צאו מהסרט, חייל דתי זה לא איום

החלטתו של הרמטכ"ל בני גנץ, לפיה אנשי הרבנות הצבאית ינכחו בשיחות של רבנים המגיעים לדבר בפני תלמידיהם המשרתים בצבא, מעידה על זלזול באינטליגנציה החילונית הבסיסית. פייר, לו הייתי חילוני, הייתי נעלב. למה שרק חיילי הרבנות הצבאית יפקחו על התכנים הדתיים?

עוד בערוץ היהדות - קראו:

• חרדים חרדים מחרדים
• ותרו לחילונים על שירת נשים, הם במצוקה/ הרב מנחם פרומן
• שירת נשים אושרה, רב חיל האוויר פרש משח"ר
  

לאור נביטתם כפטריות אחרי הגשם של בתי מדרש המחנכים ליהדות כתרבות, ואל מול ההכשרה של פרחי הוראה בתכניות להעשרת יהדות במוסדות אקדמאיים נחשקים, הייתי מצפה מאחיי החילוניים לדרוש שגם הם יפקחו על העשבים השוטים הצומחים בחצר האחורית של צה"ל. למעשה, מדובר פה ב"הדרת חילונים". 

טוב, עכשיו ברצינות. אין שום צורך בפיקוח על ההווי של הדתיים בצה"ל - לא מצד הרבנות הצבאית ולא מצד שום גורם אחר. חייל צעיר הייתי (ואף שבוז לא אחת) ואני זוכר במדויק את הפעמים שבהם הגיע רב מן הישיבה לדבר בפני התלמידים המשרתים בצבא.

התלמידים התכנסו בבית הכנסת הצבאי שבבסיס, מאושרים סוף סוף מן האפשרות לחסות בצל המזגן, כשעיקר הדיון עסק בשאלה האם ניתן לצאת ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה מן הרשף שמפיק הנשק או לא.

מתישהו, באמצע הדיון המרתק, התחלתי לבחון בעניין את האפשרות שהשולחן שלפני ישמש כמצע נוח להניח את ראשי עליו ולהרהר בשאלה בכובד הראש הנדרש. דווקא בחלומותיי פקדו אותי (בעל כורחי) אותן מחשבות זדוניות. חלמתי כיצד אנחנו הדתיים כופים את החילוניים להאזין שעות

לשיעורי תורה ארוכים כחלק מן הניסיון לשבור את רוחם. כספתי בחלומי למלחמת אחים אפשרית שבה אנחנו הדוסים רוצחים חילונים חסרי ישע כדי להשתמש בדמם כדי להדר במצוות ארבע כוסות בליל הסדר וכן הלאה. את סיומם של החלומות המרתקים קטע רק קולו של חברי שהודיע לי שהביקור של הרב נגמר וש"בעוד חמש דקות צריך להסתדר בשלשות מול בניין הסגל".