ארבע לפנות בוקר: שירת הבקשות
מה שהחל כמסורת בקרב יהודי צפון-אפריקה, שנכספו לעלות לארץ, הפך לטרנד שסוחף מאות אנשים להגיע בשבת לפנות בוקר לפיוטי א-קפלה בבית הכנסת. למי שלא מצליח להתעורר - הנה שני קליפים לצפייה ראשונה
עוד בערוץ היהדות - קראו:
-
הרב אריאל: מקנאים בדתיים בגלל "תקנה"
הרב, מותר לצחוק מ"נשיקת" האפיפיור והאימאם?
- לפי האבולוציה: היהודים שרדו הודות לברית ונידה
מדובר בקובץ פיוטים העוסקים בגעגוע לארץ ישראל ולירושלים, ומושרים בסגנון א-קפלה. הרפרטואר כולל פיוטים עתיקים של רבי יהודה הלוי ואבן גבירול, וכן של פייטנים מן המאה האחרונה. מסורת שירת הבקשות מיוחסת לדוד המלך, משורר בזכות עצמו, והיא חודשה בימי המקובלים בצפת.
פתיחת שערים: בארבע בבוקר
לפני 23 שנה החליט המרכז לפיוט ושירה שבאשדוד לחדש את המסורת העתיקה. כך מידי בוקר שבת, מתאספים אנשים רבים - בכל פעם בבית כנסת אחר בעיר אשדוד - להופעה של מקהלת המרכז לפיוט, בהנהגתו של הפייטן הראשי, רבי דוד אדרי.
וכשאנחנו אומרים בוקר – אנחנו מתכוונים להכי בוקר. ארבע בבוקר. מי שאצלו השעה ארבע היא לילה, או לכל הפחות (כמו בשירה של יהודית רביץ) לפנות בוקר - ולא עומד בהשכמה המוקדמת, יכול להקשיב לשני אלבומים חדשים שהוציא המרכז, ובו קטעי הפיוט של שתי שבתות מהסדרה (בשלח וזכור).
סדרת הא-קפלה הדתית מבוססת על מסורת עתיקה מימי המקובלים: מחצות הלילה של שבת בראשית ועד שבת פרשת זכור, מתאספים לשיר את "שירת הבקשות". הסדרה המוזיקלית מתחילה ומסתיימת בשני שירים קבועים, כשבאמצע - מגוון פיוטים המשתנה מידי שבת, ושירת בלדה המספרת את הסיפור המרכזי של פרשת השבוע.
"אלו יצירות מרהיבות", אומר מוטי מלכא, המנהל האומנותי של "המרכז לפיוט ושירה אשדוד". "לטקסטים מצטרפת מנגינה שמעצימה אותם. שירת הבקשות היא לא הלכה או מצווה, ואינה מופיעה בסידור. זו מסורת של תרבות פיוטים שעמדו במבחן הזמן, וחלקם שרדו מאות בשנים".
השעה המוקדמת, לדברי מלכא, היא "שעה מאוד רוחנית. זו שעה של שלווה ורוגע. אתה מנותק מכל טרדות ועיסוקי היום-יום, ושוקע כולך לתוך שירת קודש. לאותה שעה ביום חול אין את אותו האפקט".
היוזמה להקמת המרכז הגיעה לפני כמעט שני עשורים וחצי, מרבי מאיר עמר שהיה פייטן וחזן בבית כנסת המרכזי באשדוד. "הוא ביקש ממני לארגן שבתות של שירת בקשות", מלכא נזכר. "שאלתי מה צריך להכין, והוא אמר לי תה עם הרבה נענע, תמרים ופרסום בעיר. באותה השבת ירד גשם זלעפות. חבר אמר לי שאף אחד לא יבוא, וכשהגענו מצאנו בית כנסת מלא. כך זה עד היום: מגיעים כ-250 איש, 80 מתוכם קבועים. יש אפילו שני אשכנזים - חסידי גור - שמגיעים באופן קבוע, ובולטים מאוד בכובע המיוחד שלהם ובשטריימל".
לפנייה לכתב/ת 
