מין חופשי, אמונה באל, והפרטה: קיבוץ מסוג אחר

בשבוע שעבר הצגתי את ספרו החשוב של פרופסור יעקב עובד - "מאתיים שנות קומונה בארצות הברית ". כפי שניתן לקרוא בספר, הקומונות הראשונות היו קומונות נוצריות דתיות. הם נוסדו על ידי מטיפים יוצאי דופן שנאלצו להימלט מאירופה עקב הדעות שלהם ומצאו במושבות אמריקה הצפונית מקום רחב שבו ניתן להתחבא מהציויליזציה וגם ליהנות מחופש דת יחסי.

לקריאת טורים נוספים של אושי שהם-קראוס  

בשיחת מייל שהיתה לי עם פרופסור עובד, בעקבות הטור הקודם, הוא ציין את החשיבות של למידה מכישלונות של קומונות העבר, כדי לאפשר יצירה של קומונות חדשות. והנה, בטור הזה נראה שהצלחות הקיבוץ הישראלי וגם קשייו ואופן ההתפרקות שלו, אינם חדשים. מוזר, אבל הסיפור הזה מוכר כבר מהמאה ה-18.

אוניידה

בטור הזה אני מנסה לעשות משהו קצת בעייתי. אני רוצה להציג את אחת הקומונות המוזרות ביותר שעליהן קראתי, וגם לגזור מגורלה של הקומונה הזאת על גורל הקיבוצים שלנו.

אבל נתחיל בהתחלה. כמו קומונות דתיות רבות, הכל מתחיל ב"נביא", איש מצפוני, חושב. איש דתי מאוד. אולי נכון יותר לומר "דתי בדרך מיוחדת", שמנסה לייצר משהו חדש. במקרה של אוניידה מדובר בג'ון המפרי נוייס.

בניגוד לסיפור הותיק של נביאים כריזמטיים שברחו מאירופה, נוייס נולד בורמונט (ב-1811), והיה בן למשפחה מיוחסת ועשירה. מה שייחד את אמונתו של נוייס היתה התפיסה שחזרתו השניה (השיבה המחודשת) של ישו המשיח כבר התרחשה. בניגוד לנוצרים שמחכים עדיין, נוייס האמין שהאירוע הזה התקיים כבר בשנת 70 לספירה, השנה בה חרב המקדש שלנו. מאז, כך הוא חשב, מלכות המשיח מתקיימת, באיזה אופן מיסטי מופשט, בעולם הרוח.

והמסקנה: ניתן לייסד קהילה טהורה, שתחייה ללא חטא במלכות המשיח בתוך חיי היום יום הרגילים. כל זה, בתנאי שינוהל אורח חיים רווי אמונה כנה ועזה. עד כאן סביר? סביר! אבל לנוייס היו רעיונות בהחלט יוצאי דופן.

יחסי מין בתוך הקהילה הדתית

נויס כותב (אצל עובד בעמוד 211): "כשיעשה רצון האל עלי אדמות...לא יהיה שם (כלומר במלכות המשיח עלי אדמות) מקום לבלעדיות, לקנאות ולמריבות...בקהילה קדושה אין סיבה שיחסים מיניים יהיו מוגבלים לפי החוק".

וזה ממש יוצא דופן. בעצם, נוייס אומר לנו שאצל אנשים דתיים, מאמינים וטהורים מותרים יחסי מין קבוצתיים. נשאל, ומה בין זה לבין הפקרות מינית?

ונוייס יסביר: בפועל אולי מדובר באותן פעולות. לפחות מן המימד הפיזי שלהן. אדם מקיים יחסי מין עם אישה שאינה אישתו. אישה מקיימת יחסים עם גברים שונים שאינם בעלה החוקי. אבל במובן הרוחני יש הבדל. הדבר הזה מקובל רק בקהילה דתית טהורה, כאשר הדברים קורים בתוך מסגרת אמונית. רק אז הדבר נעשה בצורה טהורה, מתוך אהבה, מתוך פתיחות ומתוך התנגדות לקנאה ולבלעדיות.

מיותר לציין שהסביבה הנוצרית, הנורמטיבית יותר, לא ממש התלהבה. ואכן נוייס נרדף על ידי השכנים בשלב מאוחר יותר של חייו ואפילו הוברח לחו"ל.

לקראת פרסום הדברים האלה (בקשר ליחסי המין הפתוחים) נפטר אביו של נויס. בכסף שירש מאביו קנה נויס הצעיר בתים ואדמות במקום שנקרא פוטני. והנה, הוקמה הקומונה.

ואז גם התחילה שיטת "הנישואין המורכבים". שיטה מעניינת זו, מבוססת על ההתאפקות של הגבר ועל יחסי המין הפתוחים.

התאפקות הגבר? במילים שלנו: לא לגמור או לא לגמור בפנים (תסלחו לי). כך יתאפשרו יחסים פתוחים ללא הבאת ילדים לא מבוקרת.

והנה, נשים מבוגרות הפכו מדריכות מיניות לצעירים ולהפך. וזו היתה פרקטיקה ששרדה בקהילה לא מעט זמן. עד כאן הצד הצהבהב של הקהילה. מכאן נעבור לצדדים האחרים שלה.

על המאפיינים של קומונת אוניידה

בכל המובנים האחרים התנהלה הקהילה (שנקראה קהילת אוניידה) כמו כל קומונה. מגורים קולקטיביים, לינה משותפת לילדים (כן, הקיבוץ לא המציא את הגלגל הזה). חינוך משותף. מגורי ילדים מופרדים ממגורי מבוגרים. חברת הילדים, כותב לנו יעקב עובד, נוצרה בכוונת מכוון כחברה מופרדת הנתונה להשגחה ופיקוח על ידי מבוגרים שנבחרו לכך (והנה המטפלות, הגננות המורים והמורות של הקיבוץ שלנו).

בניגוד לקיבוצים, אוניידה כבר היתה אמידה בימיה הראשונים. לבד מירושת אביו של נויס הגיעו מצטרפים חדשים לא מעטים. הם התבקשו לתת את כל רכושם לקופה הכללית, תוך התחייבות שבמקרה עזיבה יקבלוהו חזרה ללא ריבית.

ואכן, הקהילה התפתחה. בראשית 1849 נמצאו באוניידה 87 נפשות, מהם 29 ילדים מתחת לגיל 15. ב-1850 הוכפל המספר והגיע ל-172 וב-1851 חיו באוניידה 250 מתיישבים.

בתחילה פעלה אוניידה כקומונה חקלאית, אך כמו קיבוצים רבים היא הפכה תעשייתית במשך הזמן. הוקמו מפעל לייצור מלכודות ומפעל לייצור שימורים. גם תעשיית המשי שנוסדה באוניידה סייעה לשגשוג הכלכלי, והנה, כוח האדם שהיה מורכב עד אז מחברי הקומונה לא הספיק עוד. וכמו בקיבוצים רבים הוכנסה לאוניידה (בשנות השישים של המאה ה-19) העבודה השכירה.

בואו נסכם. יש לנו קומונה דתית מאוד, המחזיקה במסורת של יחסי מין פתוחים בקהילה "הקדושה", מתעשרת אט אט ומכניסה עובדים שכירים. והנה, העולם החיצוני חודר לקומונה השקטה ואיתו הקפיטליזם של החוץ.

בסוף שנות השבעים (של המאה ה-19) נמצאו באוניידה כ-200 שכירים. כמספר החברים. כמובן שהחברים שהורגלו בעבר לעבודה קשה המושפעת מהמסורת הדתית, החלו להטיל את העבודות הקשות והלא נעימות על השכירים (תאילנדים?) ונשארו בתפקידי ניהול.

התעשרות והתפרקות

ההתעשרות נמשכה. ואיתה גם שינוי דתי. רדיפות דתיות הביאו לביטול המערכת המינית הפתוחה. לראשונה נוצרו באוניידה משפחות גרעיניות. השילוב של משפחות גרעיניות ושגשוג כלכלי החל לכרסם באידיאלים הוותיקים של חיים טהורים בממלכת המשיח.

קינאה ורכושנות חדרו לאוניידה. חלק מהמשפחות הוציאו את ילדיהם מן הלינה המשותפת והחלו להלין אותם בבתיהן. אוניידה החלה לאבד את האמונה הדתית החזקה שאפיינה אותה בראשיתה. וזה אמור להזכיר לנו את התהליך שעברו חלק מהקיבוצים: כניסתו של העולם הקפיטליסטי, דרך עבודה שכירה, מותרות מבחוץ, היעלמות דור החלוצים המייסדים בעלי האמונה העזה בחיי הקומונה, ביטול הלינה המשותפת, ביטול חדר האוכל וההפרטה.

גם אוניידה, בניגוד לקומונות אחרות שהתמוטטו, בחרה בהפרטה. היא הפכה עצמה לחברת מניות וכל חבר קיבל חלק מהמניות בחברה. מוכר? המניות חולקו על פי ותק - מוכר? החברה התחייבה לתמוך בחולים ובזקנים (זה לא תמיד מצליח בקיבוצים המופרטים שלנו). אוניידה הפכה מקומונה למעין יישוב קהילתי.

ומי שמעוניין בסכו"ם יוקרתי, יכול להזמין באתר של חברת אוניידה, כן, המפעל של הקהילה עוד קיים. הנה, אתם מוזמנים להיכנס לאתר: http://www.oneida.com/.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד קורסים בנושאי כלכלה וצדק חברתי במכללת ספיר ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. ניתן לפנות אליו במייל ushik42@gmail.com.