הבמאי תיאו אנגלופולוס נהרג בתאונת דרכים

אבידה גדולה לקולנוע האירופי: הבמאי היווני המוערך תיאו אנגלופולוס נהרג בתאונת דרכים באתונה, יוון, כשהוא בן 76. לדברי המשטרה המקומית, אנגלופולוס נפגע בראשו לאחר שרוכב אופנוע פגע בו כשחצה כביש. הוא הובהל לבית חולים בעיר ושם נקבע מותו.

אנגולופולוס נולד באפריל 1935, ואת דרכו המקצועית החל אנגלופולוס בלימודי משפטים באתונה. אולם לקראת תום לימודיו, ולאחר שנאלץ לשרת תקופה קצרה בצבא, החליט לשנות כיוון ונסע לפריז כדי ללמוד ספרות בסורבון. בתקופה זו החל לפרסם שירים, סיפורים ומאמרים פרי עטו. עם תום לימודיו, חזר ליוון ועבד כמבקר קולנוע. ב-1965 החל לביים את סרטו הראשון אך נקלע לוויכוח עם המפיק והפרוייקט בוטל. שלוש שנים מאוחר יותר ניסה שוב את כוחו בתחום וביים סרט תיעודי קצר.

קטעים מתוך "נוף בערפל" של תיאו אנגלופולוס

ב-1970 ביים אנגלופולוס את סרטו העלילתי הראשון, "שחזור". שלושת סרטיו הבאים - "הימים של 36" (1972), "מסע השחקנים" (1975) ו"אלכסנדר

הגדול" (1980) - היוו טרילוגיה היסטורית המשקפת את הנוף התרבותי הדינמי של יוון הכפרית באמצעות אפיזודות מן ההיסטוריה המודרנית.

לצד עיסוקו הקולנועי בתחום התודעה ההיסטורית והשפעתה של עיצוב זהותו של האדם, עבר אנגלופולוס לעסוק גם במחיר האנושי של התרבות הטרגית היוונית. שלושת סרטיו הבאים כונו על ידו "טרילוגיה של שתיקה": שתיקת ההיסטוריה בסרט "המסע לקיתרה" (1984), שתיקת האהבה בסרט "מגדל הדבורים" (1986) ושתיקת האל בסרט "נוף בערפל" (1988).

בשנות ה-90, על רקע המאבק האתני המחריף בארצות הבלקן, חזר אנגלופולוס לעסוק בנדודים חוצי התרבויות שאפיינו את ההיסטוריה היוונית. מבין הסרטים שיצר בעשור זה: "על רגל אחת" (1991), "המבט של אודיסיאוס" (1995) ו"נצח ועוד יום" (1998), שזיכה אותו בפרס דקל הזהב היוקרתי בפסטיבל קאן של אותה השנה. בעשור האחרון ביקר אנגולופולוס בישראל פעמיים: ב-2005 הציג את סרטו "האחו הבוכה" בפסטיבל חיפה, וארבע שנים מאוחר יותר הגיע לפסטיבל בירושלים עם פרק ההמשך "אבק הזמן".