דייויד בלאט - מאמן MVP / טור
מאמן מכבי ת"א עושה את המקסימום בתנאים בהם הוא נמצא, ואפילו ממציא את עצמו מחדש. הוא הצליח לשמור על רמת מוכנות גבוהה בקובנה, והשתמש נכון בהנדריקס. עידו אשד מסכם את המשחק ומוריד את הכובע בפני התנהלותו של בלאט
איכשהו בתוך הכאוס הישראדריאטי, דייויד בלאט מצליח להתנהל נכון, ומראה מקצוענות מהי. כי אחרי שהוא מזכיר להנהלה בשיחות פנימיות, וגם בראיונות לתקשורת, כמה קשה להתנהל בשלוש מסגרות, הוא משאיר את התלונות מחוץ לחדר ההלבשה והמגרש, ועולה לנצח משחקים.
עוד ב-ynet ספורט:
- פפה מתנצל על הדריכה על מסי
- אוהדי הפועל ת"א משווים את טביב לסדאם וקדאפי
- ואליצור רמלה מנצחת, אבל מודחת
הוא עושה את המקסימום תחת התנאים הלא פשוטים כדי להתעלות על עצמו, ואפילו קצת ממציא את עצמו מחדש. הניצחון 76:84 בקובנה הוא אבן דרך נוספת בדרכו לפנתיאון המאמנים הגדולים, ובלאט ייצר אותו דרך הכנה מופתית ומורכבת שהתפרסה על פני חודש שלם. ההכנה כללה שילוב של רכז חדש, התמודדות עם פציעות רבות, מיעוט אימונים, ושימוש במשחקים כחלק מתהליך הלימוד והחיבור. באמת להוריד את הכובע.
בלאט היה נחוש לשבור את הסטטיסטיקה הלא מחמיאה לפיה קבוצותיו מפסידות במשחק הפתיחה של כל שלב ביורוליג (זה קרה בארבע הפעמים האחרונות ברציפות), ויצר רמות מוכנות ודריכות גבוהות - מצב רגשי קשה להשגה אחרי רצף משחקים ללא מנוחה,
ובעיקר לפני משחק שאמור להיות קל, נגד הקבוצה מהדרג הרביעי.
איכשהו בלאט תקע לשחקנים פלפל באיזור הישיבה, ומכבי נתנה חצי ראשון כמעט מושלם. וזה הגיע קודם כל דרך התאמות. סופו התאים את עצמו למצב הברך, ונכנס למשחק דרך אסיסטים. בלאט התאים את השימוש בו ולא העמיס עליו. אבל הדבר הגדול היה ההתאמה למצבת הגארדים החדשה.
זה התחיל בהגנה. הלחץ על כל המגרש נשכח, והלחץ על חצי מגרש מתחיל להזכיר את הגנת ה-Run and Jump שהמצאתה מיוחסת לדין סמית' האגדי בצפון קרוליינה, ושהוצגה בארץ, לפחות לי, על ידי שחקן ומאמן אגדי לא פחות במונחים מקומיים - גרשון דקל מהפועל תל אביב. שומרים אישית, ואז ברגע הנכון קופצים לדאבל אפ על המכדרר, ונסוגים חזרה להשלים את הרוטציה. ההגנה הזו עיכבה את ההתקפה הליטאית, ייצרה כמה חטיפות, וחיברה את מכבי יחדיו. שמירה קבוצתית כייפית שכזו.
עוד טורים של עידו אשד:
- סגנית אלופה, עאלק / על חולשתה של גלבוע/גליל
- מכבי ת"א: ריכוז בלי רכז / על הניצחון מול אנאדולו
- הפסד ידוע מראש: מכבי ת"א מסתבכת / על התבוסה בבלגרד
ואחרי שבלאט התבסס כל העונה על הידית של הפורוורדים, הצליחה ההגעה של מאלט להעביר את אחריות הקליעה לגארדים. קשה לתאר כמה חשובות היו השלשות שלו ברבע הראשון, שפתחו את ההגנה ואיפשרו לאליהו לטייל ברחבה ולהטיל גויאבות בשלות ושאר מיני פירות הדר אקזוטיים לטבעת הליטאית.
בלאט עזר עם תרגילים חדשים וחכמים - שמתבססים על חסימות בין שני קלעים. פעם בלו לסמית', פעם סמית' לשאייר. אחד תמיד פנוי לרגע כדי להטיל פצצה.
משחק נטול שגיאות מנטליות ושטויות התקפיות ייצר 65% מהשדה וחמש שלשות כבר בירידה להפסקה. וגם יתרון 5:12 באסיסטים, שמראה על קבוצה שמחה. מספרים קיצוניים שהיה ברור שיתקפלו קצת. אבל מסתבר שזה הספיק, וז'לגיריס התקרבה אבל אף פעם לא השיגה.
ברבע השלישי הסתבר שמשחק הגארדים עוד לא חדר עמוק ל-DNA של מכבי, ולנגפורד לבדו לא מספיק. ברגעים האלה היה חסר מאוד פפאלוקאס, שמקבל תעודת כבוד נוספת על השניות הספורות בהן שיחק, ועדיין חרק שיניים ועשה הכל בשביל הקבוצה, כולל הנפת מגבות ומילות עידוד והדרכה למאלט ויוגב. קלאסה של שחקן, ונדמה שאם יש נקודת חולשה אחת של בלאט, זהו השימוש ברכז היווני שלו, שהניסיון שלו היה עשוי להרגיע את השעיטה הליטאית וההתקרבות המסוכנת.
אבל כאיזון, בחירה אחרת של בלאט שוב הוכחה כמדויקת להפליא. ריצ'י הנדריקס, ששיחק יותר דקות מסופו, ונתן רצף פעולות כדורסל אדירות בסיום, שכללו שני ריבאונד התקפה קריטיים, חמש נקודות שהשאירו את היתרון צהוב, חטיפה גדולה בהגנה, והחסימה של המשחק בסיום.
אצל כל מאמן אחר הנדריקס כבר מזמן לא היה בקבוצה. אבל בלאט נשכב בשבילו על הגדר מול ההנהלה, וידע למה. שחקן MVP של מאמן MVP. ועכשיו, כמו שאמר ג'ו עמר - הו ברצלונה ברצלונה... יש עם מי ללכת למלחמה.
לפנייה לכתב/ת 
