אל תמנו לנו רבנים

המחקר של מכון גוטמן וקרן אבי חי אישש את התחושות ברחוב ובתרבות הישראלית: בעשור האחרון נרשמה עלייה משמעותית בזיקה למסורת ולערכי היהדות, ורוב מוחלט של הציבור מייחס חשיבות רבה לעריכת הטקסים היהודיים. אבל אם נמשיך ונבחן את אותן תחושות, סביר להניח שנגלה כי יחס הציבור למוסדות המייצגים את היהדות - הרבנות הראשית, המועצות הדתיות, משרד הדתות ובתי הדין הרבניים - הוא הפוך.

 עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• צוות לעניין יוכיח את היהדות שלך
• מי שמאמין לא אהבל/ טלי פרקש
• הרב עובדיה: חובה מהתורה להתנתק מהאינרנט
  

רפרוף קל בעיתונים עשוי להסביר את חוסר הפופולריות של נציגי היהדות עלי מדינה. רק בשבוע האחרון פורסם כי בש"ס וברבנות הראשית מטרפדים מינוי של רבנים ציונים בכירים לתפקידי רבני ערים; שהרב הראשי לישראל מחלק תעודות המכשירות רבנים לשמש כרבני שכונות ורבנים אזוריים, מבלי שיצטרכו לעבור את המבחנים הנדרשים; וגולת הכותרת - הטלנובלה של משפחת הרב עובדיה יוסף, שאחד מבניו של "מרן" העביר למבקר המדינה מכתב המפרט כיצד ראשי ש"ס מנסים להשתלט על מערכת הרבנות בישראל בדרכים לא כשרות למהדרין, לשון עדינה.

הפרסומים הללו הם רק קצה הקרחון של תופעה שמתרחשת כבר זמן רב במסדרונות הרבנות, שאת התוצאות שלה ניתן לראות בצורה ברורה בשטח. פרויקט "אור חדש" של נאמני תורה ועבודה, חקר את מינוי רבני השכונות בירושלים ומצא כי מתוך 50 רבנים מכהנים, מחציתם עברו את גיל הפנסיה, אך למרות זאת הם ממשיכים לכהן בתפקיד. בנוסף גילה המחקר שבעוד שישנן לא-מעט שכונות שזכו לשניים ואפילו שלושה רבני שכונה, ישנן שכונות רבות שאין בהן רב כלל, וכי חלק גדול מרבני השכונות אינם גרים בשכונה עליה הם מופקדים.

דו"ח מבקר המדינה בעניין זה מצא כי רבים מרבני השכונות שוהים במהלך השנה זמן רב בחו"ל, כולל בתקופת החגים - שבה ניתן היה לצפות שיהיו יחד עם הקהילות שלהם, וכל זאת מבלי לדווח כלל למועצות הדתיות. בקיצור, רבני השכונות עושים שכונה.

מיהו "גדול בתורה"?

על כל זה יש עוד להוסיף את העובדה שלא-מעט רבנים קיבלו את ההכשר לכהן בתפקיד רבני על סמך סעיף "גדול בתורה" - קריטריון שאינו מוגדר באופן מדויק בשום מקום. על-פי בחינת זהותם של אלה שקיבלו את ההסמכה על בסיס סעיף זה, נראה שההגדרה היא משהו כמו: "אדם השייך למפלגה המתאימה ומקורב לאנשים הנכונים". גם לגבי רבני הערים במדינה, המצב אינו טוב יותר והם ממונים ע"י משרד הדתות, שפועל לפי תקנות שהוא בעצמו תיקן, המרכזות כמעט את כל הסמכות בידיו ומאפשרות לו למנות את מי שיחפוץ.

ואכן, ניתן למצוא דמיון רב בין מיפוי רבני השכונות והערים במדינה, לבין אילן היוחסין של משפחות האצולה החרדיות. השיטה הנוכחית מאפשרת למפלגות החרדיות לנהל את הממסד הדתי כאילו מדובר בחנות מכולת, וכל בן של, אח של, וחתן של, זוכה במינוי יוקרתי לכל החיים, מבלי שעבר את המבחנים הנדרשים, וללא צורך במחויבות לקהילה המתגוררת באזור עליו הוא מופקד. העובדה היא שרוב תושבי המדינה אינם יודעים מי הוא רב השכונה

שלהם והוא כלל לא רלבנטי לחייהם.

לאחרונה קמות יותר ויותר קהילות שבוחרות לעצמן רב המתאים להן ומממנות בעצמן את פעילות הקהילה, בזמן שרב השכונה שבה הם מתגוררים מקבל משכורת מהמיסים שהם משלמים - ושעכשיו גם עומדת לגדול באופן משמעותי. קהילות אלה הן הקהילות התוססות ביותר מבחינה דתית, ותופעה זו מוכיחה כי יש לנתק את הפוליטיקה מהממסד הדתי - ולהעביר את הסמכויות לקהילות עצמן. כך כל קהילה תבחר לעצמה את הרב המתאים לה ותוכל לבחור אם להמשיך להעסיק אותו, בהתאם לתפקודו.

ההתקרבות ליהדות מחד גיסא, והריחוק ממוסדותיה מאידך גיסא, מוכיחים שהציבור בישראל רוצה להרחיב את החיבור ליהדות, למרות הממסד הדתי - ולא בזכותו. אם כך, יש להעביר את המפתחות לשערי היהדות ממנו אל הציבור.

• הכותב הוא דובר תנועת נאמני תורה ועבודה.