שנה לאסון הכרמל: "אבא אמר לי להיות מאושרת"

לפני כחודש התעוררה עילאי זו'רנו בת השנתיים וחצי משנתה ובדרך לגן אמרה לאמה, לילך, "אני צריכה להיות מאושרת". האם, שנדהמה לנוכח המשפט המורכב, שאלה את הקטנה "מי אמר לך את זה?" וזו ענתה בלי היסוס: "אבא". אלא שהאב, חגי ז'ורנו, כבר אינו בין החיים. הוא היה בין אלה שנספו באוטובוס הצוערים שנלכד בלהבות האדירות במהלך אסון הכרמל, בו נהרגו 44 בני אדם. 

שנה לאסון הכרמל:

• "אבא לא יחזור". יתומי אסון הכרמל
  

• שנה לאסון הכרמל: דו"ח חריף? אפילו אנדרטה אין
• תערוכת ציורים לציון שנה לשריפה בכרמל
• המבקר: ממצאים קשים בחקירת אסון הכרמל
• דו"ח הכנסת חושף את הבלוף של טייסת הכיבוי
  

"אני המומה עדיין מהמילים של הקטנה הזו", מספרת לילך בשיחה עם ynet. "אני חושבת שיש לה קשר מיוחד עם אבא שלה שנהרג כשהיא הייתה בסך הכול בת שנה וחצי. אני דואגת להזכיר לה אותו, אבל לא ידעתי שהיא כבר שומעת אותו מדבר אליה. כשאני בוכה, היא אומרת לי 'עצוב לי כשאת עצובה' והיא מנגבת לי את הדמעות. לא אתן לה לעולם להרגיש מסכנה שאין לה אבא. אבא שלה היה גיבור ולכן הוא לא איתנו".

אסון הכרמל תפס את משפחת ז'ורנו שעה שעשתה הכנות לשבת משותפת, ערב נר שני של חנוכה. הסבתא חמדה, אמו של חגי, הייתה בדרכה לקניות, ותכננה להכין לבנה את הבקלאווה שכל-כך אהב. אך אז החלו להגיע הטלפונים המודאגים ודווקא חמדה הייתה זו שביקשה לחזק את המתקשרים. "מה בין חגי שנמצא בקורס לבין השריפה בכרמל? עוד שעה-שעה וחצי הוא יהיה בבית", אמרה.

לילך ועילאי ז'ורנו(צילום: טובה דדון)

לילך לעומת זאת התכוונה לצאת עם עילאי לתחנת הרכבת ביבנה כדי לאסוף את בעלה. בבוקר עוד הספיקה להתקשר אליו ולשיר יחד הבת הקטנה לחגי "לאבא שלי יש סולם". אחר כך התכתבה בטלפון הסלולרי עם בעלה וזה סיפר לה כי הקפיצו אותו ואת יתר הצוערים לאיזו עזרה קטנה בכרמל. לילך המאוכזבת רק כתבה לו חזרה: "שמור לנו עליך, אוהבת אותך מאוד". כשלא ענה, היא כבר ידעה שהנורא מכול קרה.

"הורדתי מעליי את כל התכשיטים שחגי העניק לי, אספתי את השיער. התעטפתי בשמיכה, כיסיתי את הראש והתחלתי לבכות", היא נזכרת שנה אחרי. "מתחילים לעכל אבל לא לקבל. הלב הולך ומתכווץ והגעגוע רק הולך וגדל. כל-כך שמחתי שגלעד שליט חזר מהשבי. שמחתי בשמחת הוריו אבל בד בבד גם קינאתי בהם".

אביו של חגי, דוד, עדיין מסתגר בכאבו בבית המשפחה בקריית-גת ומדי פעם נאנח עמוקות. חמדה מספרת כי כדי להתפרק הוא נוהג לבקר בבית העלמין. לא משנה השעה, לא חשוב היום. הוא מנקה את הקבר, מתייחד מעט עם בנו ואז חוזר הביתה לעוד יום של געגועים קורעי לב.

תמונה שצילם חגי ז'ורנו זמן קצר לפני מותו

עילאי נולדה לחגי ולילך אחרי 5 שנות נישואים בהפריית מבחנה. חגי ולילך תכננו ארבעה ילדים ואת הטיפול האחרון בניסיון להיכנס להיריון שני, עשו ממש לפני שנהרג. "הבת שהותיר כל-כך דומה לו. בכול. באופי, ביופי, במעשי הקונדס, בשירים שהיא אוהבת לשיר. אני משתדלת להזכיר לה את אבא ואפילו הכנתי קופסת זיכרון ובה מתנות שקיבלה במיוחד ממנו כמו בגד גוף עם סמל של מכבי תל-אביב בכדורגל, הקבוצה שכל-כך אהב", מספרת לילך.

"ממש לפני מותו הוא גם קנה לה סוודר אותו לא זכתה ללבוש, פרח שקטף אתה והמון תמונות משותפות. הוא ציפה שתגדל ואז יילך איתה למשחק כדורגל. הוא לא זכה לכך אבל אני ראיתי בכך מעין צוואה. אז לקחתי אותה למשחק של מכבי תל-אביב", היא אומרת. 

בימים אלה מתכוננת משפחת ז'ורנו לשני אירועים משמחים. אחת הכלות במשפחה צריכה ללדת בכל יום בן והמשפחה כבר הזמינה לברית כיסא אליהו, שישמש לעילוי נשמתו של חגי. אירוע אחר הוא חתונת הבן הצעיר במשפחה, אחיו של חגי. האם חמדה מספרת כי דאגה לספר לבנה המת על האירועים המשמחים הצפויים במשפחה, ובכתה על כך שהוא לא יהיה בהם. "אני שמחה שהוא מת בידיעה שאני אוהבת אותו", מסכמת לילך. "דאגתי תמיד שיידע שהוא אהוב. זה עושה לי טוב שעם הידיעה הזו הוא מת".

בית הוריה של אושרת פינטו. "אנחנו לא מתפקדים"(צילום: מאור בוכניק)

בבית הוריה של אושרת פינטו, שנספתה גם היא באסון, מקדמת תמונה גדולה שלה את פני האורחים. "מ-2 בדצמבר אני יושבת באותה ישיבה", מעידה על עצמה האם שולה, כשהיא יושבת בסלון ומעשנת סיגריות בשרשרת. "אנחנו לא מתפקדים", היא מודה.

"זה היה יום חמישי", היא נזכרת ביום שבו איבדה את בתה בת ה-26, "ואצל מרוקאים זה יום של בישולים ואפייה. בשעה שתיים בצהריים אושרת אמרה לי בטלפון שהיא נוסעת לכלא דמון. שאלתי אותה אם היא אכלה משהו. בשעה שלוש וחצי הטלוויזיה הייתה דלוקה. ראיתי אוטובוס שרוף אבל הדחקתי. הבת חופית הסתודדה

בחדרים עם הטלפון. אחרי עשר דקות התקשרתי לאושרת וכשהיא לא ענתה לי הבנתי שהגרוע מכול קרה. נכנסנו לאוטו ונסענו לרמב"ם".

אחרי האסון ניסתה שולה לדלות עוד ועוד פרטים על מה שעבר על בתה ברגעיה האחרונים. "היא התעכבה בשריפה כדי להציל חיים", היא מספרת, "היא נתנה לסיגל דואק לצאת לפניה. כששמעתי שהיא נחלצה להציל אנשים כעסתי בהתחלה על אושרת, היא ידעה שיש לה משפחה. אבל זה החינוך שהיא קיבלה, אז אני גם כועסת על עצמי".

לפני כשבוע חגגה שולה את יום הולדתה. "בשנה שעברה אושרת התקשרה ושרה לי בטלפון עם כל חברי הקורס שלה שיר יום הולדת. היא גם כתבה לי מכתב ברכה ליום ההולדת", היא מספרת ומציגה את המכתב העטוף בניילון. "השנה קראתי את המכתב שוב, אבל לא היה מי שישיר לי".