ג'ריל מכיתה ד' יישאר בישראל, ניצן פוחדת מגירוש
משרד הפנים החל להעניק תעודות זהות למשפחות הזרים שמבקשות מעמד, אבל שנה וחצי של עיכוב גרמו גם לילדי כיתה א' לחשוש משוטרים. "ניצן לא מכירה מקום אחר", מספרת אמה. מצד שני, אמו של ג'ריל, מילה ולדס מהפיליפינים, "מסתובבת בתחושה של היי" מאז שקיבלה את התעודה הכחולה
שתי משפחות פגשנו השבוע בתל אביב. חייה של האחת יכולים להשתנות בכל רגע מהקצה אל הקצה, חייה של המשפחה השנייה כבר השתנו לפחות באותו האופן. האחת שמחה ומאושרת, השנייה חרדה וחיה בפחד מתמיד. ויש עוד משהו שמפריד: שנה אחת, שנה שעושה את כל ההבדל.
במקרה של פלי אוקטביאנו (44) ובתה ניצן בת השש, השנה הזו גורלית. פלי, שהגיעה לישראל בשנת 2000 כדי לעבוד בתחום הסיעוד, הגישה באוגוסט 2010 בקשה להסדרת מעמד על פי הקריטריונים שקבעה הממשלה בהחלטתה מאותו החודש. "אני רוצה להישאר כאן בשביל העתיד של ניצן, היא לא מכירה מקום אחר ואומרת 'פה החברים שלי, כאן הבית שלי'", מספרת פלי. בתחילה נדחתה בקשתם של ניצן ופלי, אך לאחר התערבות משפטית הוועדה הבין משרדית החליטה לדון בבקשה. "באותם ימים לא יצאנו מהבית מהפחד שיחידת עוז תתפוס אותנו, אני לא רוצה לחזור אל הימים האלו", אמרה פלי בייאוש.
בעת הגשת הבקשה, ניצן, שלומדת כיום בכיתה א' בבית הספר "ביאליק רוגוזין" בתל-אביב, למדה בגן חובה. חסרה לה שנה אחת כדי לעמוד בתנאים שהציבה הממשלה לקבלת מעמד. "אנחנו חיות בחשש שכל רגע יגיע טלפון ויספרו לנו שאנחנו צריכות לעזוב וישים סוף לכל התקוות שלנו", מתארת פלי את חייה בשבועות האחרונים, "כשניצן רואה שוטרים היא מפחדת, אני מנסה להסביר לה שאין סיבה כי לא עשינו שום דבר רע".
על אף האופטימיות של אמה, יכול להיות שהפחד של ניצן מגירוש דווקא מוצדק. ניצן משתייכת ל"קבוצת ילדי כיתות א'" שמונה כמה עשרות משפחות החוששות כי הן נמצאות בקבוצה של אלו שבקשתם נדחתה, או בזאת שלא התקבלה לגביה החלטה. הסיבה: על פי חלק מהקריטריונים שקבעה הממשלה,
הילד שמגיש את הבקשה למעמד חייב להיות בארץ חמש שנים לפחות ותלמיד בכיתה א' בעת הגשת הבקשה.
לדברי רותם אילן, מנכ"לית עמותת "ילדים ישראלים", "כל התלמידים הלומדים היום בכיתה א' היו באותה העת תלמידים בגן חובה וענו על כל הקריטריונים מלבד הסעיף של לימודים בכיתה א'". כעת, היא מוסיפה, "לאחר שמשרד הפנים עיכב מעל לשנה וחצי את מתן התשובות למבקשי המעמד, כל ילדי כיתה א' עונים על הקריטריונים של החלטת הממשלה בלי יוצא דופן".
רשות האוכלוסין וההגירה התחילה השבוע להודיע ל-118 משפחות מתוך כ-700 שהגישו בקשות להסדרת מעמדן באוגוסט 2010, על דחיית בקשתן. לגבי 260 מהמשפחות עדיין לא התקבלה החלטה ו-257 משפחות שבקשתן אושרה החלו לקבל בשבוע שעבר הודעות על כך, בנוסף לתעודות זהות.
משפחתה של מילה ולדס (41), מהגרת עבודה מהפיליפינים, היא אחת מתוך 257 המשפחות שגורלם שפר עליהן. השבוע היא נשמה לרווחה ותחושת הקלה גדולה מילאה אותה כשבמשרדי משרד הפנים בתל-אביב הודיעו לה שבקשתה להסדרת מעמד נתקבלה.
"זה היה רגע של שמחה גדולה. מאז כולי חיוכים ואני מסתובבת בתחושה של היי", סיפרה מילה, אמו של ג'ריל בן ה-10. "עכשיו כשאנחנו לא צריכים לחיות במתח קבוע, הקמטים שצברתי אולי ייעלמו", היא אמרה בחיוך בשיחה בפתח בית הספר "ביאליק רוגוזין, "לג'ריל יש עכשיו עתיד בטוח במקום שבו הוא נולד ואנחנו יכולים להתחיל לבנות חיים נורמליים".
14 שנה היא נמצאת בישראל, במהלכן לא ראתה כלל את משפחתה כי היה לה ברור שאם תצא לא תוכל לחזור. "בזכות ההחלטה הזו אוכל לראות את האנשים הכי יקרים לי", היא אמרה בהתרגשות, "כשנסעתי לכאן המטרה הייתה לחסוך כסף ולשלוח אליהם. עכשיו, אחרי כל הזמן הזה, אוכל לנסוע לשם ולחבק אותם".
ג'ריל, תלמיד כיתה ד', מרוצה ומחייך. כל עשר שנותיו עברו עליו כאן ומבחינתו לא הייתה כלל שאלה והאיום לא היה קיים "הייתי רוצה שכל הילדים יוכלו להישאר כאן", הוא אומר לבסוף אחרי שמציקים לו.
אמו מנסה לתמוך בפלי, "האושר שלנו לא שלם. הייתי רוצה לחלוק איתה את השמחה שלי, אבל זה לא אפשרי באמת, אז במקום זה כולנו מתפללים ביחד ובוטחים באלוהים".
אילן, ממובילות המאבק נגד גירוש ילדי העובדים הזרים, חושבת שזה התפקיד של ראש הממשלה שצריך לדעתה "להתערב ולמלא בתוכן את הצהרתו,
לפיה מרבית הילדים יקבלו מעמד. אין הבדל ולא צריך להיות הבדל בין ניצן לג'ריל, שניהם נולדו כאן והתחנכו כאן ומבחינת שניהם ישראל היא הבית היחיד שהם מכירים". לדבריה, "לא יכול להיות ששנה אחת תקבע גורל של חיים שלמים".
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר "הבקשות נבדקו על פי מצבן של המשפחות באוגוסט 2010 ובהתאם לקריטריונים שקבעה הממשלה".
לפנייה לכתב/ת 
