רומיאו, אביר חלומותיי שבא מחסידות אחרת

רומיאו פגש את יוליה בטיש של חג פורים. היא התחפשה למלכת אסתר, והוא היה אברך עם מסכה. העובדה שהוא חסיד סאטמר והיא בת למשפחה חב"דניקית לא מנעה מהם להתאהב ולהרעיף אחד על השני מילות אהבה ביידיש קולחת, למורת רוחן של משפחותיהם. זו העלילה המגוירת של הרומן המפורסם של שייקספיר, אבל לא פחות מעניינת ממנה היא המציאות של חיי השחקנים.

 עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• 6 שנים במחסן: מזוזות הוחזרו למפונים
• שני האבות שלי/ איה קרמרמן
• למה אוהבים דוסים בריאליטי/ רחלי מלק-בודה   
  

"רומיאו ויוליה ביידיש", סרטה של איב אננברג, הוא בעצם דוקו מתוחכם שמציג את הניסיונות המציאותיים של הבימאית לתרגם ליידיש את היצירה השייקספירית המפורסמת, שבמקביל גם מציג את סיפורם של המתרגמים, שהפכו לשחקנים - חסידי סאטמר שחזרו בשאלה והידרדרו לפשע וסמים. הסרט מוצג לראשונה בארץ במסגרת פסיטבל הקולנוע היהודי הבינלאומי "העין היהודית", שנפתח באשקלון ויימשך עד 21 בנובמבר.

החסידות קובעת את השידוך

לייזר וייס, שמשחק את אהרון (המקבילה היהודית לרומיאו), הוא בחור יהודי ממונסי, שעד גיל היה 15 חסיד סאטמר. הוא נזרק מהישיבה כי נתפס מעשן סיגריה - והחליט שאם כבר אז כבר - וזרק את עצמו מהכל. הוא חי ברחוב, בלי אלוהים, בלי גרוש על הנשמה ובלי שפה מדוברת. לפני כמה שנים פגש במקרה את אננברג, שחיפשה אנשים שיעזרו לה לתרגם את המחזה.

תוך כדי עבודת התרגום, התוודעה הבימאית לסיפור חייהם של חבורת המתרגמים שלה, והתסריט שעליו עמלה הפך את וייס לגיבור כפול: מצד אחד הוא רומיאו חיוור וצנום, עוטה משקפי קרן עבות וחסר סקס-אפיל לחלוטין (שבכל זאת מצליח להקסים בת של משפחה חב"דניקית מכובדת), ומצד שני הוא לייזר חיוור וצנום, שגר במיני-ואן במגרש חניה ורק רוצה להרגיש נורמלי.

"חצי שנה לקח לנו לתרגם את ההצגה ליידיש" אומר וייס, היום מפיק ותסריטאי בעצמו. "לפני כן, לא הכרתי את הסיפור של רומיאו ויוליה. לא לומדים את זה אצלנו. רק כשהתחלנו להבין את הסיפור, היה קל יותר לתרגם אותו. אנחנו לא היינו קבוצת מתרגמים מקצועית, אבל איב הייתה מאוד סבלנית כלפינו.

"אני חושב שהסיפור שתרגמנו הוא סיפור עצוב. הבנתי שיש הרבה סיפורים כאלה על בחור ובחורה שמתאהבים ולא יכולים להתחתן. זה יכול להיות בין סאטמר וחב"ד, או יותר גרוע - בין סאטמר ומשפחה ציונית. הבעיה היא שלא בוחנים האם הבחור טוב או לא, אלא האם החסידות שלו טובה".

פשעים ועבירות

וייס עצמו נולד בחסידות טובה, אבל לא טובה עבורו. "מאז ומתמיד היה לי קשה עם זה שאחרים אומרים לי מה לעשות", הוא מספר. "לא קיבלתי חינוך אמיתי ולא לימדו אותי שום דבר חוץ מתורה. הרגשתי שמבודדים אותי. בסאטמר רוצים שלא יהיה לך קשר לעולם ולכן מלמדים אותך לדבר רק יידיש - כך לא תוכל לגלוש במחשב, לא תוכל לדבר עם אנשים ברחוב, ולא תוכל

לקרוא כלום חוץ ממה שהם מרשים לך. בחור חסידי קם בשש בבוקר והולך ללמוד בישיבה עד תשע בלילה, חוץ מזה הוא לא עושה שום דבר.

"בעיניי זה מצב בלתי אפשרי לנער. הם עושים משהו בניגוד לטבע האנושי. הבילויים שיש לך מחוץ לעולם הישיבה זה רק הטישים שהרבי מארגן, או אירועים דתיים אחרים. אין שום פעילות ספורט מותרת, הישיבה לא נותנת לך גם לצאת להפסקה לשחק כדורגל".

לדברי וייס, במשפחתו 12 אחים, והוא חש שאין לו מקום. "בסאטמר חושבים 'יש לנו מספיק ילדים, כך שאם שניים מתפקרים זה לא נורא - נשארו לנו עשרה'", הוא מסביר על הלך הרוח. "הם לא מבינים שלאלוהים לא איכפת שתהיה להם השכלה, שזה לא נגד חוקי התורה. הבעיה שלי היא שאני אוהב אמנות ומוזיקה, ואין את זה בחסידות סאטמר. אין ציור, אין חשיבה, יש רק אמת אחת ורק דרך אחת".

כשוייס הבין שהדרך האחת היא לא דרכו, הוא מצא את עצמו בדרך אחרת - החוצה. הוא מספר שלאחר שעזב את הבית, החיים לא האירו לו פנים. הוא לא ידע אנגלית, התקלח במקווה וניסה למצוא עבודה. אבל כשאין שפה - גם זה לא מצליח כל-כך, והוא וחבריו מצאו את עצמם עושים "דברים שהמדינה לא אוהבת", כלשונו. 

"לא אוהבת" זה כינוי נעים למדי לדברים לא-חוקיים. וייס וחבריו, כפי שמוצג גם בסרט, עשו תרגילי עוקץ עם צ'קים, רמאויות קטנות בשדות תעופה וגם דברים גרועים יותר, שמיד נגיע אליהם. באחת הסצינות המתרגמים של אננברג גונבים לה את כרטיס האשראי ושוכרים לעצמם חדר במלון יוקרה. הדבר מתגלה לה כשמחברת האשראי מדווחים לה על חשבון בסך 20 אלף דולר. וייס מרגיע שזוהי סצינה בדיונית, אבל שדברים דומים הם כן עשו לאחרים ("הייתי צריך כסף ומהר ולכן עשיתי דברים לא חוקיים", הוא מסנגר על עצמו).

בחדר התרגום (צילום מתוך הסרט)

בדד אלך