הפחד מהלוֹבי הימני שמשתק את הקצינים

מה שלא פחות מקומם מהטרור היהודי לו אנו עדים בימים אלה, הוא תגובות הפוליטיקאים, מנהיגי יש"ע ובכירי צה"ל על מתקפת הבריונים בשומרון. מקהלת ה"מזועזעים", מראש הממשלה ודרומה, שמגלגלת עיניים לשמיים ומבטאת את זעמה בכל מיקרופון מזדמן, יודעת מצוין מה צריך לעשות כדי למנוע או לפחות לצמצם במידה ניכרת את התופעה.

עוד דיווחים על התרת הרסן בשומרון:

מתפרע ברמת גלעד: דחקו אותנו לפינה

ולא רק הם. כולם יודעים מזמן שכדי להילחם בפשיעה הלאומנית (המכונה "תג מחיר") צריך תחילה להגדיר אותה במפורש במונחי חוק ומשפט כפשע, ואז להשקיע משאבים ולטפל בה באותה יצירתיות שבה מטפלות המשטרה והפרקליטות בפשע הפלילי המאורגן.

השב"כ מעריך כי במסגרת הימין הקיצוני פועלים בשטחים ובישראל כ-250 פורעי חוק "במשרה מלאה". זה המעגל הראשון. במעגל השני פועלים כ-700 סייענים, ובמעגל השלישי עוד כמה אלפי תומכים.

בניגוד לטרור הפלסטיני, הם לא שמו להם למטרה להרוג יהודים. אבל זו כמות די נכבדה של חתרנים פוליטיים, פרובוקטורים ובריונים שהתמחו באלימות מילולית ובטרור פיזי "רך". עליהם נוספים עוזריהם ובעיקר הרבנים המסיתים אותם ומעניקים להם ולפשעיהם גיבוי וסיוע רוחניים.

צבע ששפכו על ג'יפ הסמח"ט בשומרון(צילום: יואב זיתון)

מי שמנסה לעמוד בפרץ מול כל אלה היא החטיבה היהודית בשב"כ. המשטרה וצה"ל רק מסייעים לה. מדוע שב"כ? הרי מדובר באזרחי ישראל ובשטחים שהחוק הצבאי חל עליהם. הדבר נובע מכך שהמערכת השלטונית במדינת ישראל לדורותיה מתייחסת בסלחנות ואפילו בחיבה שבקריצת עין לאלימות המילולית והפיזית של יהודים, שמניעיה פוליטיים או אידיאולוגיים-דתיים. היא מגדירה מעשים אלה "חתרנות" במקרים הפחות קשים, ו"טרור" - כשמדובר בפגיעה ממשית או בסיכון חיי אדם. על מניעה וסיכול בשני תחומים אלה מופקד השב"כ, וליתר דיוק: "החטיבה לסיכול טרור וחתרנות בקרב האוכלוסייה היהודית ובמגזר הזרים במדינת ישראל".

אלא שחטיבה זו אינה רשאית לבצע איסוף מודיעין בסיסי או כללי בקרב האוכלוסייה היהודית. לכן ידיה קשורות בבואה לאתר קבוצות טרור יהודי בהתהוות. זאת בניגוד לגופי שב"כ אחרים הנלחמים בטרור הערבי, שרשאים לאסוף דרך קבע במגזר הפלסטיני מודיעין על כל נושא ובכל מקום כמעט ללא מגבלה חוקית כלשהי.

למשל, כדי לצותת לטלפונים של אנשי ימין, זקוקים אנשי השב"כ לצו שופט. הבקשה מחייבת הוכחות ברורות שהציתות נחוץ וגם אז מגבילים אותו רק למטרה ולאדם הספציפיים. כל זאת במקרים בהם מדובר בפעילי ימין קיצוני מנוסים, שמקבלים סיוע לוגיסטי לא מבוטל, ומנהלים ביניהם תקשורת חשאית סלולארית ואינטרנטית טובה בהרבה מזו שעומדת לרשות הטרוריסטים הפלסטינים. הם אף נהנים מלובי פוליטי צעקני ורב עוצמה ומסתייעים בייעוץ משפטי מיומן וזמין.

"תג מחיר": מסגד בירושלים(צילום: גיל יוחנן)

ומה שחשוב יותר: הם יודעים איך לשתוק בחקירות השב"כ ואיך להתמודד עם תרגילי החקירה שלו. יש כיום שני ספרים המלמדים את קוראיהם איך לעמוד בחקירת שב"כ: הראשון של איש החזית העממית הפלסטינית, ג'ורג' חבש, והשני, המקצועי והמתוחכם יותר, של נועם פדרמן איש הימין הקיצוני שכבר שנים מהתל לא רק בשב"כ אלא גם במשטרה ובפרקליטות.

חוסר אונים כרוני של המשטרה

בשב"כ מסבירים כי נוספת לכך העובדה שלא מדובר במחתרת היררכית מאורגנת, אלא בקבוצות אחדות בעלות מאפיינים אידיאולוגיים ואנושיים שונים הפועלות בצורה ספוראדית ולא מתוכננת. אלה מחליטים אד-הוק לפעול יחד עם קבוצות אחרות או בעצמם בהתאם לנסיבות בשטח, לרוב במטרה להרתיע את הממשלה וכוחות הביטחון מלפנות מאחזים, כפי שקרה אתמול, או לעיתים במטרה הזויה במיוחד: לעורר מלחמת גוג ומגוג עם המוסלמים שתביא את צה"ל לטבוח בפלסטינים ולגרשם כליל מיהודה, שומרון וחבל עזה כדי שבמקומם תקום מחדש ממלכת יהודה ובית המקדש יכון בהר הבית במקום מסגד אל אקצה.

"כאיש מודיעין אני עסוק בסיכול ולא באיסוף ראיות לצורך הרשעה בבית משפט", אומר איש שב"כ בכיר. "איסוף הראיות הוא תפקידה של המשטרה". אבל משטרת מחוז ש"י הדלה באמצעים ובכוח אדם, מגלה חוסר אונים כרוני בכל הנוגע לאיסוף ראיות והגשת כתבי אישום רציניים ומבוססים שיביאו להרשעת הקיצוניים ורבניהם המסיתים. לכן, גם כשפעילי קבוצות אלימות ומסוכנות אלה, המכונים משום מה בשם החביב "נוער הגבעות", נעצרים ומובאים לבית משפט, הם יוצאים בלא עונש ואפילו מצליחים לחמוק מהארכת מעצר.

מכונית פלסטינית שרגמו באבנים(צילום: יואב זיתון)

כך לא רק שאין הרתעה כלפיהם אלא שהם יכולים מיד אחרי שביצעו פשע אחד לחזור ולבצע פשע נוסף וגם את זה שאחריו, כשהם ועורכי דינם משתמשים בתקשורת כתיבת תהודה. כן, גם התקשורת חייבת לעשות חשבון נפש על שהיא מעמידה עצמה מרצון כיעד למניפולציה של הסיקריקים המודרניים בתמורה לקצת אקשן בכניסה לקבר יוסף.

מדוע קציני צה"ל משתפים פעולה?

גם צה"ל מטפל באותם פושעים לאומניים בכפפות משי. מדוע? מפני שחלק מהמפקדים – בעיקר בדרג הבכיר הבינוני, פוחדים מהלובי הפוליטי והמשפטי התומך באותם פורעים. אותו לובי שכבר הוכיח שביכולתו לעכב קידומו של קצין ובאותה הזדמנות לגונן על בריונים ובריוניות העושים את המוות למשפחתו ובעיקר לילדיו של אותו קצין.

אותו לובי שיודע לסחוב את קציני צה"ל ובכירי המשטרה לבתי משפט באשמת הפעלת "אלימות לא סבירה" נגד פעילי הימין שיידו בהם אבנים וסיכנו את חייהם. שום קצין או חייל לא רוצה להסתבך איתם, בידיעה ברורה שבתי המשפט נוטים לזכות את הבריונים ולהרשיע את מי שמעז להתייצב נגדם ולהפעיל אמצעים שנחשבים מובנים מאליהם כשמדובר בפלסטינים. כך זה שנים.

סיבה אחרת ליד הרכה של צה"ל היא העובדה שרבים מהחיילים והקצונה הזוטרה המשרתים באיו"ש מזדהים בגלוי או בסתר עם האידיאולוגיה ושיטות הפעולה של "נערי הגבעות". אחדים אף מספקים לפעילי הימין הקיצוני מידע מוקדם על מבצעים לפינוי מאחזים, מה שמאפשר פעולות "תג מחיר סיכולי", כדי להרתיע ולשבש את פעילות צה"ל.

כך נותר השב"כ כמעט לבדו במערכה, בלי שיניים ובלי יכולת ממשית להרתיע או להגביל את יכולת הפעולה של הפושעים הלאומניים. מה שנותר לאנשי החטיבה היהודית בשב"כ לעשות זה לנסות לחקור ללא הצלחה ניכרת את המתפרעים המוכרים להם, לשכנע את רבניהם והוריהם להשפיע עליהם לחזור לדרך הישר; ובמקרים קיצוניים – להוציא נגדם צווי הרחקה.

קיצורו של עניין לאף אחד משלושת הגופים המטפלים בעניין: השב"כ, המשטרה וצה"ל אין הסמכויות, הכלים המשפטיים והחקיקתיים וגם לא המשאבים הפיזיים וכוח האדם שיאפשרו להם להתמודד בהצלחה עם הפשיעה הלאומנית.

לחזק את המתנחלים השפויים

במצב זה נחוצים שינוי מנטאלי וערכי במערכת הפוליטית-שלטונית במדינת ישראל. צריך להפסיק לקרוץ ולהעניק למשטרה, לצה"ל ולשב"כ כלים במלחמתם בפשיעה הלאומנית:

ראשית צריך כאמור להגדיר בחוק מהי "פשיעה לאומנית" ואת הענישה עליה. חקיקה שתאפשר לטפל ביהודי החשוד בטרור ובחתרנות בדיוק כמו שמטפלים בפלסטיני החשוד באותן עבירות, ותיתן הרשאה למשטרה ולשב"כ לאסוף מודיעין סיכולי לא-נקודתי כדי לאתר מוקדי פשיעה כזו בהתהוות. כל זאת כמובן תוך פיקוח הדוק של מערכת המשפט והפרקליטות כדי שלא ייפגעו זכויות האדם והדמוקרטיה בישראל.

הטלת מרכז הכובד של הטיפול בפשיעה הלאומנית על המשטרה, שהלחימה בפשיעה היא מקצועה ותחום התמחותה. לשם כך צריך שיוקמו מסגרות מיוחדות של כחולי מדים שיעסקו לא רק בסיכול ובאיסוף מודיעין, אלא בעיקר באיסוף ראיות ובחקירות לצורך גיבוש כתבי אישום נשכניים, שיאפשרו לשופטים למלא את תפקידם בלי מורא ובלי משוא פנים. יחידות משטרה חזקות בכוח אדם ואמצעים לפיזור הפגנות צריך שיהיו נוכחות דרך קבע במוקדי הסתה כמו יצהר למשל.

ביצוע תכוף של מאסרים וצווי הרחקה נגד הפושעים ממניעים פוליטיים (מימין ומשמאל) בנימוקים ואמתלות יצירתיים, בדיוק כפי שעושה המשטרה במלחמתה בפשע המאורגן.

גם השופטים בבתי המשפט צריכים להפנים עד כמה מסוכנת הפשיעה ממניעים פוליטיים, מה

שכנראה עדיין לא קרה. אחרת אי אפשר להבין את הרחמנות וההתחשבות המופלגת שמגלים שופטים אחדים כשמדובר בנערות ובנערי הגבעות.

וכן - לא לשכוח - את הרבנים השפויים ומנהיגי המתנחלים. עליהם להבין ש"נוער הגבעות" אינו מהווה הגדרה לנערים ונערות שובבים שלהטם הפטריוטי גורם להם להגזים פה ושם. כבר מזמן מדובר בשילוב קטלני ומסוכן לכולנו, בין אנרכיזם לפאנאטיזם דתי, שמערער על עצם קיומה וריבונותה של ישות מדינית יהודית, ושעלול לסבך אותנו בהתנגשויות עקובות מדם בתוך החברה הישראלית, ובמלחמה עם גורמים אסלאמיים פאנאטיים לא פחות במדינות השכנות.

ברגע שהמתנחלים השפויים יבינו זאת, הם ידעו בעצמם מה צריך לעשות. הם רק צריכים סוף סוף ללחוש לעצמם שהבעיה העיקרית אינה בגדר "גידולי הפרא", כפי שמכנה אותם בסלחנות השר דניאל הרשקוביץ, אלא הערוגה שבה הם צומחים באין מפריע.

אם ינקטו צעדים אלה ואחרים לא יהיה צורך בצוות החקירה המנופח שציווה ראש הממשלה להקים ובאיסוף ראיות שלאחר מעשה. הפושעים הלאומניים, כמו מקביליהם הפליליים, יהיו עסוקים במאמץ להישאר מחוץ לכותלי הכלא, ואז יהיו להם הרבה פחות זמן ואנרגיה להצית מסגדים.