חוק ההסתרה: הפרשות שלא היינו שומעים עליהן
קצב, הירשזון, השוטרים הנוקמים. תחת החוק החדש שיוזם משרד המשפטים, אולי גם לא היינו יודעים בדיוק מה קרה בפרשת מרגול, סביב רצח רוז פיזם או תאיר ראדה, ועל כל מעשיו של האנס הסדרתי בני סלע. ומי היה מסיק את המסקנות?
על פי הצעת "חוק ההסתרה" המתגבשת שיוזם משרד המשפטים, יוטל איסור גורף על פרסום חומרי גלם ועדויות מחדרי החקירות, ללא הגבלת זמן. המדינה מתכוונת לקבוע בחוק שורת הגבלות, שמשמעותן המעשית היא כאילו הוצא צו איסור פרסום גורף לכל חומרי החקירה בישראל. הליכי החקיקה טרם החלו, אולם אילו היה החוק מתקבל לפני כמה שנים, רבות מהפרשות המהדהדות שחלקן גם השפיעו על פני החברה, היו נותרות במחשכים. כמה דוגמאות לפניכם.
עוד על "חוק ההסתרה"
חוק ההסתרה: מעבירים את החקירות למחשכים
סגלוביץ' על חוק ההסתרה: "צריך לחקור בחושך"
המפכ"ל לפני חוק ההסתרה: נפחית איסורי פרסום
לא ברור, למשל, מה היינו יודעים על הפרשה שהדהימה את המדינה, הכתימה את השלטון וסמל הממלכתיות והובילה נשיא אל הכלא. זה התחיל, כזכור, עם תלונתו של קצב עצמו על סחיטה מצד א' מבית הנשיא, שהובילה לחשיפת שורת התקיפות המיניות ומעשי האונס בצעירות אחרות שעבדו תחתיו במשך השנים. האם גם בלי הפרסום, הכנסת הייתה מוציאה את קצב ל"נבצרות זמנית", או שהוא היה ממשיך להיות האזרח מספר אחת?
בהמשך, המשפט התנהל בדלתיים סגורות כדי להגן על נפגעות העבירות, אולם ייתכן שתחת החוק המוצע, הציבור לא היה נחשף כלל לעצם העדויות הכואבות של המתלוננות, לשיטות הנכלוליות להשפעה עליהן מצד מקורבי קצב - וכן, גם לא לגרסתו של הנשיא עצמו, שאותה פרש בהרחבה במסיבות העיתונאים הדרמטיות.
בפרשת אברהם הירשזון, לא היינו יודעים ששר האוצר של ישראל גנב כ-2 מיליון שקלים מהסתדרות העובדים הלאומית שבראשה עמד. בין היתר הוא הוציא 60 אלף שקלים על 104 ארוחות במסעדות בסופי שבוע מחשבון ההסתדרות הלאומית, וקיבל עוד 53 אלף שקלים לארוחות בכנסת מאותו מקור.
בשיתוף פעולה עם בכירים בהע"ל, הירשזון קיבל כ-25 אלף שקל בחודש, כמעין תשלום "הוצאות", במעטפות ובמזומן. חקירת הפרשה החלה בעקבות תחקיר "ידיעות אחרונות", אבל אולי תחת החוק החדש המשטרה הייתה אוסרת על פרסומו וניתן היה להסתיר את הפרשה. כן, גם תחקיר עיתונאי יכול להיות "חומר חקירה", לפי ההצעה.
נסיבותיו של אחד ממקרי הרצח המזעזעים שהיו פה גם היו יכולות להישאר סמויות מן העין הציבורית: הילדה רוז פיזם, בת 4, הוכתה, הוכנסה למזוודה והושלכה ירקון על-ידי סבה ובן הזוג של אמה. החקירה שהתנהלה כמה שבועות ב-2008 תחת צו איסור פרסום, הציגה סיפור מכמיר לב על ילדה שאיש אינו רוצה, שגדלה בבית הרוס עד לסוף הבלתי נתפס.
הפרשה שנחשפה אחר כך ברעש גדול הובילה להרשעת רוני רון ומארי פיזם ברצח, וגם למסקנות שהודחקו במשך שנים שהבליטו את אזלת ידן של הרשויות בטיפול בילדים במצוקה. ועדה של משרד הרווחה קבעה כללים לשיתוף פעולה בין הגורמים השונים, שיוכל אולי למנוע טרגדיות של רצח ילדים על-ידי הוריהם, וכמובן גם מקרים קיצוניים פחות.
עוד מקרה רצח מפורסם, שהפרטים אודותיו יכולים לפרנס כמה סרטים, היה זה של תאיר ראדה מקצרין. התעלומה סביב הנערה שנדקרה בשירותי בית הספר בדצמבר 2006 הובילה לשנים של מחלוקות משפטיות בעקבות מעצרו, הודאתו והכחשותיו הנמרצות של מי שהורשע לבסוף ברצח, פועל השיפוצים רומן זדורוב.
השופטים לא הטילו ספק לבסוף באמינות הראיות, שכללו דגימות DNA וטביעות נעליים שהיו שייכות "בסבירות גבוהה" לזדורוב. עם זאת, אמה של תאיר, אילנה ראדה, מאמינה עד היום שהרוצח עדיין מסתובב חופשי. חקירת המשטרה, גם אם כללה השקעה רבה, זכתה לביקורת מכיוונים שונים, בין היתר על אופן הפעלת המדובב שהוציא מזדורוב את ההודאה בתא המעצר. האם גם תחת צו איסור פרסום מתמשך היה ניתן לשאול שאלות קשות? ספק גדול.
גם על נסיבות מעצרה של מרגלית צנעני, ייתכן שאיש לא היה שומע. היחסים התמוהים בין הזמרת לבין אמרגנה אסף אטדגי, על רקע התמלוגים מייצוג עומר אדם. אלו התבררו כסחיטה באיומים באמצעות מיכאל חזן, אחד מאנשיו של שלום דומרני. "עוקר שיניים לפרנסתו", הוא הוגדר בכתב האישום, והופעל על-ידי מי שהייתה שופטת ב"כוכב נולד".
פרשת מרגול גם הבליטה את חדירת אנשי העולם התחתון לתחומים רבים בחיינו, ביניהם תוכניות הריאליטי. "מה שגיב טיירי היה אומר על זה?" כבר הפך מטבע לשון. צנעני הזכירה את שמו של העבריין כרמז לאנשי דומרני, ששאפו לפי החשדות להשיג דריסת רגל בשוק הבידור. היא אף העניקה ניקוד למתמודדים לפי הוראות שקיבלה מחזן. מה היינו יודעים על אחורי הקלעים של "כוכב נולד" תחת החוק החדש? אולי התמימות הייתה נשארת חזק בפריים טיים.
ומה עם השוטרים הנוקמים? ייתכן שגם בפרשה הקשה מנהריה ניתן היה להסתיר פרטי מפתח. ארבעה שוטרים שאוימו על-ידי העבריין מיכאל מור וחשו סכנה לחייהם החליטו להשיב מלחמה שערה ולקחו את החוק לידיים: הם הניחו מטעני נפץ בביתו ורכבו של מור, והתגלו די במקרה, בחקירת מצ"ח בעניין אחר. אחרי שנים הורשעו ונידונו לשנת מאסר בפועל.
פרשת "עבריינים במדים" חשפה מצד אחד התנהלות חמורה של שוטרים, ומנגד חוסר תמיכה מצד הפיקוד העליון של המשטרה מול פשע משתולל שמגיע עד הבית. גם הרעש הגדול הוביל להקמת ועדת בדיקה, שמצאה ליקויים בולטים בעבודת המשטרה ולקחים מבצעיים חשובים – בטיפול בארגוני פשיעה ובאבטחת שוטרים מאוימים.
מעטים לא זוכרים את האנס הסדרתי בני סלע, שנידון ל-35 שנות מאסר בגין 14 מעשי אונס שביצע בנשים בכל אזור המרכז.
הוא הסתובב חופשי במשך שנים – הרבה לפני מקרה הבריחה המפורסם משוטרים בבית המשפט בתל-אביב - והפיל חיתתו על צעירות רבות. אולי רק חלק ממעשיו וממידת מסוכנותו של האיש היו נודעים, אם חוק ההסתרה היה אז בתוקף.
סלע, נזכיר, נכנס באחד המקרים באמצע הלילה לדירה דרך החלון, ואנס אשה באיומי סכין כמה פעמים, תוך שהוא קושר ידיה באמצעות חוט טלפון. במקרה אחר, אנס אם לעיני שתי בנותיה, ובהזדמנות נוספת קשר עיני אשה שלביתה פרץ ואנס אותה פעמיים.
לפנייה לכתב/ת 
