תנובה זיהמה ונקנסה - מה עם מוטי מהמכולת?

המשרד להגנת הסביבה הודיע בסוף השבוע שעבר שהוא מתכוון להטיל על חברת תנובה קנס של 15 מליון שקל בגין הזרמת פסולת לים התיכון. שלא תתבלבלו - בסטנדרטים של מדינת ישראל, קנס של 15 מליון שקל על זיהום סביבתי הוא לא פחות ממהפכה.

• קנס של 15 מיליון שקל לתנובה על זיהום הים
  

זו מהפכה במשרד להגנת הסביבה, שסוף סוף משתמש בכוח שהחוק הפקיד בידו מול מזהמים והולך על כל הקופה. זו מהפכה מבחינת התעשיינים ובעלי העסקים, שאולי יבינו שעל זיהום משלמים ובגדול, ושהשקעה במניעת זיהום מראש משתלמת הרבה יותר מקנס שלאחר מעשה. זו גם מהפכה ציבורית, בה כולנו יודעים שמי שמזהם באמת משלם.

אבל הקנס שהמשרד להגנת הסביבה מבקש להשית על תנובה הוא גם מפתיע. מפתיע מפני ששנים רבות אנחנו נחשפים לזיהום ולמפגעים סביבתיים שמקורם במפעלי תעשייה כבדה כמו הכימית והצבאית. אבל אנחנו לא מקדישים מספיק תשומת לב לחצר האחורית של מפעלי המזון, גדולים כקטנים, ולמפגע האפשרי שטמון למשל, במוצרי החלב שאנחנו אוכלים ושותים.

העובדה שתנובה לא טיפלה בשפכיה כנדרש ואף התעלמה מהתרעות שהגיעו אליה בנדון, על אחת כמה וכמה לאחר שקיבלה היתר חריג להזרים שפכים לים, חושפת תמונה עגומה של רשלנות אבל גם של חסכון על חשבון הסביבה ועל חשבוננו. אם תעשו את החשבון הנכון ותכמתו את העלות של הפגיעה הסביבתית של השפכים תגלו, שהמחיר שאתם משלמים על הקוטג' לא מסתכם בסופר. הוא גבוה הרבה יותר.

הקנס שהמשרד על תנובה מעלה גם פצצה סביבתית לא פשוטה בדמות העסקים הקטנים והבינוניים שפועלים בינינו, כמו מאפיות, מסעדות, תחנות דלק ומוסכים. עסקים אלה, שמספקים שירותים בסיסיים ומלווים את חיי היום יום שלנו, יכולים גם לפגוע באיכות הסביבה ובבריאות של כל אחת ואחד מאיתנו.

דווקא העסקים הממוקמים בחצר הקדמית - ברחוב, בקניון או באזור התעשייה העירוני - חשופים בדרך כלל פחות לביקורת של הציבור הרחב או לפיקוח של הרשויות המקומיות והלאומיות. כמה פעמים יצא לכם לעבור מול חנות ולראות איך "מנקים" את הלכלוך ממנה אל הרחוב? וכמה כתמים של שמן ומזהמים אחרים "מקשטים" את המדרכה באזור התעשייה שבפאתי העיר שלכם? והאם חשבתם על השמן מהמסעדות שנשפך לביוב והחומצה במוסך שלא מטופלת כראוי?

הפרדוקס הוא, שלרוב דווקא המפעלים הגדולים, שעומדים בעין הסערה ותחת עיניהן הפקוחות של הציבור, התקשורת והמדינה - משקיעים השקעות גדולות יותר במניעה ובטיפול במפגעים. אמנם הם בעלי פוטנציאל הזיהום הגדול יותר, אך מדובר בהשקעות גדולות יחסית לפעילותם ולפוטנציאל הזיהום שלהם, דבר המוביל לשיפור מוכח בשטח.

אולם אסור לשכוח שבדרך לגבות את החוב מתנובה עומדת עוד משוכה אחת לא פשוטה, המאבק המשפטי. הניסיון מראה כי אותם מפעלים גדולים שמזהמים, לא מוכנים לרוב להודות בכך וכשהמאבק סביב גובה הקנס עובר לבתי המשפט - הסכומים הגדולים מתקצצים ועוברים לכל היותר לעורכי הדין.

מנגד, כשמגיעים ליום הדין, מתברר כי גם הרשויות מתרשלות לא פעם בחובת ההוכחה. על כן השתת קנס של 15 מליון שקל בגין זיהום סביבתי על תנובה מעלה תקווה לסימון של רף חדש של ענישה ואכיפה סביבתית בישראל.

פרופ' עדי וולפסון הוא מרצה במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון