המפסיד של חידון התנ"ך: ספר הספרים
חידון התנ"ך הוא לא תוכנית ריאליטי שבה סוגרים את המתמודדים בנקבת השילוח למשך חודש, שולחים אותם לקפוץ באנג'י מהר נבו - או מעיפים את המודח התורן לגוב האריות. ובכל זאת, החידון יכול להראות קצת פחות יבש, אפור ומשעמם
מיטב הקופירייטרים חיפשו רעיונות לקמפיין. החטיף החדש צריך להראות טוב, להיות אטרקטיבי, לשדר רעננות וטעם תוסס בפה. שתהיה לו תדמית של חטיף שכיף לאכול. לבסוף נבחר הרעיון המנצח, שבוודאי יסחף אחריו את כל קהל הצופים: פרסומת שבה אדם באזור גיל 80 מסביר לאט, במתינות ובמונוטוניות, מדוע מומלץ לרכוש את החטיף החדש, על רקע מסך בגווני שחור לבן ובליווי נעימת כינור דכאונית. נשמע מוזר, אבל יכול להיות שזאת הדרך האידיאלית לשווק מוצר - לפחות על פי מארגני חידון התנ"ך למבוגרים.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- מיהו "גורשניט"?
מנהלת "אורות": קרובים לחרדים יותר מלמחאה החילונית
- סאטירה בפרצוף: נשים שרות מאחורי פרגוד
חידון התנ"ך למבוגרים צלח השבוע את מבחן הפעם השנייה. אחרי הקאמבק המתוקשר שלו בשנה שעברה, הוא היה יכול להיעלם כלעומת שבא, כמו הרבה גחמות חד-פעמיות אחרות, אבל הוא חזר והתקיים - והצליח להסתדר גם בלי ההילה הזוהרת של "חידון התנ"ך ההיסטורי חוזר אחרי שלושים שנה".
זה מצוין, חשוב שיתקיים חידון תנ"ך גם למבוגרים, והאירוע היה באמת מוצלח, אחרי הכל. אבל עם זאת, לפחות במתכונת הנוכחית שלו, הוא מאכזב. לא משנה כרגע מי ניצח בחידון האחרון (שמואל עמרוסי מאלעד, אם שאלתם), המפסיד העיקרי בינתיים הוא התנ"ך.
לא שלכותב שורות אלו יש משהו נגד חידון התנ"ך, חס וחלילה. מדובר בפרויקט מדהים שאין שני לו. יש חן מיוחד בפורמט המיתולוגי של החידון, במבנה האלמותי של השאלות, בעמידה הנפעמת מול בקיאותם המופלגת של המתמודדים.
יש עוד הרבה אנשים שאוהבים את הסגנון הזה, והם בוודאי שמחו לצפות השבוע בחידון, אולי הם אפילו ניסו להתמודד בו - אבל הם ממילא אוהבים את התנ"ך. רבים מהם יודעים לבד אלו שני מלכים נלחמו במגידו, מי מהם נפל בקרב ומה היה צבע הגרביים של שר צבא ארם, וגם אם הם לא יודעים – מעניין אותם לדעת. כל אלה שספר הספרים כבר קרוב ללבם, אינם אמורים להיות הכתובת של החידון המחודש. אם המטרה היא להאהיב את התנ"ך גם על שאר השכבות באוכלוסייה, משהו צריך להשתנות.
תנ"ך זה לא פאסה
החייאת חידון התנ"ך היא, לכאורה, חלק ממגמה כללית של החייאת התנ"ך. אלא שלמרבה הצער, נכון לעכשיו החידון עלול להשיג את המטרה ההפוכה. בהשוואה לכל תחרות טלוויזיונית אחרת, חידון התנ"ך הוא יבש, אפור, מקובע. אותו סגנון של שאלות, כמעט כולם יודעים את כל התשובות, רמת הדרמטיות היא בערך כמו ב"פסוקו של יום" והאווירה הכללית רשמית וטקסית.
יכול להיות שהמבנה הזה תפור על האירוע, וסגנונות אחרים יתאימו לו פחות, אבל השאלה היא מה טוב יותר לתנ"ך. הרי הוא המטרה כאן. חידון התנ"ך מזוהה עם התנ"ך, וכל עוד הוא נראה כפי שהוא נראה היום – גם התנ"ך יהיה מזוהה עם יובש, אפרוריות, אולי אפילו קצת שעמום. הוא רשמי, רציני, מיושן, שייך לדורות הקודמים.
אף פורמט של חידון לא שרד כל כך הרבה שנים כמעט ללא שינוי; אם חידון התנ"ך מסרב להתעדכן עם הזמן, זה יוצר את הרושם שגם התנ"ך איננו עדכני. כלומר, לא רלוונטי, שייך לדורות הקודמים, ספר עתיק שאין לו משמעות לדורנו.
התנ"ך עצמו, כמובן, רחוק מההגדרה האחרונה כרחוק בראשית מדברי הימים. מאז תקופת חתימתו, נראה שלא היה אפילו דור אחד בהיסטוריה שהתנ"ך לא היה רלוונטי בו. הוא אמור לדבר אל כל אחד, לגעת בכל אחד, ויש לו מסרים חשובים מאוד להגיד לכל אחד. הוא מעניין, הוא עשיר, הוא מגוון, יש בו עמקות בלתי נתפסת ומרחבים אינסופיים של חוכמה, אפשר להגיד עליו הרבה יותר מאשר כמה פעמים נאמר גֶפֶן במובן גָפֶן.
הזדמנות שהוחמצה
הרעיון לחדש את החידון למבוגרים היה מבריק, וזאת הייתה הזדמנות פז לחדש באופן כללי את המבנה של החידון. להשאיר את החידון לנוער במתכונת הקבועה, ולבנות למבוגרים חידון אחר עם אופי שונה. במקום זה, החידון של יום העצמאות שיכפל את עצמו, והצדדים ה"אטרקטיביים" של התנ"ך נשארו ללא ייצוג ציבורי הולם.
נכון, לא צריך להפוך את חידון התנ"ך לשעשועון. האלטרנטיבה איננה תוכנית ריאליטי שבה סוגרים את כל
המתמודדים בנקבת השילוח למשך חודש, שולחים אותם לקפוץ באנג'י מהר נבו - או מעיפים כל פעם את המודח האומלל לגוב האריות. ובכל זאת, החידון יכול להראות אחרת. כרגע הוא פונה לציבור מסוים (יעיד על כך גל מחיאות הכפיים בבנייני האומה כשהשר סער הזכיר את חברון), והוא יכול לדבר אל כלל החברה הישראלית.
אם גדעון סער, שראוי לכל הכבוד וההערכה על מפעל חידוש החידון למבוגרים, רוצה באמת לקרב את התנ"ך לציבור – הצעד הבא שעליו לעשות איננו הרחבה של החידון מארצי לעולמי, אלא משייך-לקהל-מצומצם לארצי. ארצי באמת, כזה שמדבר לכולם. אחרת, גם אחרי החידון הבא התקשורת תתעניין רק במה שנתניהו אמר בו על הדרת נשים.
לפנייה לכתב/ת 
