איך כמעט הפסדנו שופט

המובן מאליו התרחש: השופט יורם דנציגר נוקה מכל אשמה. הטענות נגדו היו קלושות מלכתחילה, מלאכותיות ומבוססות על קונסטרוקציות פתלתלות. לא ברור מדוע היו צריכים כל כך הרבה פרקליטים להתלבט כל כך הרבה זמן בעניין כל כך שולי. ובכל זאת, חייבים לברך גם על המובן מאליו. מעבר לכך, היועץ המשפטי לממשלה גיבש עמדה עצמאית מול הרוח הנגדית של הפרקליטות - וזה כבר לא מובן מאליו. נס אחרי חנוכה.

החלטת היועץ המשפטי אינה יכולה להפיג את הריח הרע שעולה מדרך התנהלותה של הפרקליטות. חוק סדר הדין הפלילי מאפשר לסגור חקירה פלילית מחוסר אשמה או מחוסר ראיות. הקרב בין היועץ המשפטי לבין הפרקליטות ניטש על עילת סגירת התיק נגד דנציגר, ובתוך כך נשכחו מושכלות יסוד: במדינה דמוקרטית אדם זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו בבית-משפט, ולא על שולחנו של פרקליט המדינה.

עוד בערוץ הדעות :

אנחנו אלופי העולם / יוני כהן-אידוב

פתרון חידת התעסוקה והעוני / מומי דהן

הפרקליטות היא זו שצריכה להוכיח את האשמה, ולא החשוד את זכאותו. לכן מלכתחילה אסור היה לתת משקל רב כל כך לעילת הסגירה של התיק. עיסוק אובססיבי בעילת הסגירה מעניק לבירוקרטיה של הפרקליטות כוח להתעמר בחשוד. היא יכולה בהבל פה גם לסגור את התיק וגם להמשיך ולהשחיר את פניו. זהו כוח לא דמוקרטי שעלול להיות מנוצל לרעה.

המקרה הזה גם מלמד שההבחנה בין העילות היא שרירותית. עובדה שניצב יואב סגלוביץ' הציע לסגור את התיק מחוסר אשמה, הפרקליטות הציעה לסגור אותו מחוסר ראיות, והיועץ המשפטי תמך בחוסר אשמה. אי אפשר לייחס משקל רב מדי לשאלה שתלויה בהרהורי לבו של הפרקליט ואינה עומדת לביקורת של בית המשפט. יש כאלה שדנים כל אדם לכף חובה, ונוטים תמיד להעדיף תוצאה שנודף ממנה ריח של סנסציה.

פשוט מזעזע

בעניין הזה צריך לזכור את הרקורד הבעייתי של פרקליטות מיסוי וכלכלה שהופקדה על התיק הרגיש הזה: היא מומחית באפיית "סופלה" משפטי - משהו שמתחיל בניפוח ונגמר בצניחה. די להזכיר את הזיכוי של עו"ד יעקב וינרוט ואת אמירתו של השופט דוד רוזן על הפרקליטות במשפט הדסק הרוסי: "זה לא המדינה שאני מכיר, זה לא המדינה שאני רוצה להכיר. זה פשוט מזעזע‭."‬

אולי הכנסת תתפנה כעת מהעיסוק ברדיפת מיעוטים ומהניסיון לעוות את כללי המשחק הדמוקרטיים, ותחזור להגן על אזרחיה במקום להתנכל להם. היא יכולה להתחיל בכך שתחזיר לחזקת החפות את מעמדה החוקתי, ותקבע שתיק פלילי נסגר או מוביל להגשת כתב אישום. אין מקום ליצור כלאיים אפל שבו אין לפרקליטות יכולת להאשים אבל בכל זאת יש לה כוח להכתים ולהחשיד.

הציבור הרוויח מחדש את השופט דנציגר. שופט עצמאי, ליברלי, בעל תעוזה ומזג טוב. לחשוב שאפשר היה להפסיד אותו רק בגלל שהצליחו להציג לו כמה שאלות ערמומיות בלי שאפשר היה להאשים אותו במשהו ממשי, זה פשוט מזעזע.

בעז אוקון, הפרשן המשפטי של "ידיעות אחרונות".

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il