זורקים טלוויזיות? גם אני בפנים

אם יש משהו שמונע ממני למחוק כליל את חשבון הפייסבוק שלי, אלו אותם סטטוסים משעשעים ועצובים כאחד, שמוכיחים לי פעם אחר פעם שהמציאות שלנו מופרכת משחשבתי.

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• שחור-לבן בצבע: תמונות מחצרות חסידים
• מחקר: למה חרדים מתאבלים על בן שחזר בשאלה
• הרב לבנון: "בעתיד תהיה פה מדינת הלכה" 
  

הפעם היה זה תורו של הרב אמנון יצחק לככב באחד מהסטטוסים האלה, כשהוא מזמין את עם ישראל, במחי פשקוויל, למעמד מיוחד שבו יושלכו לא פחות מ-1,000 "טמבליווזיות", כלשונו, אל תוך "מכלי צפרדע" שיוצבו מול בניין הטלוויזיה החינוכית ברוממה. לא תבואו?

אם להיות כנה, אנשים כמו הרב אמנון יצחק, שמעדיפים את ההפחדה והדמגוגיה על פני החשיבה הרציונלית בדרך ללכוד עוד כמה מוחות תמימים וסרי מחשבה עצמית, בדרך כלל לא יגרמו לי אפילו לעפעף לכיוונם, שלא לדבר על להפנות את הראש ממש. אלא שהמודעה הזו דווקא הצליחה תפסה את תשומת לבי, ולא רק משום שאני משתוקקת לבוא לשם כדי לנסות לתפוס איזה LCD 42 אינץ' בחינם (ולעשות עליה כמה ג'ובות), אלא דווקא משום שבמקרה הספציפי הנדון, ורק בו, אני לגמרי בעד אמנון והחבר'ה.

טוב, כדאי שאהיה מדויקת. מעולם לא נמניתי על החוג החברתי של הרב אמנון יצחק, וגם לא מכרכר בי דחף בלתי מוסבר לנתץ טלוויזיות ברבים (מדהים איך שהרב מבין את נטיית מאמיניו להתחבר לרעיונות דרך אלימות), אבל גם אני - אין דרך יפה לומר את זה - נפטרתי מהטלוויזיה שלי לא מזמן. אמנם עשיתי את זה בעדינות יתרה, ותוך כבוד בל ייאמן להוד מלכותה ששירתה אותי נאמנה במשך ימי החורף הקרים, אך עדיין - זרקתי את הכלבה בלי רחמים (כלומר, מסרתי אותה לחברים).

ביוש, גברת טיוי

למה עשיתי את זה? אולי משום שנמאס לי לראות איך בשנת 2011, היופי הלבן הוא עדיין מקדש הפרסומות, העושר עודו המוטיב המרכזי בפאנץ'-ליין של כל שקופית חסות והאידיאלים פוטוגניים רק כשהם באים יחד עם פסטיבל וודסטוק ושדרת אוהלים ברוטשילד.

גם הילדים שלי לא בדיוק הרוויחו מנוכחותו של המסך הקטן בסלון. מהרגע שהבנתי שהבנים שלי הפכו לשני זומבים בלתי מתקשרים, הדרך של בוב ספוג בחזרה לאוקיינוס שממנו הוא הגיע התקצרה מאי פעם.

ברגעים האלה לא עמדו לזכותה של הביץ' כל סרטי הדוקו המהממים שיש בערוץ 8 (שכולם צופים רק בו, כן בטח), וגם לא הפרקים המדהימים מערוץ ההיסטוריה (או בו, כן בטח). כל עוד הז'אנר השולט בטלוייזיה הוא זה שהופך אדם כמו יוסי בובליל לגיבור תרבות, כל עוד רב הג'אנק על הערכים התזונתיים, אני מעדיפה לומר ביוש - ולפנות את זמני היקר לתרבות אחרת.

כוונותיך רצויות, סיבותיך פחות

צודק אמנון. אבל לא מהסיבות שהוא מנה. זו לא רק הפריצות המוגזמת, הלבוש המביך שנשים שמות על עצמן, וחוסר הערכים, ניחא, את זה גם רואים ברחוב. זו קדושת הבטלה והפאסיביות. אמנון שולח את מאמיניו ללכת וללמוד תורה במקום לפצח גרעינים מול המונדיאל, אני שולחת את עצמי ואת ילדי לתיאטרון, לסינמטק ולספריה, במקום לחכות להבלחה היומית של רגעי המידע החיוני המעטים שיש בערוץ 2.

כי האמת היא, ושגברת טיוי לא תשמע בטעות, שאין לה כבר מה להציע לי. את האיכות שבה אני יכולה גם לצרוך באינטרנט, ופשוט חבל לי על המקום המצומצם ממילא שיש בוויטרינה. את המידע החיוני שהיא כבר כן חולקת איתי, אני משיגה בקלות מוויקיפדיה, או אם אני ממש

נואשת, ניתן למצוא אותו בספרייה גדולה.

מספיק שעבודתי כעיתונאית מאלצת אותי להיות בטטת מחשב, עם דחף בלתי מוסבר להשאיר לידו מגוון קערות עם שאריות קורנפלקס יבש וחמש כוסות קפה שונות, שאני נזכרת לשטוף רק אחרי שנגמר לי המלאי. לפחות אוותר על העונג המפוקפק שבישיבה חסרת מעש מול צביקה הדר והקול המעצבן שלו, שפועל נואשות כדי להכניס אותי למתח מעושה בדבר מי יהיה הוונאבי הבא שיעוף מהתוכנית שלו (למי אכפת?).

אז אל תכעס עלי, הרב אמנון, שאיעדר מהאירוע ה"מבורך" שאתה מארגן. איך להגיד זאת בעדינות - זו לא תחנת הטלוויזיה שלי. אבל אני מוכנה בכיף לפרגן לך ולעדת מאמיניך הפאתטית, שלא התכוונה אבל יצא לה בטעות, ולברך אתכם שיקוים בכם הכתוב: "במקום שבו זורקים 1,000 טלוויזיות, שם יזרקו 2,000". ואולי גם יתרחש נס קטן, ובין המאמינים יהיו כמה שיזרקו את הדיסקים של מארגן האירוע - וירוויחו פעמיים.