אז מה אם הרב התיר? הנשים יושתקו

למרבה האירוניה, הדיון שנערך בכנסת על הדרת הנשים המוחלטת מרדיו "קול ברמה" נערך בסמיכות ליום פטירתה של רחל אמנו. כן, שהתחנה קרויה על שמה, ושקולה הנשי דווקא לגמרי נשמע - לפחות לפי הנביא ירמיהו.

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• מרגי משיב : 'צהר זורים חול בעיני הציבור'
• איה קרמרמן מתוודה: הכותל ואני - זה לא זה   
  

ב"ועדה לקידום מעמד האישה בכנסת" נאלצו אתמול (יום ב') ראשי התחנה לספק הסברים על כך שהפרו ברגל גסה את עקרון השוויון, לטובת אפליה בוטה וממוסדת שמדירה נשים כקרייניות, כמגישות וכמרואיינות - ודאגו להגמוניה גברית מלאה מעל גלי האתר.

הדיון הפך למעניין במיוחד, כשהנוכחים הגיעו לשלב התירוצים. גולת הכותרת הייתה כשאחד השדרנים ב"קול ברמה" שלף את הפסוק השחוק-עד-דק "כל כבודה בת מלך פנימה", וייחס את ההדרה מהשידור לכבוד שניתן לנשים. באמת, עוד כבוד כזה ואבדנו.

איפה ההלכה?

מי ששם לב לחילופי הדברים שבין ח"כ אורי אורבך לנציגי התחנה, לא יכול היה שלא לתהות מדוע האחרונים אינם שולפים את פסקי ההלכה

הרלוונטיים - ובכך סותמים את הגולל על הדיון כולו. אלא שהדבר לא ממש אפשרי, כי מה לעשות, הפעם גבירותי ורבותיי, ההלכה והרבנים דווקא בעד קולה של האישה.

כבר לפני כחצי שנה הובאה בפני מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף, השאלה כיצד לנהוג בנוגע להשמעת קול נשי (לא שירה) ברדיו - זאת לאחר שחברות כנסת ונשים אחרות בתפקידי מפתח לא "זכו" להתראיין ב"קול ברמה". תשובתו היה פשוטה: "תעלו נשים, מה יש בזה?" ואולם בשלב הזה, ראשי התחנה כנראה אטמו את אוזניהם והמשיכו בשלהם.

הטשטוש בין המושגים "קול באישה ערווה", המתייחס לשירה ואיסור ההאזנה לה ברמות כאלה ואחרות, לקול אישה בדיבור עובד מצוין. השלכת האיסור על המותר היא שיטה נפלאה ליצור כסות תורנית, גם כשאין כזו בנמצא. זוהי, אם כן, רפורמה הלכתית ממדרגה ראשונה. ההלכה אומרת "כן", הרב מאשרר, אבל ראשי התחנה, שככל הנראה הם צדיקים ומלומדים יותר, אומרים "לא".

הרבי אמר. אז אמר...

האירוע הזה הוא מעניין במיוחד בשל המשמעות הרחבה שלו - מעמד הרבנים וההלכה בתוך השיח הפנים-חרדי. לא לחינם אמר מנהל התחנה שאם יעלו נשים לשידור, או יועסקו כקרייניות, הם יאבדו 50 אחוז מקהל המאזינים שלהם. אני לגמרי מאמינה לו ויודעת שבסופו של יום, לפחות מצדם, מדובר בהחלטה שהיא בעיקרה עסקית.

הנה גם הם הפנימו כי ההליכה של הציבור החרדי אחר רבניו היא ככל הנראה רק בכיוון אחד - ההחמרה. וכשמדובר בנשים, כל המחמיר הרי הוא זוכה לרייטינג מופלג. אם הרב במקרה "לא סיפק את הסחורה", הם פשוט יתעלמו, או ישלפו מתחת לשטיח תירוצים שונים ומשונים.

על אף שההלכה לא משחקת תפקיד במשחק המחבואים של נשים בתחנה, הכללים האמוציונליים, הלא כתובים, משחקים גם משחקים, וכל שנותר למצדדים בתחנה לעשות זה להפגין שוביניזם בצורתו המזוקקת ביותר. כך ח"כ ישראל אייכלר טען בדיון שיש פה ניסיון בוטה לחנך קהל שלא הולך בדרך זו - כלומר, לא מכיר

בנשים ובקולן כחלק בלתי נפרד מהחיים יהודיים מלאים.

הציבור החרדי נאלץ בשנים האחרונות להפנים את הרפורמה החדשה, ואת המצווה הדמיונית "מחה תמחה את האישה מעל פני המרחב הציבורי", וכעת הוא מתקשה לעכל שלא כך הם פני הדברים. ולא חשוב עד כמה היא חוכמתם וגדולתם של רבנים שאומרים אחרת -  כי הם לא ישמעו בקולו.

במקרה כזה, כל שנותר הוא לתהות על מעמדו האמיתי של הרב בעיני חסידיו, ועד כמה רלוונטית הכרעתו כשהוא "זורם" נגד העדר ולא איתו? אישית, אני מעדיפה שלא לענות על כך, התשובה מפחידה מדי.