ועדת שניט ואתם: המדריך למתגרשים

עם אימוץ מסקנות ועדת שניט על-ידי שר המשפטים, יעקב נאמן, הגיע הזמן לעשות לכם סדר. מהן משמעויות ההסדר החדש, וכיצד ישפיעו על החיים של כל אחת ואחד מהמתגרשים.

מה משמעות ביטול חזקת הגיל הרך ?

לפי החוק הקיים, משמעותה של "חזקת הגיל הרך" היא שכל עוד ההורים לא הסכימו אחרת, יהיו ילדים עד גיל 6 אצל אמם (בהנחה שאין סיבה מיוחדת לקבוע אחרת). החוק ראה עד היום באם את המטפלת העיקרית בילד. הוועדה ממליצה על ביטול "חזקת הגיל הרך", וקביעת עיקרון אחר במקומה: שני ההורים יטפלו בילד ויממשו את אחריותם ההורית כלפיו, תוך בחינת טובת הילד.

כיצד יתבצע הדבר?

אם ערוצי ההידברות לא יועילו, וההורים לא יגיעו להסכמות בנוגע לילד המשותף, רשאי כל אחד מההורים להגיש לבית המשפט הסכם הורות המוצע על ידו, ולבקש לקבלו. הסכם ההורות שיוצע על ידי כל אחד מהצדדים צריך להתייחס למכלול העניינים הנוגעים לשגרת חייו של הילד ולטובת הילד. בית המשפט יקבע את הסדר ההורות לפי טובת הילד, לרבות צרכיו ההתפתחותיים, יציבות חייו, רצונו של הילד, זכותו של הילד לקשר משמעותי וסדיר עם שני הוריו, נכונות ההורים לשתף פעולה במימוש אחריותם ההורית, כישוריו של כל אחד מההורים, הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד ועוד.

טובת הילד במרכז. אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

החלטת בית המשפט בדבר חלוקת השותפות ההורית תהיה לאחר שקילה ואיזון בין מכלול הקריטריונים, ללא כל הבחנה מגדרית ובלא שיהא כבול לאחריות של הורה כלשהו. הרעיון הוא הרחבת מעורבותו של האב בחיי הילד, מתוך אחריות הורית שווה לזו של האם. כלומר, לכל אחד מההורים יש חובה (לא זכות) למימוש אחריותו ההורית. חידוש נוסף הוא בקביעת הסנקציות להן יהא חשוף הורה שיפר את אחריותו ההורית: תשלום פיצויים בגין הפרתו והתרשלותו.

עוד בערוץ הדעות  של ynet:

אלי ישי, לך ללמוד היסטוריה / אורי בר-יוסף

חוק דרומי כבר יש, עכשיו צריך חוק שחר מזרחי / דן רונן

חלילה! החידוש הוא בקביעת הגדרה הורית שווה לשני ההורים. שניהם נתפשים כבעלי אחריות הורית שווה לילד. האם תחדל להיות ברירת המחדל הבלעדית לטיפול בילד, וכמי שכל האחריות נופלת על כתפיה. עיקרון העל הוא טובת הילד. ההורים יחלקו יחד בגידול הילדים, למרות שנפרדו.

כיום נקודת המוצא היא שהילד יהיה אצל אמו 100% מהזמן, בעוד שלאב מוענקים הסדרי ראייה מוגבלים. השינוי הוא בקביעה שחלוקת הימים בין ההורים צריכה להיות שוויונית ככל הניתן ומבוססת על יסוד כישוריהם, יכולתם ונכונותם לשתף פעולה עם ההורה האחר למימוש זכויות הילד, ובהתאם לכך לקבוע את חלוקת זמני השהות של הילד עם כל הורה.

לא. ההצעה מגדירה את המושג "אחריות הורית" כמחוייבות כוללת של שני ההורים למילוי צורכי חייהם המגוונים של ילדם, מעורבות אישית של כל אחד מהם בנוגע לגידולו, חינוכו ודאגה למכלול ענייניו ולקיום קשר אישי וסדיר עמו. אין הדבר אומר בהכרח חלוקה שווה של זמן המגורים של הילד עם כל אחד מהוריו. חלוקת זמן המגורים תיקבע לפי שיקולי טובתו של הילד. חלוקת זמן המגורים תיקבע בהסדר מוסכם בין ההורים, ואם אין הסכמה - על-ידי בית המשפט, על פי צורכי הילד ונסיבות המקרה.

מה החידוש בנוגע להורה המחזיק במשמורת את ילדיו?

כיום, ההורה המחזיק במשמורת (משמורן) - בדרך כלל האם - הוא למעשה מי שמנהל, מחליט ומבצע, על דעת עצמו, כל דבר ועניין הקשור לילד, למרות שמלכתחילה לא זו היתה כוונת המחוקק. בפועל, ההורה שהילדים במשמורת שלו מתנהל ברוב המקרים כאילו היה אפוטרופוס בלעדי על הילד. ההנחה המוטעית היא שהורה זה האחראי לילד, או לפחות האחראי "יותר" מההורה האחר, וכאילו הוא בעל הזכויות העודפות לגבי הילד.

החידוש בשינוי המוצע הוא בביטול הדירוג בין ההורים. לפי ההצעה, שני ההורים יהיו המטפלים והאחראים לילד. לשני ההורים יהיה מעמד הורי שווה, ללא קשר למשך זמן שהותו של הילד אצל כל אחד מהם. אף אחד מההורים לא יוגדר כ"משמורן". לילד יהיו אבא ואמא, ואלה לא יהפכו להורה עיקרי והורה משני. בזכות ההגדרה ההורית השווה, יראה הילד את שני ההורים במעמד הורי זהה, ולאף אחד מההורים לא תהיה סמכות עליונה.

אם יבוטל המעמד המדורג של ההורים - הורה עיקרי והורה משני - ויושווה מעמד שניהם, עשוי הדבר להפחית משמעותית את המאבקים בין ההורים. במצב כיום מתקיימת, במקרים רבים, "תחרות" בין ההורים, כאשר כל אחד מהם צובר ראיות להוכיח את התאמתו לתפקיד זה שיקבל את הילדים למשמורת, במיוחד שוקד על איסוף ראיות לאי התאמתו של ההורה האחר לקבל את המשמורת.

מאבקים אלה מעמיקים את הקרע בין ההורים, עד כדי נזק בלתי הפיך, אך מעל לכול חושפים את הילד לקונפליקט ההורי, לניכור ולתפישת מציאות מעוותת. לאחר השינוי המוצע, יהפוך הנושא לבלתי רלוונטי. שהרי שני ההורים יוכרו כשווים באחריותם ההורית, והדבר ייאפשר את הפניית משאביהם ומלוא מרצם להיטיב עם הילד, בלא להידרש למאבקים חסרי תוחלת ומזיקים.

האם להמלצות הוועדה יש השפעה על גובה המזונות שישלם האב?

לא. הוועדה לא עסקה בנושא המזונות, ולהמלצותיה אין השפעה בנושא זה. נוצר מצב, שבו לצד הקביעה לפיה שני ההורים ייטלו חלק שווה בגידול הילדים אין הצעת פתרון לעניין תשלום המזונות של הילדים. על פי החוק, החובה לתשלום המזונות הבסיסיים מוטל על שכמו של האב.

הוועדה קבעה הטבה אחת לאב החולק משמורת משותפת עם האם - הפחתה של 25% מדמי המדור (מקום מגורים). במצב כיום האב משתתף בתשלום עבור קורת גג לילד, בנוסף לסכום המזונות. דמי המדור עומדים על 33% מהוצאות הדיור בגין ילד אחד, 40% בגין שני ילדים ו-50% בגין 3 ילדים ומעלה. לפי המלצת הוועדה, יופחתו 25% מדמי המדור המוטלים על אבות,

מה המשמעות המעשית של חלוקה בנטל גידול הילדים?

ההמלצות אינן כוללות התייחסות לשאלה כיצד יוכלו אבות להשתתף באופן שווה בגידול הילדים, כאשר הם שנושאים בעיקר נטל המזונות. הבעיה מחריפה עוד יותר כאשר לאב יש יותר מילד אחד, וסכומי המזונות מגיעים לאלפי שקלים בחודש. בצד הקביעה של אחריות הורית משותפת, וקיום קשר ישיר שווה בין הילד לבין כל אחד מהוריו, אין קביעה משלימה המסדירה את סוגיית המזונות.

הוועדה אינה מציעה פתרון למחיר היקר שיגבה השוויון: מבחינת האבות, הנושאים בעיקר הנטל הכלכלי, המשמעות עלולה להיות צמצום שעות עבודתם (על מנת לשהות עם הילד), היעדרויות מעבודה, אי קבלת קידום ואי העלאת שכר. מבחינת האמהות, קיים חשש שייאלצו לוותר על חלק מסכומי המזונות כדי לזכות בחלוקת זמן בלתי שוויונית, לפיה ישהה הילד אצל האם יותר מאצל האב.

עו"ד ורד כהן ועו"ד רענן בר - און, בעלי משרד העוסק בין השאר בדיני משפחה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il