על חשבון הילדים: טעויות כלכליות של הורים

בתור הורים, אנו שואפים לתת לילדים שלנו את הטוב ביותר ולדאוג להם ככל האפשר. אנחנו מבטיחים לעצמנו שלא נחסוך על הילדים ולכן רצים לקנות את חבילת הלידה היקרה ביותר, אנחנו מנסים להמנע מלאכזב את ילדינו ולכן קונים להם את כל מה שהם מבקשים. אנחנו מנסים להיות החברים שלהם ולכן חוסכים מהם את עקרונות החינוך הפיננסי.

• נמאס לכם מהחובות? הכנסו לערוץ "משפחה בצמיחה" 
• ממינוס לפלוס: חמש משפחות יוצאות לדרך חדשה
• "אמא תקני לי" - השיווק האגרסיבי והכיס שלכם
  

פעולות אלו אולי גורמות לנו להרגיש טוב עם עצמנו ועם ההחלטה לא לחסוך על הילדים, אך המשמעות שלהן היא שאנו מספקים את הרצונות היום על חשבון הבניין הכלכלי העתידי של הילד. כדי לדאוג לטווח הארוך, עלינו להכיר את הטעויות הנפוצות ולהבין כיצד אנו יכולים להמנע מהן.

הטעות: לא מתכננים מחדש את התקציב

ההוצאות הבסיסיות הנלוות ללידת ילד ולגידולו נעות בין 1,000 שקל ל-3,500 שקל בחודש, סכום משמעותי לכל הדעות. אך על אף שאנו יודעים שההוצאות צפויות לגדול, רק מעטים מאיתנו טורחים לתכנן מחדש את התקציב ולמצוא את המימון לסכומים אלו מתוך הסעיפים האחרים בתקציב.

במצב זה, גם משפחות שהיו מאוזנות לפני לידת הילד, מוצאות את עצמם נכנסות לחובות ולקשיים כלכליים.

הבעיה הכלכלית מחריפה אף יותר לאחר לידת הילד השני, שכן ההוצאות כמעט ומכפילות את עצמן והיכולת הכלכלית של המשפחה, שכבר נמצאת בשלב זה בחובות עקב לידת הילד הראשון, הולכת ומצטמצמת.

על חובות וירידה ברמת החיים, ישלמו גם הילדים, כך נוכל לתת להם פחות ולחסוך פחות לעתידם. למעשה הולדת ילד מחייבת בחינה של סדרי העדיפות המשפחתיים, שמשמעותה שיהיה עלינו לוותר על חלק מרמת החיים כדי לפנות משאבים לצרכים החדשים של המשפחה בשוטף ובעתיד.

לכן כדי להתמודד כלכלית עם לידת ילד, על המשפחה להערך תקציבית - מראש. כך למשל, עליה לתכנן מאילו סעיפים יקוצצו ההוצאות וכיצד תחולק מחדש עוגת התקציב, לבחון האם המשפחה יכולה להרשות לעצמה לרדת להכנסה יחידה במקרה בו האם שוקלת להשאר בבית לאחר תום חופשת הלידה, ולהגדיר את היקף ההוצאות האפשרי למשפחה בעבור חבילת הלידה וההוצאות החד פעמיות.

להישאר בבית עם התינוק?

הורים רבים מתחבטים בשאלת החזרה לעבודה לאחר תום תקופת חופשת הלידה. לצד השיקולים הרגשיים, רבים טוענים שמבחינה כלכלית לא משתלם לאם לחזור לעבודה כיוון שמרבית שכרה ילך על המטפלת או הפעוטון, אך מדובר למעשה באבחנה שגויה של הסיטואציה שמסתמכת רק על הטווח הקצר.

להפסקת רצף העבודה יש השלכות ארוכות טווח. ראשית, קשה לחזור לשוק העבודה לאחר יציאה ממנו ועל אחת כמה וכמה קשה לחזור כהורים לילדים קטנים. שנית, כאשר מפסיקים את רצף העבודה הצבירה לקראת הפנסיה נקטעת, ומקטינה את הסכום אותו יקבל ההורה הפורש בעתיד.

הישארות בבית עלולה לפגוע גם בהתפתחות הקריירה וכן בתחושת המימוש העצמי, וכתוצאה מכך להכניס את ההורה לתסכול ולתחושת ויתור על עצמו ורצונותיו לטובת הילד.

בכדי להחליט נכון, צריך לקחת בחשבון גם את הטווח הארוך ולבחון היכן היינו רוצים לראות את עצמנו עוד 10 חודשים ועוד 10 שנים מבחינה כלכלית משפחתית ומבחינה מקצועית-אישית. מצב זה יאפשר לנו לקבל החלטה מושכלת בסוגיית ההשארות בבית, תוך ניסיון למצוא פתרון להשלכות של כל אחת מהאפשרויות.

הטעות: לא חוסכים לילד

במציאות הכלכלית של ימינו נדרש תואר בכדי להתקבל לשוק העבודה, וסכומי כסף לא מבוטלים בכדי לקנות דירה, להתחתן וכו'. הורים רבים שואפים לסייע לילדיהם בצמתי החיים הללו, אך מכיוון שלרוב הם אינם נערכים מראש לכך, הם מוצאים עצמם לוקחים הלוואות גדולות למימונן.

מצב זה שמתרחש כאשר ההורים מגיעים לגילאי 50-70, מקטין את החוסן הכלכלי שלהם בתקופת הפנסיה ופוגע בהם ובילדים גם יחד.

הורים שכבר מתחילים לחסוך לעתיד הילדים, עושים זאת בדרך כלל מאוחר מדי ובתוכניות סולידיות בתשואה נמוכה, ומגלים כי על אף המאמץ לחיסכון הם נשארים בסוף התקופה עם סכום קטן יחסית של עשרות אלפי שקלים בלבד, מה שאינו מספיק לכל תכנוני הסיוע לילדים.

הפתרון במקרה זה מגיע גם כן מתכנון מראש. כדאי לחסוך את קצבת הילדים העומדת כיום על 173-252 שקל בחודש, סכום שנראה קטן וזניח תקציבית אך יכול להצטבר לכדי חסכון משמעותי.

כך למשל, אם לפני 18 שנה הייתם מתחילים לחסוך את הקצבה החודשית ולהשקיע אותה במסלולים מסוימים, הייתם יכולים לתת לילדכם בסוף התקופה למעלה מ-200 אלף שקל.

חשוב להעריך מהו סכום העזרה הכלכלית אותה תרצו לתת לילדים, ולבחון מהו סכום החיסכון הדרוש לשם כך. יתכן שתגלו שסכום זה גבוה מדי ליכולותיכם, ותצטרכו להתאים את הציפיות מחדש.

לפנק, לפנק ולהשחית

הרבה פעמים מתוך אהבה אנחנו נותנים לילדים מבלי לשים גבולות, ותוך כדי מעבירים להם מספר מסרים שגויים לגבי התנהלות כלכלית.

כאשר אנו לא יודעים להגיד לא לילדים, אנחנו יוצרים למעשה מצב שבו יש ילד עשיר במשפחה ענייה, שאינו מבין מהי דחיית סיפוקים וכיצד להתמודד עם סכום סופי ומוגבל של כסף. ילדים כאלו גדלים להיות מבוגרים ששקועים בחובות, ועל כן שהרצון שלנו לא להחסיר ממנו דבר בילדות יגרום לו לחיים של מחסור בעתיד.

פעמים רבות אנו משתמשים במתנות ובשופינג כפיצוי על חוסר זמן להשקעה בילדים. באופן זה אנו מלמדים אותם לקשר בין הוצאת כסף לבין כיף, וגורמים להם להעדיף את המתנות החומריות על פני השקעה רגשית.

התנהלות כלכלית שמתבססת על שני הגורמים הללו גורמת לבעליה לשקוע בחובות, כיוון שמבחינתו כאשר הוא אינו מוציא כסף הוא אינו מבלה ואינו משקיע באחרים החשובים לו.

חשוב שלא להרגיל את הילדים לקבל את כל מבוקשם, ולתת להם מבחר של חווית כיפיות שאינן עולות כסף (כמו למשל פיקניק בפארק) כדי לנתק את ההקשרים הללו. בצורה זו הילדים יוכלו להפנים מהי התנהלות כלכלית נכונה ולהתמיד בה.

הטעות: לא מדברים על כסף

ההורים שלנו מלמדים אותנו על הדברים החשובים בחיים – איך לחצות נכון את הכביש, ממה להזהר ולהשמר, כיצד לקבל החלטות נכונות, כיצד להתגבר על לב שבור ועוד, אך אחד התחומים שכמעט ולא מדברים עליהם באופן מפורש הוא התנהלות כלכלית.

מכיוון שמערכת החינוך עדיין לא מלמדת חינוך פיננסי כחלק מתוכנית הלימודים, מטלה זו נשארת בידיהם של ההורים, וכאשר הם נמנעים מלעסוק בנושא הם יוצרים אצל הילד פער מידע.

חשוב לדבר עם הילדים על כסף כבר מגיל צעיר יחסית, ועם הזמן ללמד אותם יותר על התנהלות כלכלית נכונה, על צרכנות נבונה, על סדרי עדיפויות, חשיבותו של חסכון ועל עמידה בתקציב. כלים אלו יסייעו לילדים להתמודד טוב יותר עם המציאות כבוגרים ויקלו עליכם לאורך הדרך.

הטעות: מעבירים תפיסות שגויות לגבי כסף

אחת הטעויות הנפוצות שהורים עושים היא לחנך את הילדים לערכים מסוימים (כמו לא לצעוק בבית), אך לא לעמוד בהם בעצמם. גם במובן הכלכלי קיימות טעויות דומות, שכן כאשר אנו מלמדים את הילדים לשמור על הכסף שנתנו להם, אך מקלים ראש בכסף הקטן אנו מעבירים מסר סותר.

גם בנושא ניהול התקציב קיימים מסרים סותרים, כיוון שכאשר דמי הכיס של הילדים נגמרים מהר מדי, ההורים נשברים ומביאים להם עוד כסף שאינו בגדר הלוואה אלא בנוסף לדמי הכיס. כך הם מפספסים את הלקח אודות חשיבותו של התכנון מראש.

הורים מעבירים לילדיהם מסרים שונים בהתאם למגדר שלהם. שימו לב למסרים הסמויים שאתם מעבירים, לגבי בחירת הקריירה והיחס לכסף. הכסף אינו דבר רע או טוב, אלא אמצעי חשוב להצלחה בחיים. למדו את הילד או הילדה להתיידד עם הכסף ועודדו אותם ללמוד איך להשתמש בכסף בתבונה ובלי פחד.

גם משפטים כמו "אין לנו כסף" יכולים להעביר לילדים מסרים לא נכונים, שכן ילדים מפרשים את המציאות באופן שונה ממבוגרים. כבר נתקלתי בילדים שהחליטו שלא לאכול יותר ולמכור את אוסף המדבקות שלהם בכדי לעזור למשפחה. מסיבה זו חשוב להבהיר לילדים שאנו מתנהלים לפי תקציב ושאין לנו כסף מיותר להוצאות לא מתוכננות, ולהזהר בבחירת המילים שלנו.

הטעות: לא מבדילים בין רוצה וצריך

הורים רבים מתקשים להבדיל בין "רוצה" ובין "צריך" אצל ילדם. בקשות לבגדים ממותגים, סלולרי משוכלל או כסף לבזבוזים כי "לכולם יש", מתפרש פעמים רבות כצורך ולא כרצון, וכאשר ההורים מתגייסים לממש זאת, הם מטשטשים גם אצל הילד את ההבחנה בין רוצה לצריך.

טשטוש הבחנה זו מביא לחשיבת עוני – חשיבה שמתייחסת רק למימוש של צרכים ולצריכה, ולא לתכנון של העתיד והשקעה.

במקרה זה חשוב ליצור עם הילד סדרי עדיפויות ולגרום לו להבין כי מימוש של כל בקשה מסוג זה יבוא על חשבון משהו אחר. כך הילד יפנים את החשיבות של סדרי עדיפויות כמו גם את ההבדל המהותי בין רוצה לצריך.

כהורים, שמורה לנו היכולת לתת לילדינו את הכלים הנחוצים להם לעתיד טוב יותר. השקעה בחשיבה על הטווח הארוך, אימוץ של הרגלי התנהלות כלכלית נכונה, מוכוונות לחיסכון וניהול תקציב והחלפת הרגלים כלכליים שליליים בחיוביים יותר, תאפשר לנו לתת לילדים שלנו את מה שבאמת נכון עבורם לחיים.