2011: הצד הרע של השנה בביטחון
עוד טילים מכוונים לכל נקודה בישראל, האיראנים מתקדמים לפצצה, אמריקה בנסיגה, הבידוד גובר והערבים משאירים שטחי הפקר לטרור. למודיעין אין באמת דרך לדעת מה יהיה, אז איך מתכוננים? חלק ראשון של תמונת המצב - החצי הריק של הכוס
בשנה החולפת הוחמר - כמותית ואיכותית - איום הרקטות והטילים על העורף האזרחי והצבאי. אין כעת מקום או אזור בישראל מחוץ לטווח הארסנלים של נשק תלול מסלול שבידי חיזבאללה, הסורים וארגוני הטרור מעזה. במצטבר מדובר בכ-100 אלף רקטות וטילים, כשליש מהם רקטות וטילים כבדים או בינוניים שמכוונים למרכז הארץ. לא פחות חשוב - חיזבאללה והעזתים שיפרו מאוד השנה את מערכי ההגנה הקרקעיים שלהם וצברו טילים חדישים נגד טנקים, מה שמגדיל את יכולתם להתמודד עם מתקפה ישראלית שנועדה להשתלט קרקעית על אזורי שיגור בלבנון ובעזה, ואולי גם להפיל את שלטון חמאס ברצועה.
גם החדשות מאיראן אינן טובות. השנה נמשכה בקצב מואץ צבירת האורניום המועשר בדרגה נמוכה (3.5%-5%) ובינונית (20%). האיראנים התגברו על הבעיות שגרמו תולעי המחשב "סטוקסנט" המוכרת ו"דוקו" החדשה, והצליחו לצבור יותר מחמישה טונות של אורניום מועשר שיכולים להספיק - אם יועשרו לדרגה גבוהה - ל-3-2 מתקני נפץ. בנוסף הם ממשיכים לערוך ניסויים ולהתקדם בעיצוב ובתכנון מערכת הנשק הגרעיני. במקביל נמשך פיתוח צנטריפוגות חדישות לצד חפירת אתר תת-קרקעי אחד לפחות, ליד העיר קום, שאמור להיות חסין מהפצצה אווירית. שלא לדבר על אתרים סודיים שעליהם המערב אינו יודע.
מדאיג לא פחות הוא חוסר היכולת המסתמן של המערב לגבש וליישם אסטרטגיה יעילה לבלום או לפחות לעכב את התוכנית הזו, באמצעות סנקציות כלכליות "משתקות" וסנקציות דיפלומטיות. המשבר הכלכלי בארצות הברית ובאירופה מגביר את פגיעותן לעלייה במחירי הנפט, והסינים תלויים בזהב השחור האיראני. כך מצטמצמת האפשרות שמדינות המערב ובראשן ארה"ב יטילו אמברגו נפט או יממשו את האופציות הצבאיות.
גרוע מזה - למרות ההצהרות הלוחמניות האחרונות של שר ההגנה האמריקני ושל יו"ר המטות המשולבים - וושינגטון ממשיכה להתנגד לתקיפה מקדימה ישראלית באיראן, שלפחות תעכב את תוכנית הגרעין הצבאית. ישראל לא חייבת לפעול על-פי התכתיבים ואפילו רצוי שלא תתאם מראש פעולה כזו. אבל מקבלי ההחלטות יודעים כעת היטב שאם יחליטו לשלוח את חיל האוויר לתקיפה, הם מסתכנים גם בתגובה אמריקנית שתגביר את הבידוד הבינלאומי של ישראל. סביר גם להניח שתגובה אמריקנית כזו תהיה מותנית בתוצאות המבצעיות. הצלחה תקל על ממשל אובמה להגן על ישראל במועצת הביטחון ואף לשתף פעולה עמה בהדיפת פעולות הגמול האיראניות. כישלון או כמעט כישלון יזכה לגינוי חריף גם מצד ארה"ב, אף שבסופו של דבר (בעיקר אם התקיפה תהיה לפני הבחירות לנשיאות) היא תתייצב לצד ישראל גם בעניין זה.
שלא נדע
הטלטלה בעולם הערבי הכניסה את ישראל לסיטואציה אזורית שמתאפיינת בחוסר ודאות, חוסר משילות ומצב שבו לרחוב הערבי יש כוח רב מאי פעם מול השלטון. לכך עלולות להיות כמה השלכות ותוצאות לא סימפטיות בטווח הקצר. ייתכן שהמשטר הסורי, רגע לפני הקריסה, יעביר לחיזבאללה נשק נגד מטוסים, טילי סקאד וטילי חוף-ים ארוכי טווח מדגם "יאחונט" שסוריה קיבלה לא מכבר מרוסיה; אולי גם נשק כימי וביולוגי. די מפתיע להיווכח עד כמה דמשק, בעיצומה של מלחמת האזרחים, ממשיכה, באדיבות הקרמלין, להתעצם בנשק חדיש נגד מטוסים ונגד ספינות ולהשביח את צי מטוסי הקרב והטילים הבליסטיים שלה.
בשאר אסד עושה זאת כדי להבטיח שלא יותקף על ידי נאט"ו או טורקיה (או שניהם), אבל כל הנשק החדיש הזה עלול להיות מופנה נגד ישראל, אם מסוריה ישירות או על ידי חיזבאללה.
התרופפות יכולת השלטון המרכזי למשול בפריפריה הובילה ליצירת "אזורי ספר" במצרים, לוב, תימן וסוריה (בגבול עם לבנון). אחד מהם הוא סיני, שם שוררת אנרכיה המאפשרת לקבוצות טרור ומבריחי נשק לפעול באין מפריע. חצי האי הפך לשלוחה מרכזית של הטרור העזתי, מה שמחייב את ישראל להשקיע יותר ממיליארד וחצי שקלים כדי לחסום את הגבול המדברי שאורכו יותר מ-200 ק"מ. ועדיין לא הזכרנו את האפשרות - הרחוקה אמנם - שמצרים וירדן יבטלו או ישעו את הסכם השלום. בכל מקרה צה"ל צריך להיערך לאפשרות כזו.
אין ספק שהטלטלה בעולם הערבי גרמה ותגרום לתפנית אסטרטגית אזורית והיסטורית. כרגע, מנקודת מבט ישראלית, התוצאה החשובה ביותר היא חוסר הוודאות - בתקופת מעבר שבין הגל הראשוני של ההתקוממויות לבין מצב גיאופוליטי חדש שיתהווה בעוד כמה שנים. התפניות האפשריות רבות, בעלות השלכות מגוונות, אבל בכלל לא בטוח שקהיליית המודיעין תדע להתריע בפרק זמן שיאפשר היערכות. המודיעין הישראלי ושל אומות אחרות יודע לעקוב ולאסוף מידע הנובע ממקבלי החלטות בצד השני וכן מידע על נושאים צבאיים. הוא כמעט חסר אונים כשצריך לאתר ולאבחן הלכי רוח ומהלכים ספוראדיים של אלפים היוצאים לרחוב, גם עם מעקב אדוק אחרי הרשתות החברתיות.
חוסר הוודאות הכרוני הזה מקשה על הקברניטים בישראל לזהות איומים (והזדמנויות), לתעדף אותם ולהיערך לקראתם ביעילות (תוך ניצול מיטבי וחסכוני של תקציב הביטחון). יש למשל איומים, בעיקר נשק גרעיני בידי איראן ואפשרות של עימות פעיל עם מצרים, שמחייבים להתכונן אליהם כבר עכשיו בעלות גבוהה - גם אם לא יתממשו. לחיוב נזכיר שהצטיידות ביכולות טכנולוגיות חדשות ומלאים מול מצרים היא ורסטילית, כלומר אפשר יהיה לעשות בה שימוש גם בחזית הסורית והלבנונית ואפילו לתקיפה באיראן.
בנוסף לכך צריכים, כבר מעכשיו, הממשלה כולה והמטכ"ל לתרגל עצמם לקבל החלטות ביטחוניות במצבי משבר והידרדרות לא צפויים (למשל בהקשר העזתי, או במקרה של העברת נשק סורי לחיזבאללה), באופן שיתחשב במידת האפשר ברגישויות האזוריות וימנע ביטול הסכמי השלום השבירים עם מצרים וירדן.
הפנים מזרחה
פרט לכל אלה, ישנן עוד ארבע תופעות שהתפתחו בשנה החולפת ומשפיעות לשלילה על מצבנו הביטחוני-מדיני:
1. הבידוד הגובר של ישראל בזירה הבינלאומית והעוינות הגוברת במדינות שהיו עד לא מכבר בעלות ברית מובהקות - טורקיה, מצרים וירדן - תקשה על קברניטי ישראל לקבל החלטות ולנקוט בפעולות צבאיות נחוצות. אם כבר תחליט הממשלה על פעולה בעזה או בלבנון יצטרך צה"ל להפעיל עוצמה גבוהה בפרק זמן קצר, כדי להשיג את מטרות הלחימה לפני שהקהילייה הבינלאומית והאיום בביטול הסכמי השלום עם השכנות יעצרו אותנו. בשנים האחרונות גוברת הדרישה ל"הומניזציה של שדה הקרב", והפעלת כוח צבאי רב ובמהירות עלולה לגרום לנפגעים רבים בקרב לא לוחמים, מה שיגביר בידוד מדיני בעולם - גם מצד ארה"ב.
כך מוטלת בספק יכולתו של הצבא להשיג תוצאות ארוכות טווח המצריכות שהות ארוכה בשטח - בעזה למשל. הבידוד הבינלאומי גם מרחיק אפשרות הסדר לסכסוך הישראלי-פלסטיני (אבו מאזן מעדיף שלא לשאת ולתת עם ישראל, ולהסתמך על לחץ עולמי שיספק לו את הסחורה בלי ויתורים מצדו) ועלול גם להשפיע בעתיד על יכולת הייצוא של המשק, אם הדה-לגיטימציה תגבר.
2. הכרסום המשמעותי שחל במעמדה של ארה"ב כמעצמה מובילה ונסיגת צבאה מעיראק מחלישים את יכולתה - ובשל כך, גם את יכולת ישראל להתמודד עם האיום האסטרטגי ממזרח. איראן משקיעה כבר עכשיו מאמצים ניכרים להפוך את עיראק לגרורה שלה, ובכך להשתלט על מקור חשוב של אנרגיה לכלכלות המפותחות בעולם. חדירה איראנית עמוקה לעיראק הגובלת בירדן מגבירה את הסיכון הנשקף ממנה למשטר ההאשמי ולישראל.
3. היעדר משא ומתן ישראלי-פלסטיני, התחזקות חמאס עקב עסקת שליט ותמיכת האחים המוסלמים במצרים, מגדילים את ההסתברות לפיוס בין הפלגים הפלסטיניים היריבים ולעריכת בחירות ברשות הפלסטינית בגדה ובעזה. כתוצאה מכך גדל הסיכון שחמאס ישתלט על אש"ף ואחר כך גם על הגדה. גדלה גם הסבירות שהקיפאון בזירה הפלסטינית על רקע ה"אביב הערבי" יביא למופעים גדולים של "התנגדות עממית" בדמות צעדות המונים פלסטינים בגדה ובגבולות, שעלולות להידרדר לכלל אינתיפאדה נוספת. היחלשות מעמדה של ארה"ב באזור רק מקטין את הסיכויים להסדר ישראלי-פלסטיני.
4. המשבר הכלכלי העולמי וההאטה בייצוא הישראלי כתוצאה ממנו,
מקשים על ישראל להקצות למערכת הביטחון את התקציבים הדרושים לה לשינויי ההיערכות וההצטיידות במערכות נשק חדישות ובמלאים.
ובכל זאת, אף על פי ש-2011 לא הייתה בדיוק סיבה למסיבה מנקודת ראות אסטרטגית-ביטחונית, אין סיבה להיתפש לחרדה. הערכת מצב מלאה ומאוזנת מראה שלמרות ההתפתחויות הלא חיוביות שחלו בשנה החולפת, ישראל עדיין מצליחה להרתיע את אויביה וצה"ל וקהיליית המודיעין מסוגלים להתמודד בהצלחה - כלומר במינימום שחיקה - עם האיומים. על כך בכתבה השנייה לסיכום השנה.
לפנייה לכתב/ת 
