ש"ס - מחזירים אפליה ליושנה

נראה שלא לחינם נסמך טקס הענקת תואר "אביר השלטון" לרב חיים אמסלם ולעו"ד יואב ללום, לחשיפת "גני האתיופים" בבית שמש. שני הזוכים הנ"ל, ביססו את מעמדם כמי שיצאו נגד חברי הכנסת של ש"ס, שכנראה מעדיפה לטאטא מתחת לשטיח הסיעתי את שלל תופעות האפליה העדתית במגזר החרדי, זאת על אף ניחוח העובש והצחנה שעבר מזמן את יכולת הספיגה של כולנו.

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• כלה אידיאלית בטוניסיה: כלה שמנה ולבנה
• חרדי ומכור לפורנו? יעזרו לך להיגמל
• הרב אמנון יצחק שבר אלף טלוויזיות
  

לכן, עצוב לומר שכמעט היה זה טבעי לגלות אתמול ב"ידיעות האחרונות" שראש עיריית בית שמש מטעם ש"ס, משה אבוטבול, הפנים את השיטה. כלומר, השיטה האשכנזית הגזענית, שמחלקת ילדות וילדים על-פי מדדי פיגמנטציה. כל-כך הפנים, שגני העיר מופרדים הלכה למעשה - "החומים" (ע"ע לאה שנירר) וה"שחורים", כלומר האתיופים. מי אמר גזענות ולא קיבל?

יש הרבה דגים בים

אבוטבול התבקש להסביר את שלא ניתן להסבר, והציטוט מהעיתון של אותה הצטדקות מגוחכת, עוסק בדימויים מעולם המים: דגיגונים באקווריום, המוגנים מפני דגים טורפים. כי בעיניו של מר אבוטבול, ילדי הגן הבהירים למחצה (בכל זאת גן של ש"ס) הם בכלל פירנאות. והם משחרים לטרף בארגז החול כדי לצוד ילדים אתיופים

אומללים. והוא, המגונן, "אביר הילדים השחורים", בכלל "חולה על אתיופים". כל-כך חולה, שהוא צריך להכניס אותם לבידוד. "לטובתם", כמו שאומרים.

לעזרתו של ראש העיר אבוטבול התגייסה לסייע "במלאכה הקדושה", רעייתו שתחיה, מנהלת הגנים "לדגים המוגנים". גם בתו בתמונה. עוד רעה חולה חרדית של מינוי מקורבים במוסדות חינוך שהאבוטבולים העתיקו בנאמנות.

וכך, בסיוע קרנות עלומות מחו"ל, הוקם "הפרויקט השחור". הכל כדי לתת לילדי העדה, "טיפול הוליסטי" כדברי ראש העיר. טיפול שכל ילד אינטליגנטי היה שמח לקבל בעודו מובל על-פני העיר כולה כדי ללמוד בגטו העדתי שהקימו במיוחד עבורו אנשים עם כוונות טובות מאוד.

וכל זה לא משנה העובדה כי מדובר בילדים ישראלים למהדרין, שנולדו וגדלו במדינת ישראל. ואין ולא אמורים להיות להם שום קשיי עליה, למעט מצב כלכלי לא קל, שמאפשר לעיריית בית שמש, להציע להם "חינוך חינם" בגטו. הורים שהבינו את הסיטואציה העולבת וביקשו לעבור לגן "רגיל", נענו כי כל העמדות תפוסות. וילדיהם יאלצו להישאר במסגרת המעניקה להם את התחושה ה"הוליסטית" של שחורים יותר ושווים פחות.

הקורבן הופך למקרבן

במשך שנים נטינו לחשוב כי החלוקה העדתית היא מנת חלקם של בני "הגזע הלבן" - כלומר החרדים והדתיים האשכנזים בכלל, ומנהלי בית הספר בפרט. הספרדים שומרי המצוות, שחיו כבר עשורים במדינת ישראל במציאות בלתי אפשרית של סוג ב' היו אמורים לנהוג אחרת: ברגישות, בעדינות והכי חשוב ללא אפליות ומשוא פנים. המציאות מוכיחה שוב ושוב כי קורבנות נעשים מקרבנים. ילד מוכה הופך לאב מכה. ובגרסת בית שמש 2011, סובלי אפליה הופכים למפלים בעצמם.

מה שאומר שגזענות היא כבר לא מכנה משותף "חרדי-דתי-אשכנזי" אלא מכנה משותף חרדי-דתי. וגם ההורים של ילדי ש"ס, אלה שחוו על בשרם את מוראות האפליה העדתית, לא חשים שום נקיפות מצפון להעביר את השרביט לדור הבא ולחנך את ילדיהם על

בסיס "שווים יותר ושחומים פחות". עם מציאות שכזו, לא נותר אלא לקבוע כי השיטה הגזענית נצחה. ש"ס כבר לא זקוקה למלחמות באותה "אפליה", היא הפכה לחלק ממנה. היא "החזירה עטרה ליושנה", כמו שאומרים.

וגם אם אלי ישי מיהר לבית שמש והורה מיידית לסחבק המקומי שלו, אבוטבול, לשבץ את כל ילדים האתיופים בגנים הרגילים, ואולי לשדר את המובן מאליו, שטיפול הוליסטי יכולים לקבל בכל מקום ויחד עם כולם - טעמה המר של "חברת מעמדות" ו"תורת הקסטות" הגזענית שלה, מוכיחה שהיא כאן כדי להישאר. והמסר הנורא הזה, של שיפוט אדם על בסיס מוצאו, קיים גם אצל מי שסובלים ממנו בעצמם.

גם הקורבנות המזרחיים, כך מתברר, לא מסוגלים לשבור את הדפוס הזה. רק למצוא קורבנות משל עצמם.