ציורי העירום בירושלים: שימוש מכוער באמנות יפה

איזו שבת עברה על הדתיים בקריית יובל! בכוונה כתבתי דתיים ולא חרדים, כי גם הם נחרדו לגלות בדרך לתפילת "קבלת שבת" שמישהו שם החליט שבמקום זוג מלאכי השרת, ונוס של בוטיצ'לי תהיה תחליף ראוי. זה שמדובר ביופי שמימי, אין חולק כמדומני. השאלה שבכל זאת נותרה פתוחה, היא על מה ולמה להציף את הרחובות בשכונה, בכל כך הרבה מאותו יופי שמימי? ובעיקר כשהרעיון המסתתר מאחוריו הוא מכוער וצר עין להפליא.

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• סינדרלה - גרסת החזן הצבאי הראשי
• רבנים על מסמך טיפולי ההמרה: "בשורה גדולה"
• האביב היהודי בדרך/ איה קרמרמן
  

כחובבת אמנות, ניסיתי בתחילה להבין אפילו להזדהות עם אותו תולה אלמוני. ואם נזרום רגע, גם עם היתממותם של פעילי השכונה האנטי-חרדים, שטענו שבסך הכול מדובר ב"קישוט נאה" לאזור. אז למה באמת לא לפרגן? למה לרוץ, כמו העלמה החסודה באותה תמונה מפורסמת, לכסות את הגברת שנולדה מקצף הגלים או המכחולים?

אז הנה למה: אם כבר אמנות "תמימה", שתפיח משב רוח ירושלמי תרבותי ומרענן, אפשר היה להשתמש ב"חבצלות" של מונה, "משמר הלילה" של רמברנדט או אפילו ציוריה הענוגים של מארי קאסאט. אם כוונותיו של "האוצר השכונתי" היו תרבותיות, אז למה דווקא בוטיצ'לי וגוגן, ודווקא בעירום? התשובה במילה אחת - פרובוקציה.

שבת שכולה הטרדה מתמשכת

מתברר שפרובוקציה היא השיטה הנפוצה אצלנו ל"יישוב סכסוכים". כלומר, להתסיס, לחרחר ריב, להקניט, ובאופן כללי להפר את שלוות חייו של הצד שנגד. פרובוקציה היא, אליבא דאבן שושן, "פעולה של התגרות ושיסוי".

לא מדובר פה בצעד תמים, אלא בפעולה בריונית שבאה לעורר את הצד שכנגד לבריונות חוזרת. זו אמירה מאוד ברורה: "אנחנו לא תושבים חילונים שרוצים לחיות את חיינו בשקט ובשלווה לצד דתיים וחרדים. אנחנו תושבים חילונים שרוצים למרר את חייהם של

שכנינו, בשל אמונתם". ובשביל זה גייסנו גם את ונוס הפגאנית. וזהו, גברותיי ורבותיי, שימוש מכוער בהחלט באמנות יפה.

המעשה הזול והציני, שנעשה בעיצומו של יום המנוחה, אמור לקומם כל אדם שנפש הומניסטית מפעמת בו. להשתמש בתמונה שמבטאת חן, כדי להשליט טרור של כיעור ורוע על תושבים אחרים באותו מרחב ציבורי, הוא הרבה יותר ממקומם. הוא מבחיל.

הציורים של ונוס העירומה שכיסו קירות בקריית יובל, אינם מכסים על שנאת האחר שבמעשה. זהו מפגן מרשים של חשיבה מדוקדקת ונכלולית - איך בדיוק נפגע בשכן שלנו, במקום שהכי יכאב לו. ורצוי שהוא גם לא יהיה מסוגל להתגונן. להפוך את השבת שלו להטרדה מתמשכת.

הפוסטר הזה הוא צלצול השכמה לתושביה של קריית יובל, שחיים מזה זמן מה מפרובוקציה אחת לשנייה. זה הזמן של אנשי השכונה להתעורר ולשאול את עצמם, האם הם רואים את עתידם השכונתי כרצף הדדי של פרובוקציות, שגוררות האחת את השנייה. או שאולי זו בעצם הייתה המטרה מלכתחילה?

חיה ותן לחיות

אלא שמעגל חיים אומלל מזמנת הפרובוקציה, בראש ובראשונה, למחולליה. משום מה, התגרות באחר עוד לא הובילה את הפרובוקטור לצעוד קדימה ולהתפנות לחיבוקים ולנשיקות. אז למה שוב ושוב להשתמש באותה דרך מעוותת?

נדידת ציבורים מערים ומשכונות היא תופעה מוכרת וידועה בארץ ובעולם. היא לא ניתנת לשליטה או חסימה. בדיוק באותו אופן קיפלה היהדות החרדית בתל אביב ציוד והתחפפה לבני ברק. ובאותה שיטה ערבים ישראלים יכולים לקנות דירות

בגבעה הצרפתית וברמות וחרדים, בקרית יובל. קוראים לזה דמוקרטיה.

לכן מילים כמו "השתלטות", "קריית יובל היא הבופור", "המאבק להצלת השכונה" הם לא ביטויים ראויים בשיח הזה בין שכנים. מי שרוממות הפלורליזם בגרונו, אינו יכול לאחוז בידו את חרב השנאה, על בסיס צבע עורו, לאומיותו או השתייכותו הדתית.

תולדות הפרובוקציה של מלחמות חרדים-חילונים בשכונה רוויה כבר בחיתוך חוטי עירוב, בהנחת קרוונים בשטחים ללא אישורים, בקללות הדדיות ובמכות. מתי תגידו די? זה הזמן לחשבון נפש. אולי מ"ונוס הירושלמית", שנולדה מזעם וקצף בקריית יובל, תיוולד תובנה של "חיה ותן לחיות". זו אינה אמירה מתגרה, או סיסמה של חלשים. זו דרך חיים, של מי שמצליח להסתכל מעבר למחשוף או לכיפה ולראות אנשים, במקום ששנאה רואה רק את הפרובוקציה הבאה.