"הכל בשביל הכסף": לא משהו לבזבז עליו
קתרין היגל מככבת בקומדיית הפעולה "הכל בשביל הכסף", וכרגיל לא מספקת את הסחורה. זה בסדר, כי גם מהבמאית שלה ג'ולי אן רובינסון אין יותר מדי מה לצפות, וגם לא מהסרט הזה
יתכן שלא שמעתם על הבמאית ג'ולי אן רובינסון, וזה לגמרי בסדר. אבל הנה דוגמא לבמאית שאפתנית שגם כאשר פרויקט שלה לא מצליח להגשים את מלוא הציפיות שנתלו בו, היא מיד מנסה לשוב ולהעפיל לפסגה.
ביקורות סרטים אחרונות בערוץ הקולנוע של ynet:
בשנה שעבר היא ביימה את "השיר האחרון", דרמת התבגרות בכיכובה של מיילי סיירוס. ההתרגשות הייתה גדולה כשמיילי קיבלה מועמדות לפרס הראזי לשחקנית הגרועה ביותר. למרבה הצער לא היה לה סיכוי מול נבחרת הדראג קווינס שיצאה לעשות שופינג באבו דאבי ב"סקס והעיר 2".
השנה רובינסון מכה שנית עם קתרין היגל, שחקנית שהסרט הסביר האחרון שבו שיחקה היה "הדייט שתקע אותי", אי שם ב- 2007. סיכויי הזכייה השנה גדלו מכיוון שהיגל היא, ללא ספק, שחקנית לא מתאימה בצורה יוצאת דופן לתפקיד שאותו היא מגלמת ב"הכל בשביל הכסף" ("One for the Money") - גם אם, למרבה האירוניה, שם הסרט מצביע על המניע העיקרי לבחירות התפקידים שלה.
פלאם בלי גלאם
"הכל בשביל הכסף" הוא עיבוד לספר הראשון בסדרת ספרים ותיקה ומצליחה מאת ג'נט איבנוביץ'. היגל משחקת את דמותה של הגיבורה החוזרת ב-18 ספרי הסדרה – סטפני פלאם. השאיפה של המנהלים בכל אולפן הוליוודי היא להניח ידם על סדרת ספרים מצליחה, ועל אחת כמה וכמה אם מדובר בסדרה ארוכה. מכיוון שבארצות הברית הסרט לא הוצג לפני מבקרים טרם עלייתו למסכים, ניתן להמר שגם אם יהיה סרט המשך, אין סיכוי שהמעורבים בעיבוד הספר הראשון יחזרו.
סטפני פלאם לא נמצאת במקום מזהיר בחייה. לאחר שפוטרה מעבודתה כמוכרת תחתונים, היא לא רק מרוששת, אלא גם צריכה לעבור את ההשפלה של הודאה במצבה העגום לפני הוריה. פלאם היא ילידת ניו ג'רזי ואמורה להיות גרסא מפולפלת של האיטליאנו-טראש המקומי. כוכבי סדרת הריאליטי "חוף ג'רזי" הוכיחו את פוטנציאל המשיכה של צורת חיים זו, אבל עם כל הכבוד לצבע השיער החום ולבגדים הזולים והצמודים - שניהם מרכיבים מרכזיים בהופעתה של היגל בסרט - אף אחד לא יטעה ויחשוד בה שהיא אחותה האובדת של סנוקי.
ואולי, אם נדייק, סנוקי אינה האידיאל לגילום דמות זו. מאריסה טומיי, כפי שהייתה בהופעתה המקסימה וזוכת האוסקר ב"בן דודי ויני" (1992), הייתה מושלמת לתפקיד. מצד שני, גם אם הייתה נבחרת שחקנית מתאימה, ספק אם ניתן היה לתקן את הרושם שנוצר משלל הופעות המשחק הבינוניות, התסריט הלקוי והבימוי חסר הכיוון של הסרט.
צרותיה של פלאם מובילות אותה לעבודה אצל בן דודה ויני (מוטיב חוזר) כציידת ראשים, שאמורה לאתר וללכוד אנשים שברחו לאחר שהופקדה עבורם ערבות. בעבור 10 אחוזים מכספי הערבות, היא תנסה להעמיד פנים שיש לה מושג איך לתפוס עבריינים כמו אקסהיביציוניסט זקן, או שוטר שחשוד ברצח סוחר סמים.
מסתבר שהשוטר, ששמו הוא ג'ו מורלי (ג'ייסון או'מארה), הוא זה שביתק את בתוליה בגיל 17 ולא התקשר אליה. בנקמה נוסח ניו-ג'רזי היא דרסה אותו ושברה את רגלו. שנים לא מועטות חלפו מאז, אבל היא עדיין שמחה על כך שכעת תהיה לה הזדמנות לדפוק אותו ("To nail him") – רק שלא ברור באיזה מובן היא מתכוונת לעשות זאת.
אולי בגלל זה בכל פעם שהיא מתקרבת אליו, הוא חומק ממנה בקלילות. לוקח לה את מפתחות הרכב ומשליך למכולת אשפה, או כופת אותה ערומה באזיקים למוט במקלחת. היא מצידה מסתייעת בשירותיו של "ראנגר" (דניאל סונג'טה), צייד ראשים מיומן, הבנוי לתלפיות והמגלה סבלנות מרשימה לנודניקית שנדבקה אליו.
מיומנות? אין דבר כזה בסרט
הכיוון שאליו הסרט חותר הוא קומדיית בילוש-פעולה רומנטית שבמרכזה דמות שלמעט אופי חצוף לא אמור להיות דבר שמרמז על כך שיש לה מה לעשות בתחום. השימוש ב-voice over מקנה נופך נוסף של אפלוליות ניו-ג'רזי סטייל.
אך פילם נואר טוב (בעיקר נואר קומי) מותנה בחמצן של הטקסט המדויק. "אני סטפני פלאם וזה הסיפור שלי" הוא הטקסט לא המבטיח הפותח את הסרט, והמוביל לקטעי טקסט רבים ברמת ניסוח דומה.
בעיית הטון ניכרת לאורך הסרט. פלאם מנסה לפענח את האירועים שהובילו למעצרו של מורלי בחשד לרצח, אך בגלל חוסר המיומנות שלה אנשים שמסייעים לה נפגעים. הציניות שאמורה לאפיין את בלש הנואר אינה מתרגמת היטב, לפחות לא בטקסט שיש בסרט ולדמות שאותה מגלמת היגל. השילוב בין האלמנטים המאיימים לשטאנץ של קומדיה רומנטית נותר מפוספס משני הכיוונים.