"החקיקה הימנית" של משה רבנו
זכותו של כל אדם שלא יוציאו עליו לעז. חוק לשון הרע אינו עיקרון ימני או אנטי-משפטי, זה עיקרון שירד מהר סיני. ערכי הצדק של עם ישראל תמיד היו ברורים, במלוא טהרתם האובייקטיבית. אז מה השתנה? אולי התפיסה שהצדק לא יכול להגיע מהימין
למזלו של חוק "לשון הרע"
- אחד מאלה שעמדו בעין הסערה הפוליטית האחרונה - הוא זכה לכינוי שמחבר אותו לחוק ישן נושן בעם ישראל. בניגוד לחוקים האחרים, שנושאים שמות מודרניים, ומעידים על כך שנולדו לא מזמן - חוק "לשון הרע" ירד עם משה רבנו מהר סיני, אלפי שנים לפני שהסבתות של מייסדי בית המשפט העליון נולדו.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
-
השביתה הצליחה - החולה מת/ אבי רט
- הצצה: "הייתי במשמרות הצניעות"
- המירוץ למיליון צפיות: רמיקס עקיבא וענהאל
האיסור לפרסם מידע שלילי על הזולת נתפס במהלך הדורות כערך עליון. עיקרון מוסרי ממדרגה ראשונה. כלל ברזל לקיום חברה תקינה. הכפשת האחר, בפרט אם בפרהסיה, לא היוותה מימוש של חופש הביטוי, אלא פגיעה חמורה בחברה, בצדק ובמוסר.
נכון, ישנם אי-אלו הבדלים בין החוק במתכונתו הנוכחית, ובין המצווה המקורית: ההלכה לא קובעת את גובה הקנס הכספי שיוטל על עיתונאים שיפרסמו לשון הרע, אבל בסך הכל – ההבדלים בין החוק החדש לעתיק דווקא מכתירים את "הליכוד" כאבירי חופש הביטוי. האיסור ההלכתי איננו רק על פרסום בכלי התקשורת, אלא גם על שיחה רגילה בין הבריות; לא רק דברי כזב אסורים על פי התורה, אלא גם אמירת עובדות אמיתיות לחלוטין. עצם העיסוק בגנותו של הזולת - הוא מעשה שלילי.
סתם עיקרון מוסרי
האם זה אומר שמשה רבנו היה מצביע עם הקואליציה בעד התיקון החדש לחוק? לא בטוח, כי גם עולם
בלי חוק
"מונית הכסף" החרדית
קובי נחשוני
תחנת הרדיו החרדית "קול חי" גיירה את פורמט הטלוויזיה המצליח, והפכה אותו ללהיט רדיופוני. ברחוב החרדי מחפשים כולם את "הקו הנקי", ומתאמנים על הלכות לשון הרע
ההלכה מכיר בחשיבות של פרסום עובדות שליליות במקרה הצורך. לפעמים יש חובה מוסרית להוקיע ברבים אנשים מסוימים, אם זו הדרך היחידה לגרום להם לחדול ממעשיהם הרעים והמסוכנים, או לפחות להזהיר את כלל הציבור מפניהם. אבל העיקרון הכללי לא נולד היום: זכותו של כל אדם שלא יוציאו עליו לעז, ויש חובה להגן על הפרט מפני פגיעה (בייחוד אם היא מבוססת על נתונים שקריים בלבד) – ואלה קודמים לחופש הביטוי. זה לא עיקרון ימני, זה לא עיקרון אנטי-משפטי, זה עיקרון מוסרי.
הצעת החוק הזאת היא כבר כמעט פאסה – לאחר שכל כך הרבה הצעות חדשות הספיקו לבוא אחריה. אז נכון שגם במחטף הכי חטוף, אי אפשר לדחוף את חוק השימוע לשופטים לתוך ספר שמות. ובכל זאת, העובדה שאפשר להסתכל מחדש על חוק לשון הרע, ולגלות שמה שעומד ביסודו איננו אינטרס פוליטי, אלא עיקרון מוסרי טהור - יכול אולי להביא לחשיבה מחודשת גם בעניין שאר החוקים השנויים במחלוקת.
אולי אפשר לצאת, ולו לרגע, מנקודת המבט הרואה בהם רק ניסיון נואש לשנות את הרכב השופטים בקדנציה הקרובה. אולי הצדק דורש איזון בקרב אלה שמחליטים מהו הצדק. אולי הדמוקרטיה מחייבת שחברי הכנסת שנבחרו באופן דמוקרטי, יוכלו לרסן את מערכת המשפט. שלטון החוק הוא הכרחי, אבל אולי חשוב וראוי לשמור גם על שלטון השלטון.
ערכי הצדק והמוסר של עם ישראל תמיד היו ברורים לו, במלוא טהרתם האובייקטיבית. אז מה השתנה? או שהיום הצדק נמדד אחרת, או שהיום יש ימין, או שהיום נוצרה תפיסה שהצדק לא יכול להיות עם הימין.
לפנייה לכתב/ת 
בין השמצה להשתקה
צילום: index open
מומלצים
