחניה ללא רשות ולוקחת עמה את שו. הוא משוכנע שמדובר בניסיון חטיפה, ובנאמנותו רץ אחרי הרכב - עד שמתברר ששו לא נחטף, אלא ניסה לברוח ממעצר. המיליונר מואשם בהונאה בסדר גודל עצום, שבמסגרתה העלים גם את כספי הפנסיה של העובדים במגדל.
אוזלת היד של ה-FBI, יהירותו של שו שממשיך להתנהג כאילו הכל כשורה בעודו נתון במעצר בית ותחושת האחריות על כספו שלו ושל יתר העובדים, מובילים את ג'וש לתכנון פעולה מחוכמת. הוא וכמה מהעובדים ימצאו את מצבור המזומנים האחרון של שו, יגנבו אותו ויחלקו את השלל בין הנפגעים.
בשלב זה הסרט יורד מפסי ההיגיון, שמוכפפים לטובת הרצון שהצדק ייעשה. אז מה אם ג'וש וחבריו למבצע - גיסו (קייסי אפלק) עובד הקבלה המבולבל, דייר שירד מנכסיו (מתיו ברודריק), מפעיל המעלית (מייקל פנה) והחדרנית (גבורני סידביי מ"פרשס") - לא שדדו אף אחד מעולם? בשביל זה קיים העבריין השחור הסטריאוטיפי התורן, סלייד (מרפי), שלאחר שיתוף הפעולה שלו פה עם ראטנר לקח אותו הבמאי להנחות את טקס האוסקר הבא.
סלייד וג'וש מכירים מאותה שכונה, והוא נכנס לתמונה כדי לעשות את מה שאדי מרפי יודע: להיות מצחיק. במקרה הזה, תוך שהוא מסייע לחבורה הפגועה לנקום. סלייד מביא את חוכמת הרחוב, אבל זהו ג'וש שמתכנן את המהלכים המורכבים כולם עד לשוד המיוחל, שמתנהל עם שלל אירועים מצחיקים ומותחים לפרקים.
מה שמאפשר לסלוח בקלות על כל מיני בעיות טכניות בביצוע ותכנון השוד שמסתדרות בקלות יתרה, הוא הדמויות האמינות שמובילות את המהלך. כמו סלייד השודד האפרו-אמריקני, גם שאר הדמויות הן סטריאוטיפים מייצגים של מעמד הביניים בארצות הברית - אך זה לא בהכרח דבר רע במקרה זה. הדמויות האלו מאפשרות לכל אחד למצוא מישהו להזדהות איתו.
בן סטילר משחק באופן מעורר אהדה דמות "רצינית" של בחור רגיל, שרק רצה לעבוד למחייתו. ברודריק מייצג את אלו שהיו עשירים אך איבדו הכול, אפלק את האב הצעיר המצפה וסידביי את המהגרת חסרת הזכויות. אנחנו הצופים חייבים לרצות שהם, הרובין הודים המודרניים, ינצחו את העשיר הרשע הגדול, המשול לדרקון ששומר על כסף לא לו בראש מגדל.
נוצרו לא מעט סרטים על המשבר הכלכלי האחרון בארצות הברית, וודאי שזהו לא האחרון שבהם. אך, לעומת טיפול כבד ורציני עד שיעמום בחלקם, דוגמת "קומפני מן" מהשנה האחרונה, "מיליארד סיבות לשוד" מציג אגדה אופטימית ומלאת הומור על הצדק שהיינו רוצים שייעשה, על אף שבלב פנימה ברור שנקמה מתוקה כמו זו המוצגת כאן לא תתאפשר במציאות.
אפשר לומר ששו הוא גרסה סאטירית של ברני מיידוף, ואפשר גם להתייחס אליו בקנה מידה גדול יותר. ניתן להשוות את המאזן של עשיר-רשע ועניים-
טובים בסרט לתחושה הכללית שנוצרה מהמשבר הכלכלי. כל מיני דברים שלא כולנו מבינים עד הסוף קרו לבורסה ולתאגידים הכלכליים הגדולים, ובגלל שהם פישלו, להרבה מאוד אנשים קשה להתפרנס עכשיו.
הפורקן שהסרט מעניק לזעם המוצדק שרבים ודאי מרגישים לא רק משחרר, אלא גם מצליח להזכיר את התסכול הנובע מהידיעה שבמציאות, הדברים לעולם לא יהיו כה פשוטים.
