בזבוז משווע: לשים סוף לזרימת מי הגשמים לביוב

כמו בתמונות מארץ אחרת, רחובות תל אביב כנהרות, הקניון במודיעין מוצף ומזג האוויר נמצא במרכז החדשות. אבל אסור לנו לטעות, גשמי הברכה שנתכים עלינו עם בוא החורף לא יפתרו בעצמם את משבר המים המתמשך של מדינת ישראל. הכנרת וים המלח עדיין מתרוקנים, כמות המשקעים הממוצעת בשנה יורדת בעוד מחירי המים עולים ואנחנו מתפילים את עצמנו לדעת.

• רון לאודר: מים מחברות פרטיות יהיו זולים יותר
• משבר המים: ישראל מחכה לבשורת ההתפלה
• לוח, גיר ותעלות מי גשמים - בי"ס אקולוגי בסיאטל
  

מבלי לבדוק את הסטטיסטיקה באופן מדויק, נדמה כי ניתן לומר שאירועי הגשם בישראל הופכים להיות מועטים יותר ואינטנסיביים יותר. המשמעות המידית של התופעה היא שאנחנו מאבדים כמויות ניכרות של מים טהורים.

מעבר לכך שגשמי הזעף זורעים הרס ברחובות ובבתים ורק במזל טרם עלו בחיי אדם, מדינת ישראל לא השכילה במהלך השנים לאגור את מי הגשמים שלא יתבזבזו אל הים או אל הביוב.

משקיעים בפתרונות קצה

במקום לטפל בבעיה במעלה הזרם ולהפוך את ההפגע למשאב, המדינה משקיעה כספים ומאמצים רבים לפתרון הבעיה בקצה, כלומר במיחזור של מי שפכים לטובת השקיה של שדות חקלאים או גינון עירוני ובהתפלה של מי ים מלוחים. 

הסיבה העיקרית להפסדי המים הרבים היא הצמצום המתמיד של שטחים לחלחול של מי גשם למי התהום כתוצאה מבנייה מואצת בערים. כאשר כמות המשקעים ממוצעת. הגשמים נאספים אל מערכת הניקוז והביוב העירונית וכמויות גדולות של מי שתייה שפירים הופכים למי ביוב. 

תופעה זו, בשילוב של מערכות ניקוז לא מתאימות ולא מתוחזקות וכמויות גשם גבוהות בפרק זמן קצר מובילה להצפה של רחובות. מחקרים מראים כי כל קמ"ר של שטח עירוני בנוי גורם להפסד בחלחול של בין 100-250 אלף מטר מעוקב מי גשם בשנה, כתלות באזור ובכמות המשקעים השנתית.

בהנחה שצריכת המים הממוצעת לאדם בישראל היא 100 מטר מעוקב לשנה - פי 2.5 מהצריכה המומלצת לפי ארגון הבריאות העולמי - וצפיפות האוכלוסין במדינה היא כ-340 נפש לקמ"ר, המשמעות היא כי אגירת מי גשמים יכולה לספק פי 3 מכמות המים הנדרשת לאדם ממוצע בישראל בשנה. יתרה מכך, כאשר האקוויפר הגדול בישראל - אקוויפר החוף, יושב רובו ככולו תחת שטח בנוי, הבעיה כפולה ומכופלת.

הפתרון פשוט: אוגרים

באופן יחסי הפתרון פשוט. הדרך העיקרית להתמודד עם הפסדי המים הגדולים היא בניית משמרת מים, כלומר בנייה המאפשרת אגירה של מי הגשם וניקוז שלהם אל קרקע זמינה ומתאימה לחלחול או לטובת שימוש ישיר. ניקוז מי מרזבים לחצרות, לשטחים פתוחים או לבורות חלחול מתאימים, יכול להקטין את הפסד המים ב-25-35% בשנה ולהעשיר את מאגרי מי התהום בהתאם.

לחילופין, ניתן לאגור את המים במיכלים ולהשתמש בהם למטרות שונות. גג של בית פרטי ממוצע, בשטח של 100 מטר רבוע באזור מישור החוף, יכול לאסוף בעונת חורף כ-60 מטר מעוקב מי גשם טהורים. עם זאת חשוב לציין, שאגירת מי גשם מצריכה טיפול מתאים בכדי לשמור על איכות המים.

מחקרים מראים שבנייה משמרת מים שומרת על איכות המים, שומרת על הסביבה ואפילו מפחיתה את עלויות הבנייה והפיתוח של השטח. אז אם זה כל-כך פשוט - מה הבעיה? כמו תמיד זה מתחיל בשינוי תפיסה, בתכנון רחב ולטווח הרחוק ובחקיקה, תקינה ואכיפה מתאימים.

אבל מדינת ישראל מקימה ועדות, מכינה סקרים ולא מצליחה להביא את הדברים לכדי יישום. ובכלל, נדמה שאנחנו יכולים רק לאתגרים טכנולוגיים גדולים או לאיומים מארצות רחוקות. בינתיים, מי הגשמים ממשיכים לזרום לביוב ומשם אל הים.

הכותב הוא מהמרכז לתהליכים ירוקים, המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון