הלפיד הצית להבות - ויצא לפוליטיקה
אי-אפשר להאשים את יאיר לפיד בכל הכאוס של הדרת נשים, אך הוא ניצל בציניות את להבות הענק שיצרה מדורת השבט שעליה הופקד - והודיע על יציאתו לדרך פוליטית שבועיים אחרי שהחל בקמפיין. בדרך עקף מימין את חוק הצינון, ובמהירות מופרזת
עוד בערוץ היהדות - קראו:
-
לא תדירו אותן: נשות בית שמש רוקדות בכיכר
- רבנים, צאו מהמיטה שלנו/ רחלי מלק-בודה
- הרב מלמד: למרות הפקודה, לצאת משירת נשים
עזבו אתכם מאיתותים מבהילים מאיראן, אירועים פוליטיים בארצות הברית, או רעידת אדמה מדינית מצפון ומדרום. יריקה אחת בפניה התמימות של נעמה מרגוליס, שינתה בתכלית את סדר היום החברתי-דתי, יצרה תגובות מודאגות אפילו מעבר לים - וכנראה שזה הרגע לנצל את המומנטום.
קולות שצפים על ענני עשן
אין ספק שהקרע בין חרדים-חילונים ודתיים מעמיק כבר שנים, אבל בשבועיים האחרונים זה הפך לדיסציפלינת שנאה העומדת בפני עצמה, תוך איבוד משמעותם של האירועים האמיתיים שהתחילו את הכל. נדמה שאבדו הפרופורציות מן הארץ. מראש הממשלה ועד אחרון הפוליטיקאים - כולם טרחו להתייחס לנושא החם, כל פסיק הפך לכותרת (כולל הפרדת שעות בחדר כושר), ועוד לא דיברנו על כתב אישום חמור(!) נגד חרדי שמקלל חיילת באוטובוס. התוצאות לא איחרו לבוא בדמות מלחמת הכל בכל: יריקות ומכות - חרדים נגד חילונים וההפך.
ברור שאי אפשר להאשים את לפיד בכל הכאוס, וגם אין לטעון שהוא היה חסר הצדקה לחלוטין. כעסים של שנים ושנאות שרחשו אל מתחת לפני השטח – בין אם בצדק ובין אם לאו – פרצו החוצה במלוא עוצמתם. אלא שלפיד השתמש בציניות במדורת השבט שעליה הופקד, והפך אותה למחול להבות שאינו מבחין בין שירת נשים, קווי מהדרין, סיקריקים או חיילי הסדר. מרגע שהועף הזיק הראשוני, כבר קשה להשתלט על השריפה, שעל ענני העשן שלה ירחפו קולותיו כל הדרך אל הכנסת ה-19.
לא משנה איך ינסה לצייר את זה, לא משנה באילו תירוצים יציידו אותו יועציו – על הגל הזה פורש יאיר לפיד לחיים הפוליטיים. למעשה, הוא פתח את קמפיין הבחירות שלו לפני כשבועיים, והוא עשה זאת במחטף, בתשדיר בחירות לא-לגיטימי ומוסווה.
נסיך הגאות והשפל
לפיד לא יכחיש שאג'נדה הייתה לו גם לפני שנחשף לכל המרגוליסיות המודרות באשר הן - והן אכן מודרות, ונפגעות, ומושפלות. הוא גם יטען שתפקידה של התקשורת הוא לחשוף את סיפוריהן באור השמש, כדי שהארץ תזעק נגד עוולות שהדעת אינה סובלת. והוא צודק, הכל אמת. אך את הכל יש לעשות במינימום של טאקט, יושרה ציבורית וענווה.
אם עוד הייתה תהייה מדוע ראוי להכניס את חוק הצינון - בא לפיד ועקף אותו מימין, ובמהירות מופרזת. נסיך התקשורת והפוליטיקה עושה בסך הכל מה שנסיכים (גם בעיניי עצמם) עושים: הם יורשים את זכויותיהם המולדות. במקרה שלו, מדובר בזכות להיות כוכב תקשורת ושר בממשלה הבאה.
אולי משום שהכל בא לו בטבעיות שכזו, מתוך כישרון אמיתי וכריזמה יאיר-לפידית שכזו, גבה לבבו עד ששכח כי גם הקהל השבוי ביותר לא נמצא בטראנס היפנוטי. כשיורקים עליו, הוא חוטף קריזה שעלולה לשחק הישר לידיהם של המגזרים שמחכים לו בפינה.
לפנייה לכתב/ת 
