המדריך לביטוח: זהירות - התיישנות מקוצרת

מי שיעיין במאגרי פסיקה, יגלה תופעה מזעזעת: קשישים, נכים, אלמנות ויתומים, נזרקים בזה אחר זה מאולמות בתי המשפט. למרות ששילמו כל חייהם פרמיות לתאגידי הביטוח ולמרות שתביעתם צודקת, מוכי גורל אלה נידונים לחיים של מחסור. השופטים מסרבים לדון בתביעותיהם. הסיבה היא אחת ויחידה: התיישנות.

• המדריך לביטוח פרק ראשון: ידע הוא כסף
• כך גורמות חברות הביטוח לתביעה להתיישן
• תפילה לשנת 2012: שופטים עם רגישות חברתית
  

מהי התיישנות?

כאשר אדם חייב לנו כסף, אנו זכאים לפנות לבית המשפט כדי שזה יכפה על החייב הסרבן לשלם. אולם דלתות בית המשפט אינן פתוחות בפנינו לעד. הן ננעלות בתום "תקופת התיישנות".

אבל תקופת ההתיישנות היא 7 שנים, זה הרבה מאוד זמן.

זו טעות קריטית הרווחת אצל הרבה מאוד מבוטחים. אכן, ברוב תחומי המשפט, תקופת ההתיישנות היא 7 שנים. אולם בתחום הביטוח תקופת ההתיישנות קצרה בהרבה. בדרך כלל 3 שנים בלבד ויש תביעות ביטוח המתיישנות תוך זמן קצר מזה. אפילו תוך ימים ספורים. כך למשל, בתי הדין לעבודה קידשו את הרשום בקרנות הפנסיה. יש תקנונים, כמו בהראל פנסיה ובמנורה מבטחים, הקובעים תקופות התיישנות של 45 יום. תביעות נגד הביטוח הלאומי מתיישנות תוך שנה ולעיתים גם תוך 90 יום ואף פחות מזה.

איך אני יכול לדעת מהי תקופת ההתיישנות בכל תחום?

שופטינו אינם מבחינים בינך לבין הטייקונים, השולטים בתאגידי הביטוח. הם חושבים כי גם אתה נהנה מייעוץ משפטי צמוד. לכן, מיד בנפול עליך אסון, חס וחלילה, עליך למהר ולקבל ייעוץ משפטי לגבי תקופת ההתיישנות במקרה הספציפי שלך.

מה לגבי קטינים, גם לגביהם קיימת תקופת התיישנות קצרה?

כן, גם לגביהם, אולם תקופת ההתיישנות מתחילה אצלם מיום שהם מגיעים לגיל 18. כלומר, אם תקופת ההתיישנות היא 3 שנים והמבוטח הוא קטין, הוא רשאי להגיש את תביעת הביטוח שלו עד שימלאו לו 21 שנה. אבל גם כאן יש לנקוט במשנה זהירות.

יש שופטים המקבלים את טענת חברות הביטוח כי זכות התביעה שייכת להורים ולכן התביעה מתיישנת תוך 3 שנים מיום האירוע.

אם לא הצלחתי להתארגן בזמן כדי להגיש תביעה, איך אפשר להתגבר על המחסום הזה של ההתיישנות המקוצרת?

קיימת רק דרך אחת: לפנות לחברת הביטוח ולבקש הסכמה בכתב להאריך את תקופת ההתיישנות. ההסכמה מחברת הביטוח חייבת להתקבל לפני שחלפה תקופת ההתיישנות. הסכמה בעל פה לא תופסת, רק בכתב. ההסכמה חייבת להיות ברורה וחד משמעית.

אם לא הצלחת לקבל הסכמה בכתב ברורה וחד משמעית, אין ברירה, עליך למהר לבית המשפט ולהגיש את התביעה לפני חלוף תקופת ההתיישנות.

האם הגשת התביעה לחברת הביטוח או לסוכן הביטוח לא עוצרת את ההתיישנות?

חד משמעית לא. רק הגשת תביעה לבית המשפט עוצרת את מרוץ ההתיישנות. הגשת תביעה או דרישה לחברת הביטוח, ניהול משא ומתן עם חברת הביטוח, טיפול בתביעה על ידי סוכן הביטוח, כל אלה אינם מאריכים את תקופת ההתיישנות.

באחד המקרים, פרצה שריפה בנכס המבוטח. המבוטח חלק על הערכתו של שמאי הביטוח והחל לנהל עמו דיונים. בין לבין חלפו 3 שנים. השופט ישראל אקסלרד קבע כי המשא ומתן עם השמאי אינו מאריך את תקופת ההתיישנות. המבוטח הפסיד את כל תביעתו, גם את אותו חלק שהשמאי הודה כי מגיע לו.

במקרה אחר, חברת הביטוח ניהלה משא ומתן עם המבוטח ושלחה אליו המחאות. סכום ההמחאות לא היה מקובל על המבוטח. הוא לא פדה אותן וסירב לחתום על כתב הוויתור שצורף אליהן. בין לבין חלפה תקופת ההתיישנות. השופטת מעין צור קבעה כי המשא ומתן בין המבוטח לחברת הביטוח לא עוצר את מרוץ ההתיישנות. המבוטח הפסיד גם את הסכום שהוצע לו בהמחאות וגם את יתרת תביעתו.

מקרה נוסף: המבוטח לקה בנכות. 3 חודשים לפני תום ההתיישנות חברת הביטוח הסכימה בכתב לשלם רק עבור מחצית משיעור הנכות שרופא המבוטח קבע. בין לבין, חלפו 3 שנים. השופט עידו רוזין פסק כי התביעה התיישנה.

ואין שופטים שגישתם אוהדת יותר למבוטחים?

יש, אבל למרבה הצער הם ספורים. דוגמא: המבוטח איבד את כושר עבודתו. הוסכם כי ייבדק על ידי מומחה לרפואה תעסוקתית. תוך כדי משא ומתן על זהות המומחה, חלפו 3 שנים. השופטת אריקה פריאל מחיפה קבעה כי המשא ומתן עם חברת הביטוח מאריך את תקופת ההתיישנות. כאן התמזל מזלו של המבוטח. הוא "נפל" על שופטת עם מודעות לזכויות חברתיות.

זה אבסורד. יכול להיווצר מצב שחברת הביטוח מרדימה את המבוטח. היא אומרת לו שהיא מטפלת בתביעה, דורשת מסמכים ובינתיים חולפת תקופת ההתיישנות.

זה קורה כל הזמן והשופטים חלוקים בדעותיהם. יש שופטים הרואים באמירות אלה חוסר תום לב והטעיה מצד חברת הביטוח. יש הרואים בהן התנהגות לגיטימית. חברת הביטוח לא צריכה להתנהג אל המבוטח כמו מלאך ולהזהיר אותו כי הוא עומד לאבד את זכויותיו. כך, ללא חמלה, פוסקים חלק משופטינו.

הנה דוגמא: רכבו של המבוטח נגנב. המבוטח הגיש תלונה במשטרה, אולם ממתלונן הפך לחשוד ביום הגניבה. חברת הביטוח הודיעה לו כי רק עם סיום החקירה תדון בתביעה. לאחר שנים, התיק נסגר. המבוטח יצא צח כשלג, אולם את כספי הביטוח איבד. ההמתנה לסיום החקירה במשטרה נמשכה יותר משלוש שנים. השופטת אילונה אריאלי דחתה את תביעתו בטענת התיישנות.

נניח שהמבוטח עבר תאונה קשה ושיקום ממושך, ורק לאחר שנים התפנה לטפל בתביעה. האם גם אז התביעה מתיישנת?

כן. השופטים לא עושים בעניין זה חסד עם המבוטח. השופטים סופרים 3 שנים מיום התאונה ודוחים את התביעה על הסף. רק מחלת נפש וגם היא בתנאים מאוד קשים מאריכה את ההתיישנות.

אדם עבר תאונה. חלף זמן רב עד שהתברר כי הנזק הוא גבוה ולצמיתות. האם סופרים את ההתיישנות מיום התאונה או מהיום בו התגבשה הנכות הצמיתה?

שאלה זו עוררה מחלוקת קשה בין השופטים. לבסוף, ברוב דעות, נפסק בבית המשפט העליון, לטובת חברות הביטוח: מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד אירוע התאונה. אסור אם כן, להמתין למועד גיבוש הנכות או למועד בו המומחה קובע נכות. יש להגיש את התביעה לפני חלוף שלוש שנים ממועד התאונה.

מה שאתה מתאר זה כמו בג'ונגל: האם חברת ביטוח היודעת שתביעה עומדת להתיישן לא חייבת להזהיר את המבוטח?

גם כאן הכול תלוי בשופט. הנה דוגמא לשופט הסבור כי לתאגידי הביטוח מותר לנהוג כאנשי עסקים שכל מטרתם היא להרוויח, גם על חשבון מבוטח שתביעתו צודקת: נזילת מים בבית המבוטח. חברת הביטוח נטעה בלבו של המבוטח את האמונה שפניה לסילוק התביעה והיא ניהלה עמו משא ומתן, הציעה לו הצעה כספית ורמזה כי ייתכנו שיפורים בהצעה.

בין לבין חלפה תקופת ההתיישנות. השופט אברהים בולוס קבע כי התנהגותה של חברת הביטוח מקובלת וסבירה. זכותה של חברת הביטוח לדאוג בראש ובראשונה לאינטרסים שלה. אינטרסים אלה לא כוללים הפניית תשומת לב המבוטח לכך שתביעתו עלולה להתיישן.

אך יש גם שופטים שדעתם הפוכה: נהג אוטובוס נפצע קשה מאד בפיגוע חבלני. 4 חודשים לאחר הפגיעה הודיעה אשתו לחברת הביטוח על פציעת בעלה ונענתה במכתב כי יש לצרף לפנייה עוד מסמכים. הנפגע המתין עד לקביעת נכותו הצמיתה במוסד לביטוח לאומי. בין לבין חלפו שלוש שנים מיום הפיגוע.

כשהמבוטח הגיש את תביעתו לבית המשפט, חברת הביטוח לא התביישה לטעון להתיישנות. השופטים יגאל גריל, עודד גרשון ויעל וילנר קבעו שאמנם מרוץ ההתיישנות מתחיל מיום הפיגוע, אולם התנהלותה של חברת הביטוח איננה מאפשרת לה לטעון להתיישנות.

כאשר שיגרה חברת הביטוח את מכתבה למבוטח וביקשה ממנו מסמכים רפואיים, חובתה הייתה לציין בגוף המכתב אזהרה לגבי תום תקופת ההתיישנות. המפקח על הביטוח אימץ עמדה זו. בחוזר שנכנס לתוקף בחודש יוני 2011 קבע המפקח כי חברת הביטוח חייבת להתריע בפני המבוטח על תקופת ההתיישנות, כמעט בכל מכתב הנשלח אליו.

ומה קורה כשאנחנו לא יודעים בכלל על קיומו של ביטוח? נניח, למשל, שארבע שנים לאחר פטירת בן משפחה נודע על קיומה של פוליסת ביטוח חיים?

גם אז אין הנחות בבתי המשפט. הם קובעים שהתביעה התיישנה. בתי המשפט אומרים שעלינו למהר ולחפש את הפוליסות, שעלינו להתייעץ מיד עם מומחה בתחום הביטוח ולא לגלות שאננות ולהמתין שהפוליסה תתגלה.

תלמיד נפגע בתאונה. למרות נכותו, התגייס ליחידה קרבית. לאחר שחרורו מהצבא נודע לו כי קיימת פוליסה המבטחת את תלמידי בתי הספר. בית המשפט דחה את התביעה בקבעו כי תקופת ההתיישנות חלפה והיה על החייל לפנות לעורך דין עוד קודם לכן כדי לברר את זכויותיו.

ואם אנחנו מוצאים פוליסה אחת שהותיר המנוח ובחברת הביטוח יש עוד פוליסות. האם חברת הביטוח חייבת להודיע לנו על קיומן של פוליסות נוספות?

למרבה הצער, לא מוטלת על חברת הביטוח חובה לגלות שיש אצלה פוליסות נוספות. גם הניסיון לשכנע את המפקח על הביטוח להורות לחברות הביטוח לעשות זאת, כשל.

ואם אדם עובר תאונה, סובל מכאבים קלים ורק כעבור שנים מסתבר שאותם כאבים היו תחילתה של מחלה קשה?

גם אז בתי המשפט דוחים את התביעה על הסף בטענה אבסורדית, לפיה מרוץ ההתיישנות מתחיל עם התאונה וזו בעיה שלנו או של מדע הרפואה שהמחלה לא אותרה מידית.

חברת הביטוח משלמת לי עבור אובדן כושר עבודה. הפוליסה כוללת גם תשלום עבור נכות צמיתה. אולם בינתיים הנכות הצמיתה לא התגבשה. האם עלי לדאוג?

בהחלט. מבוטחים רבים סבורים כי העובדה שהם מקבלים תשלום עבור אחד הכיסויים בפוליסה שוללת את האפשרות שחברת הביטוח תעלה טענת התיישנות בבואם לתבוע את זכותם לתגמולי ביטוח עבור כיסוי אחר באותה פוליסה. אולם בתי המשפט קבעו כי תשלום עבור כיסוי אחד, אינו מאריך את התיישנות התביעה עבור הכיסוי האחר.

לסיכום מספר טיפים שחשוב לזכור:

1. תקופות ההתיישנות בביטוח הן קצרות ביותר. לרוב 3 שנים. לעיתים ימים ספורים.

2. עם קרות מקרה הביטוח (התאונה, המחלה, המוות, השריפה, הגניבה וכיוצא באלה אסונות) יש לברר אצל מומחה לתביעות ביטוח, מהי תקופת ההתיישנות החלה על המקרה הספציפי. לא לסמוך על נציג תאגיד הביטוח האומר לך "יהיה בסדר". אם מישהו אומר לך "יהיה בסדר", תתחיל לדאוג.

3. את מועד ההתיישנות יש לסמן ביומן באדום, ולהפנים כי זהו מועד אחרון בהחלט להגשת התביעה לבית משפט.

4. הבטחות של נציגי תאגידי הביטוח בנוגע לתקופת ההתיישנות חייבים לקבל בכתב.

5. לא להתעלם מהרשום במכתבים שתאגידי הביטוח שולחים אליך. כיום חברות הביטוח חייבות להתריע על התיישנות.

6. לעיתים כתוב במכתבי תאגידי הביטוח "בכפוף לטענת ההתיישנות", באותיות קטנות למעלה. משמעותו של משפט קטן זה כי ההתיישנות ממשיכה לרוץ למרות שהגשת תביעה לחברת הביטוח, למרות שהיא מציעה לך להמתין, למשל עד שתקבע הנכות בביטוח לאומי.

7. בכל מקרה, יש להקפיד ולהגיש בזמן תביעה לבית המשפט, כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. אם תגיש תביעה בזמן וחברת הביטוח תשלם לך, קל מאד למחוק את התביעה וגם לקבל בחזרה את האגרה. לעומת זאת אם לא תגיש תביעה בזמן, תאבד את זכויותיך לעד.

8. אם קראת מדריך זה באיחור וחלפה תקופת ההתיישנות, גם אז אל תוותר. בתי המשפט קבעו כי על תביעות נגד תאגידי הביטוח בעילות תביעה לא ביטוחיות, לא חלה תקופת ההתיישנות המקוצרת. לכן בדוק, אולי תוכל לתבוע את תאגיד הביטוח על התנהגות שלא בתום לב, על הטעיה, על רשלנות מקצועית של נציגיה, על הפרת חובת הנאמנות ועוד. תביעה בעילות אלה ניתן להגיש תוך 7 שנים.

9. ולבסוף, טיפ הקשור במזל: חברת הביטוח חייבת להעלות את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה שלה בבית המשפט. אולי יתמזל מזלך ועורך דינה של חברת הביטוח יהיה רשלן (או הגון) ולא יעלה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה. כבר היו מקרים כאלה.

בפרק הבא, מספר 3 נלמד איך מאתרים פוליסות עלומות שחברות הביטוח היו מעדיפות שלא תדעו על קיומן