פסטיבל ברלין: הנאצים נחתו - מהירח
יוצרי קולנוע מוערכים ומבטיחים הגיעו מכל העולם לבירת גרמניה לרגל פסטיבל ברלין ה-62, אבל את ההצגה גנב "Iron Sky" מפינלנד - קומדיית מדע בדיוני על מתקפת נאצים מהחלל. וגם "שרקייה" של עמי ליבנה הישראלי מפתיע לטובה. סקירה
הפסטיבל השנה מתהדר בצוות שופטים מעניין, שבראשו עומד הבמאי מייק לי, ועל חבריו נמנים, מלבד גיינסבורג וג'ילנהול, גם הבמאים פרנסואה אוזון, אנטון קורבין ("האמריקאי") ואשגר פרהדי האיראני (שסרטו "פרידה" קטף את פרס "דוב הזהב" אשתקד), והשחקנית ברברה סוקובה.
בסופו של טקס הפתיחה הנוצץ, הוקרן הסרט הצרפתי "שלום למלכה", בנוכחות הבמאי בנואה ז'אקו והשחקנית הראשית, דיאן קרוגר. הסרט, שהתקבל בתגובות מאופקות, מתרחש ערב המהפכה הצרפתית, ומביא את סיפורה של אחת מנשות החצר של מארי אנטואנט, המתבקשת להתחזות למלכתה על מנת לאפשר את בריחתה של זו האחרונה. הסרט מתמודד בתחרות הרשמית של הפסטיבל.
ממלכת הקיסרים
סרטם של האחים טביאני, "קיסר חייב למות" ("Caesar Must Die"), מהווה נכון לעכשיו את אחד מרגעיה היפים של התחרות. זה כשני עשורים שהאחים, פאולו ו-ויטוריו, מאבני התווך של הקולנוע האיטלקי המודרניסטי, מתקשים לעמוד בסטנדרטים שהציבו בסרטיהם הגדולים "פאדרה פדרונה" (1977) ו"כאוס" (1984). מרגש, על כן, לראות כדי בסרטם החדש הם מצליחים להתקרב אל שיאי העבר שלהם.
הסרט נפתח בתמונת הסיום של "יוליוס קיסר", המועלית על ידי מה שנדמה כתיאטרון חובבים. אלא שעם תום ההופעה ועליית האורות באולם, עוזבים השחקנים את הבמה ומובלים על ידי סוהרים לתאיהם. כן, מדובר בחבורה של אסירים המאכלסת את אחד מבתי הכלא השמורים באיטליה – סוחרי סמים, רוצחים, חברי הקמורה.
במשך שישה חודשים ליוו האחים טביאני את האסירים בחזרות על המחזה השקספירי. אך אין זה "עוד" פרויקט תיעודי. עולם התיאטרון משתלב בחיי הכלא, והנושאים של בגידה ואלימות חוצים מהבדיה אל "המציאות", שבה התפקידים שהם מגלמים כמו משתלטים על האסירים בהתנהלותם האחד מול השני.
"מעולם לא חשבנו על משהו אחר", הסבירו האחים טביאני בראיון עמם את הסיבה לבחירתם ב"יוליוס קיסר" דווקא. "לאנשים שעבדנו איתם יש עבר המאופיין בעבירות, פשעים ומערכות יחסים הרוסות. רצינו, על כן, לעמת אותם עם סיפור רב עוצמה שעניינו חברות, בגידה, כוח, חירות וספק. גם רצח".
הטריילר של "Caesar Must Die"
התוצאה היא סרט מורכב ומרגש, מצולם ברובו בשחור-לבן, שמטשטש בין תיעוד ובדיון באופן יוצא דופן. ההזדהות עם האסירים (שרובם מזכירים דמויות מסרטי פייר פאולו פאזוליני) אינה פחות ממושלמת, ואת מהות החוויה התיאטרלית-קולנועית הזו, בעבורם מסכם אחד מהם במשפט החותם את הסרט: "מאז שהתוודעתי לאמנות, התא הזה הפך לכלא".
צלב הברזל, בשמי הברזל
במסגרת הפנורמה, המוקדשת לסרטים מרחבי העולם, נצפה "Iron Sky" - קומדיה פינית מטורללת שעתידה להפוך ללהיט בפסטיבלים של סרטי פנטזיה ומדע בדיוני, בדומה לסרט סקנדינבי אחר מהשנים האחרונות, "Dead Snow", על זומבים נאצים.
על פי נקודת המוצא של הסרט, בשנת 1945, רגע לפני תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה, ברחה חבורה של מדענים ואנשי צבא נאצים, והתמקמה בצידו האפל של הירח - שם הם פיתחו, במהלך השנים, ארמדה חללית שתאפשר להם ביום מן הימים לכבוש את כדור הארץ.
הטריילר של "Iron Sky"
היום הזה מגיע, מתישהו בשנת 2018. בארצות הברית שולטת נשיאה מטורפת נוסח שרה פיילין, ובמושבת הנאצים שעל הירח מתכננים גנרל נאצי ובת זוגו את ההשתלטות ההולכת וקרבה. האדם היחיד היודע על מזימתם הוא אסטרונאוט שחור שכולם חושבים כי יצא מדעתו.
הסרט, שביים והשתתף בכתיבה טימו וורנסולה, משלב אסתטיקה טראשית של בי-מוביז חלליים משנות ה-50 והומור נוסח "האקדח מת מצחוק". אבל ההיבט המעניין ביותר בסרט הוא שהעבודה עליו, בדומה לפרויקט מוקדם של הבמאי ("Star Wreck"), נעשתה בשיתוף פעולה של קהילה וירטואלית בת כמה אלפי גולשים, שכל אחד מהם תרם רעיון יצירתי משלו.
הפלטפורמה הקריאטיבית הזו, שנקראת "Wreck A Movie", אמורה לפתח, לדברי הבמאי, הפקות שמקורן ברשת, להרחיב את המקורות היצירתיים, ולחבר בין האינטרנט ותעשיית הסרטים. נוכח התוצאה, לא בטוח שמדובר ברעיון טוב כל כך, אבל קשה שלא ליהנות מסרט שנאמר בו משפט כמו: "you Kristallnacht piece of shit".
והנקודה הישראלית - בדואית
במסגרת הפנורמה נערכה הקרנת הבכורה העולמית של הסרט הישראלי "שרקייה". גיבורו הוא מאבטח בדואי בתחנה המרכזית בבאר שבע, המגלה שהרשויות הישראליות הוציאו צו הריסה על צריף הפח בו הוא מתגורר עם משפחתו בנגב. על מנת ליצור מודעות ציבורית למצוקתו - שמייצגת את בעייתה של כלל האוכלוסייה הבדואית - הוא מחליט להפוך לגיבור לאומי.
הסרט, שביים עמי ליבנה לפי תסריט מאת גיא עפרן, מצטיין באיפוק ניכר, ובתבונה רבה אינו הופך לעוד מניפסט פוליטי ההולם בראשו של הצופה. רוב רובו של הסרט עוקב אחר גיבורו השתקן והפסיבי (עדנאן אבו ואדי בעל הנוכחות המרשימה), באופן שמזכיר את עבודותיהם של האחים דארדן. בתום ההקרנה סיפר הבמאי איך, אחרי שכבר כמעט נואש מלמצוא את השחקן הראשי שלו, פגש את עדנאן אבו ואדי בשולי הכביש המהיר, וערך לו אודישן-חפיף לאור פנסי מכוניתו.
"שרקייה" (שאינו הסרט הראשון שעוסק בחברה הבדואית. קדם לו "אספלט צהוב" של דני נוקיו ורטה), נדמה כמבשרו של טרנד חדש בקולנוע הישראלי. עוד מספר סרטים שעניינם הבדואים נמצאים בשלבי הפקה שונים, ונראה שדמות הנ"ל ירשה את מקומו המסורתי של הפלסטיני בקולנוע שלנו.
עם זאת, בעיותיו של "שרקייה" אף הן ניכרות. הדמות הראשית בו רחוקה מלעניין, ומאבק ההישרדות שלה אינו מרגש ועוצמתי כדרך שהם פני הדברים בסרטי הדארדנים ודומיהם. כך או כך, תגובת הקהל לסרט, כפי שהסתמנה משלב השאלות והתשובות, היתה חיובית בהחלט. המשך יבוא.
