בן של עובדת זרה גורש - בתה לא יכולה לעזוב

הדילמה של העובדת הזרה: צעיר סיני בן 18, בנה של עובדת זרה שהייתה נשואה לישראלי שהיכה אותה, לא יגורש בינתיים מהארץ. כך קבע אתמול (יום ב') שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל. השופט קיבל חלקית את ערעורה של האשה והורה להשאיר את בנה בארץ עד חודש ספטמבר או עד שתתקבל החלטה אחרת בבית המשפט.

עובדים זרים בישראל

אופק בכתה וגורשה: למה אני לא יכולה להישאר?

מהחלטת השופט עולה כי האשה הגיעה לארץ בשנת 2001. את בנה, שהיה אז בן 8, השאירה בסין. בארץ התחתנה האשה עם אזרח ישראלי ולשניים נולדה בת. בשנת 2006 נכנסה האשה למעון לנשים מוכות ואילו בעלה נשפט בגין התעללות בה ונידון לשנתיים מאסר.

במקביל ניהלה האזרחית הסינית הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתם קיבלה משמורת זמנית על בתה. עם זאת, בית המשפט הוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ לבת - על מנת לאפשר את קיום הקשר בין האב לבתו.

באוגוסט 2011 הגיע לישראל בנה של האזרחית הסינית באשרת תייר. האשה הגישה בקשה יחד עם בנה לקבלת מעמד בישראל. משרד הפנים החליט להאריך את רשיונה של האשה לשהות בישראל לשנתיים נוספות, בהתאם לנוהל הקיים ביחס לנשים מוכות, אולם מנגד בקשתו של הבן נדחתה. בעקבות זאת הגישה האשה עתירה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שם נקבע כי החלטת משרד הפנים לגרש את הבן הינה מאוזנת וסבירה.

דילמת האם

האשה ערערה לבית המשפט העליון וטענה כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לעקרון טובת הילד והגנת התא המשפחתי. האם הדגישה בערעור, שסירוב משרד הפנים לתת לבנה מעמד בישראל מעמיד בפניה ברירה בלתי אפשרית - בו היא צריכה לוותר על אחד מילדיה, שכן בתה בת השמונה מנועה מלצאת מהארץ והיא לא יכולה לעזוב את בתה על מנת לראות את בנה בסין.

מנגד, טענו נציגי משרד הפנים בתגובה לערעור כי האם עזבה את בנה בהיותו בן שמונה והגישה בקשה להזמינו לישראל רק בהיותו בן 16 וחצי. לטענת המשרד, מאז שנת 2002 האם כלל לא ביקרה את בנה וכי המשרד הוא לא זה שגרם

 לפיצול התא המשפחתי. "האם היא זו אשר בחרה שלא לראות את בנה במשך 10 שנים, במהלכן התגוררה בישראל כאשר במשך כל התקופה היא לא יצאה מהארץ לבקרו", טענו במשרד הפנים.