"הוא ייקח לָך את הילדים". זהו, שלא
כבר חודשים מתנהל קמפיין הפחדה משולל יסוד של ארגוני נשים נגד המלצות ועדת שניט. לכל היותר יוכל האב לחלוק את הטיפול בילדים. זה לא מה שייחלתן לו?
המלצות ועדת שניט, שאומצו על ידי שר המשפטים יעקב נאמן, הן הבשורה הגדולה ביותר שיכלו ילדים להורים גרושים לקבל מהמדינה. ולא רק הילדים, גם הוריהם. כמה סמלי הדבר, שבשנת היובל לחקיקתו של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (התשכ"ב, 1962) מחליט משרד המשפטים להחליפו בחוק מתקדם, המתאים לחברה בת זמננו. במקום "חזקת הגיל הרך", שנועדה לוודא את חלוקת התפקידים המסורתית - מטפלת עיקרית ומפרנס עיקרי - בא החוק החדש ופותח מגוון אפשרויות לשני ההורים לנהל קריירה וחיי חברה ובו בזמן לשמור על מעורבות רבה בחיי הילדים. הצורך של הילדים בקשר מיטבי עם שני ההורים וטובת הילדים היו השיקולים המרכזיים בהמלצות הוועדה.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
לנפץ את תקרת הזכוכית ברבנות / נורית צור
ליכודניקים ליברלים, צאו מהארון / ברק הרשקוביץ
קמפיין ההפחדה של ארגוני הנשים נגד החוק, המתוסרט והמתוזמר היטב מזה חודשים ארוכים, אכן מפחיד בכל הקשור ביכולתן להשפיע על אמצעי התקשורת ועל מקבלי ההחלטות ולהפוך אוסף בדותות ואי-דיוקים לתמונת עולם מעוותת. הרעיון שטובת הילד קודמת לטובת האשה או הגבר הוא לצנינים בעיניהן. כדי לטרפד, מהלכים אימים בסיסמה שמעלה צמרמורת בגווה של כל אם: "הוא ייקח לך את הילדים". תחת האיום הסחטני הזה, כביכול, האשה תהיה מוכנה לוותר על כל דבר. רק שלא יקחו לה את הילדים.
זהו, שלא. מדובר בהפחדה ריקה מתוכן, משוללת כל אחיזה במציאות. לכל היותר יוכל אב לחלוק את הטיפול בילדים עם האם, לקחת אותם מבית הספר, לקחת אותם לחוגים, להכין להם ארוחת ערב, לספר להם סיפור באמבטיה. רגע, זה לא בדיוק מה שאמהות כל-כך רבות מייחלות לו כל השנים? שלא כל העומס יפול על כתפיהן?
יכול להיות שפעילות ארגוני הנשים קצת החמיצו את המהפכה האמיתית שגלומה בהמלצות הוועדה. הנה על קצה המזלג, כשירות למתנגדים: החידוש החשוב ביותר הוא מחיקת המושג "משמורת". בית המשפט כלל אינו נדרש להכריע מי מההורים יהיה ה"משמורן" (זה שמחזיק במשמורת על ילדיו).
מה יבוא במקום זה? "הסכם הורות", שבו מחליטים ההורים בכוחות עצמם או בסיוע מגשר איך תתחלק האחריות ההורית בפועל. רק אם לא הצליחו לעשות זאת, ייכנס בית המשפט לתמונה כשהמטרה שלו אחת ויחידה: לקבוע "הסדר הורות" מיטבי. ולראשונה, מציע החוק לבית המשפט קריטריונים לקביעת טובת הילד, שעל פיהם יקבע את הסדר ההורות. בלי תנאים מוקדמים, בלי חזקות. וגם אין מוטיביציה לפנות לבית המשפט אם ממילא אין דרך "לנצח".
הסוס הטרויאני של ארגוני הנשים
האפשרות לשינוי כל כך עמוק ומהותי לטובת ילדים מהלך אימים על ארגוני הנשים, שהפעילו לחץ חסר תקדים בתולדות ועדות ממשלתיות על חברי ועדת שניט, במטרה להכניס סעיף שמבטיח את שליטת האם בילדים. התוצאה: בין דו"ח הביניים של הוועדה לבין הדו"ח הסופי עברו רוב חברי הוועדה לתמוך בהוספת סעיף 9(ג) להצעת החוק של הוועדה. הסעיף ממציא מצב דמיוני, שבו בית המשפט לא יצליח לקבוע תוכנית הורות. מה יעשה בית המשפט ב"מבוי סתום" שכזה? כמובן: יעניק את השליטה לאם. חזקת הגיל הרך, וולקאם בק.
סעיף 9 (ג) מבטיח את שליטת האם על שימוש בחזקת "המטפל העיקרי" שלפיה בית המשפט ייתן משקל מכריע לאופן שבו טופל הילד על ידי כל אחד מהוריו. גישת "המטפל העיקרי" היא סוס טרויאני שהכניסו ארגוני הנשים, גישה שאינה מבוססת על טובת הילד ושאינה מיושמת במדינות אחרות. ד"ר דפנה הקר הגדירה את הגישה הזו באחד ממאמריה כ"אסטרטגיה פמיניסטית", שמטרתה ליישב את הסתירה בין ערכים שונים בפמיניזם, תוך שימור מקומה של האם כאחראית עיקרית לילדים.
תהליך קביעת המטפל העיקרי זהה לקביעת ההורה ה"משמורן": מאבק משפטי ארוך ומתיש. איזו אירוניה, דווקא התוספת של של ארגוני הנשים היא זו שתביא להתארכות הדיונים. והנה הגדרה חדשה לשיא החוצפה: להכניס את חזקת המטפל העיקרי להמלצות שניט ואחר כך להילחם בהמלצות כדי להשאיר את חזקת הגיל הרך. האמת, לא מצחיק.
אז מה יהיה? תומכי ארגוני הנשים בממשלה ובכנסת דווקא צריכים לעשות הכול כדי להביא לאישור החקיקה. האינטרסים של הנשים משוריינים בו היטב. אבל מי שרואים עצמם משרתים את טובתם של ילדים והוריהם באמת, צריכים לתמוך בחקיקה החדשה תוך הסרת חזקת המטפל העיקרי.
טל שחף הוא חבר בוועדת שניט וממייסדי עמותת הורות=שווה שיזמה את הקמת הוועדה.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
