אין ארוחות חינם: כמה עולות ההטבות מהעבודה?

אחד הכלים היותר אפקטיביים להגביר את המוטיבציה של העובד, הינו מתן טובות הנאה – סכומי כסף שמוציאים המעסיקים לצורך רכישת ארוחות עבור העובד, השתתפות במימון קייטנות לילדיו וכו'. החיוך שנמרח על פניו של העובד מתחלף לא אחת בהבעת פליאה כאשר הוא מקבל לידיו את תלוש המשכורת ונוכח לגלות כי שורת הנטו התכווצה.

8 תפיסות שגויות לגבי העסקת עובד פרילאנס

החוק מחייב את העובד לשלם מס על כל טובת הנאה "ולזקוף את שוויה" בתלוש - כלומר: התייחסות לטובת ההנאה כאל רכיב שכר לכל דבר ותשלום מס בהתאם לנתוניו האישיים.

בסופו של יום, לעתים קרובות העובד מרגיש מרומה ומפנה אצבע מאשימה למעביד, שמסביר לו כי הכתובת לתלונותיו היא רשות המסים.

להלן שורה של "הטבות" שמוטב לדעת כי הן עלולות להקטין בסופו של חודש את שורת הנטו

מדי עבודה הנרכשים ע"י המעביד

על מנת להכריע בסוגיה האם מדובר על טובת הנאה, יש לבחון את מהות ומטרת הביגוד. וכך, אם מדובר על רכישת ביגוד לעובדים, כאשר הוא לא נועד לשמש לצורכי העסק והנהנה העיקרי הוא העובד - הרי שלמעשה מדובר בטובת הנאה לכל דבר ויהיה צורך בזקיפת שווי של עלות הביגוד בתלוש השכר.

המשמעות מבחינת העובד היא שהוא ישלם מס גם עבור המדים שאותם רכש לו מעסיקו, בהתאם לעלות האמיתית שלהם ובהתאם למס השולי של העובד. כך לדוגמה, אם רכש המעסיק מדים עבור העובד בסך של 1,000 שקל והמס השולי של העובד הינו 30%, הרי שבמקרה שכזה ישלם העובד מס הכנסה נוסף בסך של 300 שקל - וזאת בנוסף כמובן למס אותו הוא משלם בגין השכר השוטף והביטוח הלאומי.

לצד זאת, במידה שיוכח כי הנהנה העיקרי הינו המעביד, הרי שרשויות המס יראו בהוצאה זו כהוצאה מוכרת. כך למשל, אם מדובר על מדים שבהם מוטבע לוגו החברה, סרבלי טיסה, מדי אחיות, במקרים אלו לא מדובר בטובת הנאה, ומכאן שלא תבוצע זקיפת שווי בתלוש ולא ישולם מס ע"י העובד.

רשיון הנהיגה משמש את העובדים גם לצורך נהיגה ברכבם הפרטי, מחוץ למסגרת העבודה, בלא שהם נתונים למרותו של המעביד. הכלל על פיו בוחנים האם מדובר בטובת הנאה הינו האם העובד יכול לעשות שימשו "בהטבה" שהוא מקבל מהמעביד גם לצרכיו הפרטיים, או לחילופין, שהיא משרתת את צורכי המעביד בלבד.לפיכך, סביר להניח כי במרבית המקרים, יראו בתשלום סכום האגרה ע"י המעביד, כהכנסה מעבודה, שתגרור חיוב מס.

הוצאות חניה

על מנת לקבוע האם יש לראות כ"טובת הונאה" מקרה שבו המעסיק הוא זה שנושא בנטל תשלום חניית הרכב של העובד, יש לבחון מיהו "הנהנה העיקרי" מהשימוש בחניה עצמה.

המציאות מלמדת כי במרבית המקרים קשה יהיה להוכיח שהנהנה העיקרי הינו המעסיק ולא העובד עצמו. מעיון בשורה ארוכה של החלטות בנושא, ניתן ללמוד כי המקרים בהם ניתן לטעון שהנהנה העיקרי הינו המעסיק, הינם מקרים ספורים. רק אם ניתן להוכיח באופן מובהק שהנהנה העיקרי מהחניה עצמה הינו המעביד ולא העובד, לא יהיה צורך בזקיפת שווי בתלוש השכר.

כך למשל, במקרה בו מדובר על בית עסק שאין תחבורה ציבורית זמינה בסביבתו, שאז, חייב העובד להגיע עם רכבו הפרטי למקום העבודה. כך גם במקרה בו העובד הינו שליח או סוכן מכירות, שנדרש להגיע למקום העבודה עם רכבו הפרטי ולהחנותו עד סוף היום. בכל שאר המקרים, המדובר בטובת הנאה לכל דבר, ויהיה צורך בזקיפת שווי עלות החנייה בתלוש העובד.

האם יש לראות הוצאות נסיעה לעבודה הממומנות ע"י המעסיק כ"טובת הנאה" לעובד, ולזקוף לו שווי? התשובה לכך אינה החלטית. המקרה נדון לא פעם בבתי המשפט. נטיית המחוקק בדרך כלל היא לראות את הוצאות הנסיעה לעבודה כהוצאות "טרום ייצור הכנסה" ומכאן שמדובר למעשה בהוצאה שאיננה מותרת בניכוי, ומהווה טובת הנאה לעובד.

יחד עם זאת, בפס"ד חדש יחסית ("בית חולים עזרת נשים הרצוג"), נקבע כי כאשר מדובר ב"הסעה מאורגנת" שאותה מממן המעביד, ובמקרה שההסעה הינה הסעה מאורגנת הכרחית בשל תנאי העבודה , בשל שעות לא שגרתיות לדוגמא או מיקומו הפיזי של מקום העבודה (מקום ללא גישה של תחבורה ציבורית לדוגמא) – הרי שבמקרה שכזה שלא יהיה צורך בזקיפת שווי שכר לעובד, מאחר וטובת המעביד היא הגוברת.

הלוואה צמודת מדד שניתנה לעובד משמעה כי הוא לא מקבל כל "טובת הנאה" מאת מעבידו. אם מדובר על מקרה בו סוכם כי העובד יחזיר את ההלוואה למעבידו ללא ריבית כלל או בריבית הנמוכה משיעור עלית המדד, מדי חודש, הוא יאלץ לשאת בתשלום "שווי ריבית".

תשומת לב כי בתאריך 2.11.2011 נקבע בתקנות מס הכנסה כי שיעור הריבית לגבי הלוואות שמעביד נותן לעובדו יהיה - 5.24% לשנה והתיקון יחול החל מתאריך 02/12/11.

באופן עקרוני – הוצאה לרכישת "ספרות מקצועית תקופתית" כגון עדכוני פסקי דין, מאמרים, רשומות וכמו גם כתבי עת מקצועיים שנועדו לעדכון שוטף – היא הוצאה מוכרת.

יחד עם זאת, המחוקק רואה ברכישת מנוי לעיתון כלכלי כטובת הנאה, מאחר שאותם כתבי עת אינם משמשים אך ורק לשם שיפור מקצועיותו של העובד, אלא כוללים שורה של תכנים המשמשים אותו לצרכיו הפרטיים. באופן עקרוני, במקרה של רכישת מנוי חודשי של עיתון מקצועי לעובד, יש לזקוף לו שווי - מאחר שמדובר בטובת הנאה לעובד בעיני המחוקק. יחד עם זאת ובהתאם לייעוץ מקצועי ספציפי ייתכן שיהיה ניתן לזקוף שווי חלקי בלבד.

הכותב הוא רו"ח , שותף בפירמת רואי החשבון שוורץ - צדקיה