הצבנו מראה בפני היורדים, וזה פגע
קמפיין משרד הקליטה דיבר אמת ישירה מדי שיהודי התפוצות מעדיפים להדחיק. החוויה הציונית היא התשובה לפער השכר בין עמק הסיליקון לאזור התעשייה בהרצליה
יש לשבח את הוגי הקמפיין של לשכת הפרסום הממשלתית והמשרד לקליטת עלייה להחזרת הישראלים "היורדים". כן, בפירוש "יורדים". אף שיש בהגדרה הזו שביב של עלבון מובנה מנקודת המבט הציונית, אין להתבייש, להתפתל ולהחביא את השימוש בה. הביקורת הקשה שספגו הסרטונים, שבהם נראים כביכול בני הדור השני לגלות החדשה מנותקים לגמרי מהווי החיים היהודי-ישראלי, מוכיחה, כי הפעם, בניגוד לעבר, מישהו כיוון נכון וגם פגע.
עוד בערוץ הדעות:
דגן והגברים-גברים יגדלו דמוקרטיה? / אסתר הרצוג
יום יבוא ותרצה לחזור לישראל / טל רפאל, תגובה למארגן קבוצת ההגירה
מקצותיו הנידחים של העולם עלתה שוועתם של הישראלים לשעבר הנעלבים, על כי הפעם מנסים לפתותם בציונות לא עלינו ולא בשלמונים. אלא שבזה בדיוק העניין. הקמפיין עושה הפעם עבודה כפולה. הוא מציב מראה ברורה, חדה, בפניהם של היורדים, נוכח סדרי העדיפויות החומריים שלהם, ובה בעת עשוי להוציא את החשק למי שמשתעשעים ברעיון לעזוב את הארץ, מחמת הקושי הבלתי נסבל של הקיום בה, ראה המחאה האחרונה.
אז מה בעצם למדנו מהקמפיין? או ליתר דיוק מה לא למדנו? לא למדנו שמשרד הקליטה מנסה כבעבר לנפק מצג שווא של תנאים מופלגים המובטחים לחוזרים, כי אין באמת כאלו. החוזרים לא יקבלו דירות בתנאים מועדפים וגם לא הקלות מפליגות במס, שיהפכו את שכרם בארץ לכזה המשתווה או לפחות מתקרב לשכר שהם מקבלים בארצותיהם. במחיר הבית צמוד הקרקע המרווח שממנו ייפרדו בדמעות יאלצו לאסונם לעבור להתגורר בבית דירות.
הנסיעה לעבודה תהיה מתישה (כי עובדי הרכבת קרוב לוודאי ישבתו). במקרה שיחלו, נוכח השוק וההלם התרבותיים הצפויים להם בחוזרם לארץ הוולגרית והבלתי מנומסת בעליל, צפוי להם תור ארוך לרופא המשפחה. ועוד לא דיברנו על המצב הביטחוני, על החרדים ועל היעדר התקדמות בתהליך המדיני. ברוכים הבאים לישראל. הבאנו שלום עליכם. נכון. הארץ הזאת לא הייתה לגן העדן שחזה הרצל, היא הייתה להרבה יותר מזה.
ישראל נותנת ערך לתושביה
ישראל היא מקום שטוב וראוי לחיות בו בגלל תחושת הערך שהיא מעניקה לאזרחיה. ערך שהופך את הישראלים לאחת האומות המאושרות בעולם, כפי שהדבר מתבטא בעקביות כמעט בכל סקר בינלאומי. הזכות להיות שותף מלא במפעל הציוני ולעצב את דמותו הם חבילת ההטבות המתגמלת שמזומנת לכל יהודי שבוחר לחיות כאן. הזכות לחלוק את עוצמת החוויה הציונית, בשותפות גורל עם עוד מיליונים, היא התשובה לפערי השכר שבין עמק הסיליקון לבין אלה הצנועים באזור התעשייה בהרצליה.
יש מי שמשוכנע שלדבר עברית, ללמוד וללמד בעברית ובמיוחד לאהוב בעברית הם פריבילגיות שבשלן שווה לשלם משכנתא גבוהה, להיאבק על חינוך ילדיך, להיתקע בפקקים וגם להילחם על יותר צדק חברתי. השבת הישראלית, עליזות מראה הילדים המחופשים בפורים, אווירת יום הכיפורים וההתרגשות למראה מכוניות דוממות בשעת הצפירה ביום הזיכרון. האם ניתן להקביל או לתרגם אותם לתנאי שכר משופרים, או לנופי יערות ואגמים? את זה בדיוק בא לומר הקמפיין הנוכחי לראשונה ובישירות ראויה להערכה.
אז מה הבעיה ולמה יצא הקצף? הקמפיין מדבר אמת ישירה מדי שיהודי התפוצות מעדיפים להדחיק. ההתבוללות היא כבר עובדה קיימת והקשר ליהדות רק הולך ומתרופף. יהודי העולם מוצאים להם מאז ומעולם דרכים משלהם ללכת בלי ולהרגיש כשנוח עם. הם עושים את זה בעקביות כבר 63 שנה ואנחנו, שדי נשענים על תמיכתם, ראוי שננקוט כלפיהם משנה זהירות. התשדירים כוונו אמנם נכון, אבל הלכו אולי צעד אחד רחוק מדי. אפשר היה בהחלט לוותר על המסר הלעומתי בתשדיר העוסק בחג המולד ולהסתפק בהצגה של שִכחת הדור הצעיר את חג החנוכה. המסר הערכי היה עובר גם כך בהצלחה.
ועוד דבר. לא כל הישראלים היורדים הם מהנדסים בעמק הסיליקון. חלקם הלא מבוטל והפחות משכיל, נאנק זה זמן רב תחת גלגליה החורקים של הכלכלה האמריקנית. ישראל, על כל חולייה, היא נכון להיום מקום בטוח ויציב יותר להם ולילדיהם. די להזכיר את ביטוח הבריאות הנהוג בה. גם אלה עובדות שבהחלט מדברות להגיונם של המוני יורדים איכותיים וטובים מן המעמד הבינוני ומטה.
הקמפיין קורא לישראלים הגולים לחזור לישראל מכל הסיבות הנכונות, ולא רק כי "כאן גרים בכיף". הזכות להיות שותף מלא ומשפיע בעיצוב החלום הציוני היא לב העניין ולכן גם בלי להתנצל ולהצטדק אין צורך להציגו באופן לעומתי. הוא ראוי בפני עצמו. יותר מסל הטבות מפוברק או מתק שפתיים חנפני.
זיו תדהר, קריין רדיו ואדריכל
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
