שוב נבקש שישלחו לנו סופרטאנקר?

שנה אחרי אסון הכרמל - האסון האזרחי הכבד בתולדות ישראל - גם היום, וגם לאחר שיסתיים תהליך ההצטיידות והמהפך הארגוני בשירותי הכיבוי בארץ, מאמינים קציני כיבוי כי לא ניתן יהיה להשתלט במועד על שריפה בסדר גודל של זו שהשתוללה ב-2 בדצמבר 2010 בהרי הכרמל.

שנה לאסון הכרמל - כתבות אחרונות ב-ynet

• מחכים לדו"ח אסון הכרמל: 'צמרת השב"ס בחרדה'
• שנה לאסון, כבאים מספרים על "מצב גרוע יותר"
• "אבא לא יחזור". יתומי אסון הכרמל
• שנה לאסון הכרמל: דו"ח חריף? אפילו אנדרטה אין
  

"כשהגיעו הכוחות הראשונים למקום השריפה", אמר השבוע ל-ynet קצין כיבוי בכיר בצפון, "והם הגיעו די מהר, כבר היה מדובר בחזית אש של 400 מטר. אש צמרות שזינקה למרחקים של מאות מטרים, וכמות אדירה של זבל, צמיגים וצמחייה נמוכה שיצרה כמות של אש שאי אפשר היה כבר להשתלט עליה. רק אם היו במקום ברגע הראשון משהו כמו 20 צוותי כיבוי, אולי אפשר היה להשתלט על האש".

"זבל, צמיגים וצמחייה נמוכה שאי אפשר היה כבר להשתלט"(צילום: אבישג שאר-ישוב)

עם זאת צריך לזכור: את האסון הכבד באמת - אובדן חייהם של 44 סוהרים, כבאים, קציני משטרה ואזרח - אפשר היה אולי למנוע אם לכוחות בשטח היה מידע רב יותר על התקדמות האש ואם התיאום ביניהם היה טוב יותר. זו הסיבה שבצד הצטיידות ופיתוח תורות לחימה, פועלים בשירותי הכיבוי על פיתוח וטיפוח שיתוף הפעולה והקשר בין הזרועות השונות העוסקות במלחמה באש: המשטרה, הכיבוי, הצבא, רשות שמורות הטבע, הקק"ל, וכמובן טייסת הכיבוי הפועלת בשיתוף פעולה בין חיל האוויר לבין כיבוי האש.

מטען האש

"השריפה הייתה אסון טבע, סופת אש בממדים שלא הכרנו ולא ידענו כמוה באופן אישי. לא בארץ. כרגע כולנו חכמים אחרי מעשה, מצטיידים, לומדים, מפתחים תורת לחימה, אבל גם הכבאים האמריקנים, שמובילים בהצטיידות ובתורת לחימה, מתמודדים אחת לתקופה עם שריפות ענק בקליפורניה שאין להן מענה. למרות כל התנאים הטובים והאמצעים זה קורה", מזכיר ומזהיר השבוע רשף יוסי בן יוסף, מפקד תחנת הכיבוי במפרץ חיפה, ודובר האיגוד שבתחום אחריותו פרצה שריפת הכרמל הקטלנית.

לא תמיד יש מענה לשריפות ענק. רשף בן יוסף(צילום: אבישג שאר-ישוב)

"התנאים בעת שפרצה השריפה היו חריגים", הוא מוסיף. "מתחילת העונה ירדה כמות מינימלית של גשם, הלחות הייתה נמוכה מ-20 אחוז והצמחייה החד-שנתית לא נוכשה, לא הייתה מטופלת והתייבשה. זה מטען אש גדול מאוד, שרק מחכה לגורם מצית. כשזה הגיע, בתנאים אקלימיים כמו רוחות במהירות של 20 מטר בשנייה, אתה מקבל אסון".

גם בשנים קודמות, מזכיר בן יוסף, עלה הכרמל באש במחזוריות אחת לכמה שנים. "בשני העשורים האחרים היו בו 5-6 שריפות גדולות שלא היו רחוקות בהיקפן מהאסון שבו חזינו בשנה שעברה".

ומה עושים מול 2,000 טילים ביום?

אז מה בכל זאת השתנה, והאם די בכך בכדי למנוע את האסון הבא? מינהלת הכיבוי במשרד לביטחון פנים מקדמת כמה פרויקטים שאמורים לכסות על שנים של הזנחה - אולי אפילו הזנחה פושעת, יקבע מבקר המדינה. המתוקשר מביניהם הוא טייסת הכיבוי, שמחקר של הכנסת כבר הספיק למצוא תקלות קשות בהקמתה. בכל זאת, הכבאים בצפון נשמעים מרוצים.

אמורים לכסות על ההזנחה, מטוסי טייסת הכיבוי(צילום: חגי אהרון)

במהלך הקיץ השתתפו מטוסי הטייסת, החונים במגידו, במאות גיחות. "זו חוויה וגאווה, גם אם המטוסים שם יותר קטנים מאלה שראינו בשריפה בכרמל. היעילות שלהם באה לידי ביטוי ביעפים צמודים, בזוגות, וברצף של עבודה", סיפר אחד מקציני הכיבוי העובדים בצמידות לטייסת, שנקראה על שם הנער-כבאי המתנדב אלעד ריבן שנספה בכרמל. יו"ר איגוד הערים לכיבוי האש בחיפה, רמי דותן, אף טוען ש"לו הייתה לנו טייסת כבר לפני שנתיים, התפתחות השריפה האחרונה הייתה אולי נראית אחרת".

איגוד הכיבוי בחיפה נחשב לאחד החזקים והמצוידים בישראל, בין השאר בזכות אישיותו הדומיננטית של דותן, העומד בראש האיגוד זה 15 שנה. בשנה האחרונה הוא עובר תהליך איטי של הצטיידות ושינוי, אך מכספי האיגוד ולא במימון המשרד לביטחון פנים. "הגיעו ארבעה רכבי סער, לתגובה ראשונה", אומר רשף בן יוסף. "נרכשו 100 חליפות תקיפה לכבאים, מגפיים, מכנסיים, מעילים וקסדות, בתקן המחמיר ביותר".

הוא מזכיר ששריפות יער אינן האתגר היחיד, ומזכיר את מנהרות הכרמל ("התאמנו בשווייץ בכיבוי במנהרות") ואת סכנת הדליקה במפעלים הכימיים והפטרוכימיים במפרץ. "בצפי של מלחמה עם מעל 2,000 טילים ביום זה תסריט אפשרי ביותר".

בלי רכב אספקת מים, האש בורחת

באיגוד תשע תחנות באזור חיפה, הקריות, טירת כרמל ובכרמל עצמו. לפני כחודשיים נחנכה תחנה חדשה, בנשר, גם היא על שמו של ריבן. בתחילת החודש תונח אבן הפינה לתחנת הכיבוי בעוספיה. היא תשרת את היישובים הדרוזיים בכרמל ותיתן מענה נוסף ליערות. "התחנה הזו הייתה בתכנון מספר שנים, אבל לאחר השריפה התהליך הואץ, השיגו תקציבים, המועצה הקצתה קרקע והתב"ע (תוכנית בינוי ערים - א"ר) אושרה. הכוונה היא שהמבנה יושלם בתוך כשנה", אמר רשף בן יוסף. תחנות נוספות באיגוד נמצאות בשיפוצים שעלותם מאות אלפי שקלים.

בקרוב תיחנך תחנת כיבוי בעספיא(צילום: אלי אלגרט)

גם בכוח אדם היה איגוד חיפה "מפונק" יחסית. כל 175 התקנים אוישו עוד לפני השריפה. כיום גורם הדבר לכך שהבוגרים מקורסי הכשרת הכבאים (300 בוגרים בשנה החולפת), משובצים קודם כל באיגודים בהם מצבת כוח האדם הבסיסית חסרה. רק אחרי הקורסים הבאים, תגדל כמות הכבאים גם באזור חיפה.

המחסור המיידי עליו מצביעים כעת באיגוד הכיבוי הוא ברכבי אספקת מים. רכבים אלו הם מכליות שמביאות את המים לשטח, לרכבי הכיבוי, כך שהם לא צריכים לעזוב את קו האש כדי למלא מחדש את המכלים. "יש לנו כיום שני רכבי אספקת מים, של 14 קוב ושל 7 קוב, ואנחנו זקוקים לעוד שניים של 14 קוב. התקציבים כבר הושגו אבל המכרז 'נתקע'", סיפר בן יוסף. המשמעות: במקרה של שריפה גדולת ממדים נוספת, ייאלצו כבאיות לעזוב את השטח כדי להתחבר לברזים או לנסוע לתחנות בהן ניתן למלא מים, "וזה השלב בו האש שוב בורחת".

הרפורמה תקועה? עברנו את שלב האל-חזור

מעבר לנושא ההצטיידות, מציינים בשירותי הכיבוי כי מתקיימת פעילות נרחבת של שינוי תורות לחימה באש ובעיקר של אופן שיתוף הפעולה בין הכבאים לבין שאר הכוחות בשטח וגופים אחרים, בהם קק"ל ורשות הטבע והגנים.

יו"ר האיגוד דותן התייחס לשאלת המהפך הארגוני בכיבוי, המעבר משורת גופים עירוניים - האיגודים - לגוף הומוגני בעל שדרת פיקוד מרכזית אחת. הוא הצביע על יתרונות כמו הזרמת תקציבים, תוך תעדוף איגודים שהיו חלשים תקציבית עד היום, תשלום שכר העובדים ללא תלות בחוזקה הכלכלי של הרשות, אחידות, גיוס ארצי והצטיידות. לצד אלה,

יגרום המעבר לאובדן של העצמאות באיגודים החזקים, ושל הניהול העצמי. "דבר שאִפשר למשל לאיגוד הכבאות של חיפה להיות כול השנים איגוד חזק ומוביל".

לדברי דותן, למרות העימות המתמשך בין המרכז לשלטון מקומי וועדי העובדים לבין משרדו של השר אהרונוביץ', עברה הרפורמה כבר את שלב ה"אל-חזור" ובסופו של דבר יפורקו האיגודים. "בכל מקרה, מה שחשוב מאוד הוא שבמעבר יישמרו זכויות העובדים ואני מאמין שבעניין הזה המשרד לביטחון פנים יפעל בדרך הרצויה".