חלום לים התיכון: צעירים מפנטזים ומתאכזבים
גל תוכניות הריאליטי המוזיקלי סוחף צעירים רבים לפנטז על הפריצה הגדולה. הם משקיעים את כל מרצם, זמנם וכספם על חלום שספק אם יתגשם אי פעם. אבי שושן מבקש להחזיר את החולמים למציאות, ומזמין אתכם להאזין לכמה מהם
מדי שבוע יוצאים אינספור שירים חדשים - חלקם המועט של כוכבים גדולים, הרוב של זמרים צעירים ולא מוכרים שחולמים על הפריצה הגדולה. לרוב לא קורה איתם כלום. הם מוציאים כסף מכיסם הפרטי, ולא מבינים מדוע הם לא הופכים לסטארים בין לילה. יצא לי לשוחח השבוע עם עוד אחד מאותם חולמים - בחור צעיר שמנסה לפרוץ בתור זמר.
עוד על מוזיקה מזרחית ב-ynet:
- עומר אדם: הלך הפלא, נשאר עוד זמר מזרחי
- מביט מזרחה: אתי ביטון עוד תהיה כוכבת
- מושיק עפיה: פחות חוטיני, יותר קרוב ללב
הוא בן 30 והוא נחוש לעשות הכל על מנת להגשים את חלומו ולא משנה מה ההשלכות הכרוכות בכך. מהאישה שהתנגדה, הוא התגרש; מהמשרה כקצין בשב"ס הוא התפטר. כיום הוא עובד בתור מאבטח בקניון, וחזר לגור בחדר אצל ההורים, רק כדי להיות אייל גולן הבא. אמרתי לו שהוא לא נורמלי ובקרוב הוא יאכל את עצמו שבשביל סיכוי קלוש, הוא פירק חיים שלמים.
הוא ענה לי: "היום הארץ מלאה בזמרים וצריך רק מזל. 'כוכב נולד', 'The Voice' ו'אייל גולן קורא לך' השתלטו על המסך. איפה שלא תלך, לאיזה ערוץ שלא תפזפז, הכל תחרויות מוזיקליות. למה? כי האנשים בבית רוצים להתרגש ממוזיקאים מתחילים, ולהגיד אנחנו היינו שם כשזה קרה. בדיוק כמו שהיה לנינט. אין סיבה שזה לא יקרה גם לי".
חולמים בהקיץ
לצערי, אותו בחור ממש לא לבד. אנשים רואים את גל הריאליטי הזה וחושבים שהנה, מחר גם הם יכבשו את הצופים. זוהי טעות מרה - לא בגלל שהם לא יכולים להתקבל לתוכנית ולזכות בשלוש דקות של תהילה, אלא כי אחרי זה, מצפה להם לא הרבה מלבד מפח נפש. במשך שלוש שנים ריאיינתי זמרים מזרחיים רבים שפועלים מתוך אג'נדה לתת במה לכולם. בחלק מהראיונות, עלו סיפורים קשים מאוד.
פיני חדד, אחד מהכוכבים הגדולים של הז'אנר בשנות ה-90 סיפר על המיעוט בהופעות והקשיים להביא אוכל הביתה; רון שובל, שהיה אחד הכוכבים הגדולים בז'אנר, התוודה גם הוא על קשיים גדולים בפרנסה ושנים בלי הופעות; אבי סינוואני, שממשיך להתנגן בחתונות עם "נשבע לך לא בוגד", ממשיך להתפרנס בעיקר מעבודתו בפקיד בשירות התעסוקה.
סטלוס ואורן חן, שניים מהצמדים המצליחים ביותר בעולם התרבות הישראלי בכל הזמנים, הודו שהזמנים השתנו ואם המצב יישאר ככה, לא תוותר להם ברירה אלא להיפרד. ולא חסרות דוגמאות נוספות של זמרים שהוציאו בעבר להיטי ענק והיום יושבים בבית ומתפרנסים במקרה הטוב מעבודות צדדיות, או מתמיכת המשפחה.
אם שואלים אותי, אני בכלל לא ממליץ להיכנס לתחום המוזיקה של היום. התנודות בזירה הזאת מטורפות ורק מי שחכם והכין את עצמו מבעוד מועד לנפילה (ובסוף, שלא יהיו טעויות, כולם נופלים), אז הוא מסודר כלכלית. הבעיה היא שכשאדם נמצא למעלה, הוא מאמין שזה ימשך לעד. זה קרה לאבנר גדסי, שסיפר כאן כי היה טיפש ושרף את כל הכסף, וכשהתבקש לתת המלצה לדור הצעיר אמר דבר אחד: "שמרו גרוש לבן ליום שחור".
וזה קורה לעוד הרבה זמרים מזרחיים שפועלים היום: קובי פרץ, ליאור נרקיס ומושיק עפיה היו הנסיכים הגדולים של הז'אנר. היום כל אחד מהם נאבק ומבין עד כמה מדובר בתעשייה אכזרית. זהו סימן אזהרה לכל אחד מהצופים בבית שרואה ריאליטי מוזיקלי ורוצה להיות שם בעצמו. לא חסרות דוגמאות של בוגרי התוכניות הללו, שבזבזנו עשרות שקלים על סמסמים למענם, והיום אנחנו בכלל לא זוכרים מי הם. ואני לא מתכוון רק לפיינליסטיות מאשתקד של "אייל גולן קורא לך".
לפרק בית ולהתפטר מעבודה מסודרת, רק בשביל חלום מטופש, יכול להפוך למקרה טרגי ברגע שההצלחה לא תגיע. לרוב לצערנו, היא גם לא מגיעה לעולם. הבעיה שאותו בחור הוא לא היחידי. יואב יצחק סיכם את זה יפה, כשאמר "בקצב הזה, לכל משפחה יהיה בסוף זמר משלה".
כמעט ושכחתי, חלום
למרות כל זאת, אבקש לסיים את המדור השבוע במתן במה לכמה צעירים שחולמים. אני לא אהיה זה שיהרוס את החלום. אבל אם תתפקחו ממנו למציאות עגומה, אל תאשימו את היחצ"ן, המנהל, המשקיע (אם יש) או את ההורים שדחפו. תהיו בוגרים וקחו אחריות על החיים שלכם, כי החלום, הוא אך ורק שלכם.
הראשונה היא צליל כליפי שמנסה כבר קרוב לשנה לפרוץ. כליפי נראית טוב, ויש לה קול לא רע בכלל. היא ניסתה בתחילת דרכה לפרוץ כזמרת מזרחית, אבל אחרי כישלון שלושת הסינגלים הראשונים, שינתה כיוון ומנסה כעת לפרוץ כזמרת ישראלית ולא נישתית.
מעניין דווקא לקרוא את מילות השיר, אותן ניתן לפרשן ברוח התופעה המדוברת, ולדרך שכליפי עוברת בדרך להגשמת חלומה: "בלילות עינייך מלאות דמעות/ תביני שזה לא קורה רק לך/ ובימים את שוב בתוך מעגלים/ בוערת מבפנים הוא לא שלך/ והשעות אצלך כמעט ולא עוברות/ תרימי את ראשך אל תשברי/ זה לא עוזר שאת שורטת כאן קירות/ כי כל שריטה נוגעת בליבי. הדרך לא תבחר בך".
נאור אלבז זכור לחלקנו מהשתתפותו בעונה השמינית של "כוכב נולד". גם הוא מנסה לפרוץ מאז, והוציא כבר כמה וכמה שירים שבינתיים לא הביאו לו את הפרסום שקיבל, כשהיה בריאליטי המפורסם. אלבז נראה מצוין, ולמזלו יש לו משקיע – אולי הדבר הקשה ביותר להשגה עבור זמר צעיר.
אני לא יכול לומר שהקול שלו ריגש אותי או שהשיר בעל פונטציאל להיטי. להיפך, אם כבר הוא מזכיר לי חומרים שאלון ז'אן או דורון מזר מקליטים. כלומר, שירים נעימים אבל בהחלט לא כאלה שיהפכו אותו לכוכב חם וטרנדי. בינתיים מתפרנס אלבז מנהיגת משאית. אני ממליץ לו להישאר בינתיים על ההגה.
ונסיים עם בחורה צעירה נוספת שחולמת על הפריצה - אתי גבאי, אחותה הקטנה של כוכבת הילדים רינת גבאי. "יורד עליי גשם" הוא סינגל הבכורה שלה, ובקליפ היפהפייה שלו שביים עומר טובי, מככבת גבאי לצד אוולין הגואל, חברתה הטובה. מעניין שדווקא גבאי, שראתה את הדרך הקשה שעברה אחותה הגדולה, שכבר נגעה בהצלחה ולבסוף עשתה סיבוב פרסה (התפשרה על עולם הילדים שבו היא זוכה להצלחה ענקית), מנסה כעת גם היא לנסות את מזלה.
יתכן והיא ראתה את הפריצה המאוחרת של הגואל, ומאמינה שזה יכול לקרות גם אצלה. יודעים מה, הלוואי ותזכה. השיר עצמו אגב נעים לאוזן, בהחלט מתאים לחורף הסוער, אבל לא שמעתי כאן איזה שהיא בשורה חדשה או משהו יוצא דופן שיגרום לה להתבלט מעל השאר.
