אני בהריון עם תאומים? עוד פעם?

"מאמי, איפה את?", התקשר אליי בחיר ליבי בדיוק אחרי שסיימתי להעמיס את שקיות הקניות מהסופר. עדכנתי אותו בקניות ושאלתי מה קרה שגרם לו לחפש אותי בלחץ, לדבריו.

"את בהריון!", הוא צרח, ואני התחלתי לגמגם: "איך? מה? מי אמר לך? מתי?".

כבר ביקרתם בערוץ הריון ולידה שלנו?

עוד על תאומים:

מדריך וידאו: כיצד להניק בהצלחה תאומים

אפשר לאהוב תאום אחד יותר מהשני?

אבא לתאומים? כדאי שתדע כמה דברים

מתברר שהגיעו תוצאות בדיקת הדם שלי מהבוקר והאחות המקסימה מהמחלקה להפרייה חוץ גופית ב"מאיר" כל כך שמחה לראות תשובה חיובית שמיהרה להתקשר אליי. כשלא עניתי לה (בדיוק העמסתי על העגלה ארגז דיאט קולה) היא התקשרה לבעלי לעדכן אותו.

אז זהו. אני בהריון. אוטומטית חטפתי בחילה ונזכרתי בצער בכל בקבוקי הדיאט קולה שלא אשתה בחודשים הקרובים. האמת? הייתי אפילו מופתעת.

זה קצת מפתיע להיות מופתעת מהריון אחרי שעשית הכל למענו. אולי העובדה שמדובר בסבב הפרייה ראשון הפתיע אותי. אולי חשבתי שכמו בהריון הקודם, גם הפעם אצטרך לעבור ויה דלורוזה של סבבי הפרייה חוזרים ונשנים. אולי ההפתעה נבעה בכלל מעצם העובדה שעשיתי זאת שוב, למרות שהצהרתי שלעולם לא אחזור לטיפולים אחרי שילדתי לפני חמש שנים תאומים.

"כמה הבטא?", נזכרתי לשאול את הבעל שנשמע בעצמו המום. כשהוא אמר 235, ממש כמו בהריון הקודם, לחשתי לו בדיבורית שיש סיכוי שגם הפעם מדובר בתאומים. מהצד השני נשמעה שתיקה קלה ואז הוא סיכם: "טוב, עוד נראה מה יהיה...".

החלום: לוותר על תמרונים עם עגלת תאומים

מהרגע שהחלטנו לחזור לטיפולים כולם שאלו אותי מה יקרה אם יהיו לי עוד פעם תאומים. ביני לבין עצמי פשוט לא האמנתי שזה יקרה לי שוב. אחרי שהתרגלתי במשך שנים לסטטוס "מאותגרת פוריות", שלא עבר לי גם כשהפכתי לאמא, לא האמנתי שדווקא אני אהיה אמא לארבעה.

בחמש השנים מאז שיהונתן ועלמה נולדו הייתי כל כך עסוקה בלשכנע את עצמי ואת הסביבה שאני מסתפקת בשני ילדים שלרגע היה נראה שאפילו אמא שלי מאמינה לי ומרימה ידיים. ואז, במפגש חברות תמים רגע לפני עוד יום הולדת שלי, החלטתי שאולי בכל זאת שווה לנסות.

הגבר שלצידי היה מופתע כשהעליתי את הנושא, אבל מהר מאוד גם הוא הבין שאם לא ננסה עכשיו אנחנו עלולים לאחר את הרכבת ולהצטער מאוחר מדי. בתוך כמה חודשים מצאנו את עצמנו שוב במסלול המוכר של טיפולי הפוריות, הפעם פחות לחוצים ודואגים.

ומרגע שההחלטה נולדה בי, נולדו גם הפנטזיות. סופסוף יכולתי לתת דרור לכל אותן ערגות על תינוקות ריחניים ומתוקים. אם בפעם הקודמת בפנטזיה שלי כיכבו תאומים במסגרת החלום על "שניים במחיר אחד", הרי שהפעם חלמתי על תינוק אחד ויחיד. או תינוקת.

תכננתי איך אוותר בשמחה על תמרונים עם העגלה ואשא את הבייבי שלי לכל מקום במנשא, קלילה כמו שרק אמא לתינוק יחיד יכולה להיות. כבר ראיתי את עצמי מתקתקת את כל הסידורים עם התינוק, בלי להיות כל הזמן עם עין פקוחה לעבר תינוק נוסף. חשבתי על שלל הפעילויות שאספיק לעשות כשהתינוק ישן, ללא חשש שבדיוק באותו רגע השני יתעורר. בקיצור – פינטזתי לגדל פעם אחת גם תינוק יחידאי, כזה שיקבל את כל תשומת הלב שלי בלי נקיפות מצפון ובלי הצורך להשוות.

מזל טוב, הגיע הזמן לקנות אוטו מתנחלים

והנה פתאום הבטא הגבוהה הזו, שלא בהכרח אומרת כלום, אך כן מרמזת שאולי אלו שוב תאומים. באותו רגע הפנטזיות על תינוק יחיד (או תינוקת) החלו להתפוגג ואת מקומן מילאו פנטזיות מסוג אחר לגמרי – להפוך למשפחה מרובת ילדים.

אך בעוד אני מחליפה בפשטות פנטזיה אחת בשנייה, בעלי, שהוא איש עם הרבה פחות חיבור לעולם החלומות והרבה יותר חיבור למציאות, נכנס ללחץ. טיפול בתאומים זה קשה, אבל כבר עברנו את זה פעם אחת בשלום. מצד שני, לפרנס בבת אחת משפחה בת שש נפשות – זה כבר סיפור אחר.

הגבר הפסיק לישון בלילות, התחיל לקחת כמות עבודה שמספיקה בעצמה לשישה אנשים, ובאופן כללי היה בפניקה. במהלך השבועיים שחלפו עד לבדיקת האולטרסאונד מצאתי את עצמי מודה לאלוהים שוב ושוב שהריון נמשך תשעה חודשים שהם מספיק זמן עבורו להתרגל לרעיון. על הדרך הודיתי גם לממציא האולטרסאונד, שמאפשר לנו לדעת מספיק זמן מראש ולהתכונן לצפוי לנו.

ואכן, לבדיקת האולטרסאונד הראשונה הגענו סקרנים יותר מאשר לחוצים. אושרת, טכנאית האולטרסאונד, הסתכלה על המסך וחיוך התרחב על פניה: "יש פה שני עוברים ולשניהם יש דופק", הכריזה. "איזה יופי! תאומים".

הסתכלנו אחד על השנייה וסיפרנו לה שכבר יש לנו בבית תאומים. "אז תצטרכו לקנות אוטו חדש", סיכמה אושרת בכמה מילים פשוטות את העתיד שלנו.

אני זוכרת שלפני למעלה מעשור, עוד לפני שבחיר לבי הפך לבעלי החוקי, ניהלנו שיחה על המשפחה העתידית שלנו. הגבר דיבר על ארבעה ילדים ואני דווקא העדפתי שלושה. בסוף הצעתי לו פשרה:

אם יהיו תאומים שיחסכו לי לידה אחת, לא אכפת לי להיות אמא לארבעה. כמה תמימים היינו אז כשחשבנו שתכנון המשפחה הוא משהו שנמצא בידיים שלנו. אגב, בעלי מכחיש לחלוטין שהשיחה הזו התקיימה.

עברו שבעה חודשים מאז שיחת הטלפון ההיא בדרך מהסופר. את הרכב המשפחתי כבר החלפנו במיניוואן, או כמו שנהוג לקרוא לו בסביבתנו "אוטו מתנחלים". בחיר לבי היקר כבר התרגל לרעיון והחליף את החרדה בציפייה לבאות. גם יהונתן ועלמה כבר מחכים לאחים החדשים שלהם.

ואני? אני מתגלגלת ממקום למקום מאושרת מהזכות שנפלה בחלקנו ומזמינה אתכם ללוות אותי במסע שלי לעבר הורות מרוב(ע)ת ילדים.