תיאבון חולה: מעמיסים על הצלחת
במקום לגנוב ברזים ולעשות מנגל בסוויטה, הישראלי המכוער שומר היום את כל האנרגיות השליליות שלו לזירה אחת: חדרי האוכל של בתי המלונות. לשפים הראשיים זה נמאס, אז הם החליטו לחשוף את כל התרגילים והקומבינות העלובות
הבוקר בחדר האוכל של אחד מבתי המלון הגדולים באילת היה שגרתי. המזנונים סודרו בקפידה, קערות הסלטים היו עמוסות מדי, עוד ועוד ביצים נשברו בעמדת החביתות, עגלת הלחם נאנקה תחת עול המאפים, ומעדני החלב ניצבו במקררים כמו חיילים.
עוד בערוץ האוכל:
הצהוב הזה עושה לך טוב: מתכוני פולנטה
נמס בגשם: מבדק המרקים הנמסים
איירון מן: צמחוני עם ברזל
"ואז אני רואה איך אחד האורחים מעמיס על הצלחת את כל המזנון יחד," מספר לי שף המלון, "שקשוקה, סלט, גבינות, ריבה, זיתים, עוגות - הכל על אותה צלחת. הוא נעצר ליד עמדת הוופל הבלגי והושיט את הצלחת, כדי שישימו לו עליה גם ופל בלגי. הטבח, שלא רצה להניח ופל בלגי על השקשוקה, אמר לאורח שאולי כדאי לו להביא צלחת חדשה. האורח התרגז שמישהו אומר לו מה לעשות עם האוכל שלו, ופשוט התחיל לצרוח על הטבח ועשה תנועות כאילו הוא הולך לשפוך את השקשוקה על ראשו. אלמלא עצרנו אותו כמעט בכוח, הטבח היה חוטף את השקשוקה בפרצוף."
ברוכים הבאים לשדה הקרב האלטרנטיבי של הישראלי הנופש: חדר האוכל בבית המלון. זה המקום שהפך עם השנים לזירת התגוששות בין מי שאמור להיות בחופש רגוע ולהסתובב עם חיוך בטלה אווילי על הפנים, לבין אלה שתפקידם לעשות לו גוד טיים. בפועל מדובר בחבית חומר נפץ, שמתפוצצת בפרצופם של צוותי חדרי האוכל פעם אחר פעם, משל היו צוותי סוהרים.
"אני תמיד מסתכל על ישראלים בחדרי אוכל בחו"ל. זה נורא מעניין אותי," אומר לי שף של בית מלון בים המלח. "ישראלים שמתארחים ברומא, בלונדון או בפריז, לעולם לא יבואו בטענות לצוות למה אין מספיק סלט כזה או למה מגישים לחם אחר. למה יש רק ביצה קשה או רכה, ולמה נותנים מעדן וניל ולא מעדן שוקולד. הם מקבלים עליהם בדממה את מה שמגישים להם, ומקסימום מרכלים אחר כך על טעמם הקלוקל של הגויים בארוחת בוקר. אבל אצלנו? כל הזמן טענות, מפה ועד הודעה חדשה."
אז על מה מתלוננים האורחים? על מה לא. שפים מספרים, שרוב התלונות נפתחות ב-"למה אין"... למרות שעל מזנוני ארוחות הבוקר והערב מונחים מאות (שלא לומר אלפי) פריטים, הקערות שופעות כל טוב, המגוון העצום יכול לפרנס מחנות שלמים של פליטים דארפורים - בכל זאת, האורחים מתלוננים, ותמיד משהו חסר להם.
שף אילתי: "בעמדת החביתות אצלנו יש למעלה מעשרה סוגי תוספות: בצל, פטריות, זיתים, עגבניות, גבינות, עשבי תיבול. אבל למרות השפע האינסופי, תמיד יהיה אורח שישאל: למה אין בצל ירוק? למה אין כוסברה במקום פטרוזיליה? יום אחד התקלקלה אצלנו מכונת הפילטר של הקפה, שאותו מגישים בקנקנים על השולחנות. הצענו לכל אורח אספרסו או קפוצ'ינו, שהם - לכל הדעות - משקאות טובים יותר מהפילטר. אבל האורחים כמובן התלוננו עד השמיים."
תלונה שכיחה נוספת של האורחים: האוכל קר, או לפחות לא חם מספיק. "היה לנו אורח שהתלונן שהאוכל קר, ומרוב עצבים זרק את הצלחת שלו על המלצר. לא רק שאף אחד לא התחשבן איתו על ההתנהגות המכוערת שלו, בסוף הוא גם קיבל פיצוי מהמלון."
אז אתם אשמים, ומרגילים את האורחים לכך שמשתלם להפגין התנהגות בריונית.
"לפעמים שווה להוריד את הראש ולא לעשות עניין, אבל זה נכון שהאורחים צועקים על הצוותים בקלות רבה מדי. גם אין להם סבלנות לחכות שיביאו להם מה שחסר להם. מצד שני, הקהל הישראלי גם יודע לתת מחמאות כשצריך."
ואפרופו הרגלים, נתון שקיבלנו מגלה כי בבית מלון הכל כלול בדרום הארץ נוהגים האורחים להעמיס תשע צלחות לנפש בארוחת בוקר, לעומת צלחת אחת בלבד במלון עסקים.
התעלולים בחדרי האוכל
בלי פירות ומעדנים ביום העזיבה. אם במקרה חשבתם שעינם של אנשי הצוות אינה פקוחה מול כל אותם תעלולים קטנים שהרבה מהישראלים עושים בחדר האוכל, טעות גדולה בידיכם. לא תמיד הם מגיבים, אבל כמעט תמיד הם רואים. "שמנו לב שביום העזיבה של האורחים, אנשים לוקחים הרבה יותר פירות ומעדנים," מספר שף ראשי של מלון באילת, "עד שהבנו שהם פשוט 'עושים קניות' הביתה. זה לא שנתרושש מזה, אבל במלון שלנו החליטו לעקוף את הבעיה. בימי העזיבה אין יותר פירות שלמים על המזנון. במקומם אנחנו מכינים סלט פירות. גם המעדנים נשמרים ביום הזה במקררים הפנימיים, ואנחנו מציעים אותם בעל-פה לכל האורחים שנכנסים לחדר האוכל. מי שרוצה, אנחנו מגישים לו בשמחה."
צלחות קטנות, צלחות גדולות. "אני לא יודע ממה זה נובע בדיוק, אבל אנשים בארץ מעמיסים על הצלחות כמות לא הגיונית של מזון, ואחר כך 90 אחוז ממנו נשאר על השולחנות, כי הם לא מסוגלים לאכול כל כך הרבה," מספר שף אחר. "אולי זה בגלל התחושה שלהם, ש'כבר שילמנו, אז צריך לנצל את זה.' אין לנו בעיה עם זה שאנשים מוזגים לעצמם הרבה אוכל. שיאכלו, בשמחה. אבל פה מדובר בעיניים גדולות, ללא שום יכולת להתמודד עם כמויות כאלה. אנשים סתם ממלאים צלחות, והאוכל הולך בסוף לפח. הייתה תקופה שחשבנו שמצאנו את הפתרון לבעיה. אמרנו לעצמנו: הצלחות גדולות מדי, אז אנשים מעמיסים. בואו נקטין את הצלחות. התוצאה הייתה שאנשים לקחו יותר צלחות קטנות והמשיכו להעמיס כמויות לא הגיוניות. זה הביא לכך שהוצאות השטיפה שלנו גדלו, אז החזרנו את הצלחות הגדולות".
15 חביתות לקחת הביתה. סוגיית הסנדוויצ'ים היא כמובן אחת הנקודות שכל שף של מלון מתעכב עליה בבואו להתלונן על התנהגותו של האורח הישראלי. "זה מגיע למצבים ממש קיצוניים," אומר אחד השפים, "ביום העזיבה, למשל, צריכת הלחמניות אצלנו עולה ב25- אחוזים. אנחנו כבר ערוכים לזה. בינינו, נורא יקר לקנות גם ארוחת צהריים לכל המשפחה, אז מבחינות מסוימות אני מבין אותם. אנשים מכינים המון סנדוויצ'ים לדרך חזרה הביתה. יש אורחים שפשוט לא מתביישים, מביאים את הכלים המרכזיים מהמזנון ומתחילים למלא סנדוויצ'ים מול עיני הצוות. אמא לחמישה ילדים הביאה לשולחן ערימה של 15 בגטים, נתנה הוראה בעמדת החביתות להכין לה 15 חביתות עם תוספות שונות ומגוונות, והתחילה להעמיס. היא מכינה את הבגטים, והאבא אורז אותם במפיות. אבל הרוב מכינים את הסנדוויצ'ים בסתר, בגניבה."
עוגת הקראנץ הוברחה בעגלת התינוק. הסיפורים הולכים ומקצינים. כששומעים אותם מהצד, עלולות לעלות תהיות לגבי התנהגותנו הקולקטיבית. מלבד התחושה הישראלית הקיומית, ולפיה אסור בשום אופן לצאת פראיירים, האם מקורה של התופעה הזאת הוא גם טראומות שאנחנו סוחבים איתנו מעברנו כעם? "פעם התארחו אצלנו אנשים, שהבריחו עוגת קראנץ שלמה בתוך עגלת תינוק," מספר שף מזועזע. "את יודעת, אם הם היו מבקשים את העוגה, היינו נותנים להם. אבל הם הסתירו אותה בתוך העגלה ומיהרו להיעלם.
האורחים האגרנים והמעדנים המקולקלים. יש לא מעט אורחים אגרנים. למרות שמדובר בבתי מלון של הכל כלול, הם עדיין מוציאים המון אוכל מחדר האוכל, בעיקר לחם ומעדנים, ואוגרים אותו במיני בר. מה שהם לא מבינים הוא, שהמיני בר אינו מקרר, אלא שומר על הטמפרטורה בלבד. ככה שהחדרניות מוצאות בחדרים המון לחם מעופש ומעדנים מקולקלים שנאגרו שם."
שתן בתוך בקבוק הוויסקי. ואם כבר התכנסנו נספר, שגם אם צוותי בתי המלון מכירים כבר את כל תעלולי המיני בר האפשריים, הנה אחד שממש הפתיע אפילו את המנוסים שבחבורה. "אחד האורחים אצלנו פתח בקבוק וויסקי מהמיני בר ושתה את תוכנו," מספר לי מנהל מזון ומשקאות מבית מלון מוביל באילת. "אבל הוא לא התכוון לשלם על הוויסקי, אז הוא פשוט השתין לתוך הבקבוק, סגר והחזיר למיני בר. רק במזל גילה אחד העובדים שלנו את העניין. כשהוא פתח את הבקבוק, הציף אותו גל נורא של ריח".
- הכתבה פורסמה במוסף "24" של "ידיעות אחרונות"
