אחיות לצרה: ישראל בתחתית ה-OECD
בישראל יש רק 4.5 אחיות לאלף איש, חצי מהממוצע במדינות המפותחות, ובפריפריה המצב גרוע יותר. במקביל, גילן הממוצע של האחיות עולה ומדי שנה הפער רק גדל: "אנשים עם דמעות בעיניים. אנחנו רק מכבים שריפות"
שביתת האזהרה של האחיות בדרישה להיאבק בעומסים בבתי החולים מדגישה את המצב הקשה שבו נתונה מערכת הבריאות הציבורית ישראל, אך נתונים של ארגון המדינות המפותחות, ה-OECD, מראים כי פרט לעומס קיים בישראל מחסור חריף באחיות, והיא מדורגת במקום הלפני האחרון במספר האחיות לאלף איש. לפי הנתונים, בשנת 2009 עמדה ישראל בתחתית הרשימה במספר האחיות המועסקות לאלף נפש עם 4.5 אחיות לאלף אזרחים בהשוואה לממוצע של 9.1 בשאר המדינות.
כאשר בוחנים את השירות הניתן לאזרחים בפריפריה, המצב גרוע יותר. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור האחיות המועסקות במגזר האזרחי בישראל עומד רק על 3.2 ל-1,000 נפש בדרום, ורק כ-3.7 בצפון הארץ. בעשור האחרון אף החריף המחסור, משום שפחות ופחות צעירים מתמחים במקצוע הסיעוד והאחיות. מנגד, הנתונים מראים כי שיעור תפוסת המיטות בישראל היה הגבוה ביותר בקרב המדינות המפותחות ב-2009.
בשנים האחרונות החל משרד הבריאות לנסות ולמשוך יותר אנשים למקצוע על ידי הוספת מאות מקומות לימוד בבתי הספר לסיעוד ברחבי הארץ, הסבת אקדמאים לאחיות ועוד, אולם לא היה בכך די למנוע את המשבר ההולך ומחריף. יו"ר הסתדרות האחיות, אילנה כהן, ציינה כי "ישראל במחסור של 2,400 אחיות וכל שנה מוכשרות רק כ-850-900 אחיות חדשות, כך שהפער רק גדל. גם אם עכשיו יגיע מחזור אדיר של אחיות, אנחנו עדיין בחוסר של שנים".
"עוד עשר שנים לא יהיה עם מי לדבר"
פרט למחסור באחיות גם גילן הממוצע עולה. ד', אחות אחראית במרפאה, אמרה כי הגיל הממוצע של אחיות הקהילה הוא 55. "עוד עשר שנים לא יהיה עם מי לדבר, אנחנו לא משיגים אחיות חדשות במקום אלו שפורשות". לדבריה, "האוכלוסייה גדלה ומאריכה חיים כך שהעומס גובר". בנוסף, היא אומרת, "משכורת הבסיס שלי היא 5,000 שקל. אם אני לא אעשה ביקורי בית מחוץ לשעות העבודה ותורנויות בימי ו' - אגיע למשכורת רעב, ואני כבר 22 שנה במקצוע".
בשל המחסור בכוח אדם, נאלצות האחיות להתמודד עם העומסים הבלתי אפשריים במחלקות. "מה שקורה בשנים האחרונות הוא נורא. פעם זה היה שפעת בחורף, והאחיות היו אומרות: 'אוי איזה חורף קשה', היום זה כל השנה", אומרת מרינה טהור (41), סגנית אחות אחראית בבית החולים ברזילי באשקלון. "אנשים כבר עם דמעות בעיניים, אתה מרגיש שאתה עובד כל הזמן במצב של אי ספיקה ורק מכבה שריפות. מהצעד הראשון לתוך המחלקה אתה רואה כבר את החולה הראשון במסדרון ובצעד הבא אתה מגלה שזה כבר לא חולה - זו רכבת".
לדבריה, אף שהיא חולה בבית עם חום, היא לא יכולה שלא ללכת לעבודה. "אני חייבת לחזור לעבודה על אנטיביוטיקה, אני לא יכולה להפקיר את האחיות שלי בתופת בלעדיי". טהור כבר 22 שנה אחות, 17 שנה מתוכן בפנימית. היא עובדת 5 משמרות מלאות בשבוע, 9 שעות כל אחת.
בשל העומס, נאלץ הצוות הרפואי להתמודד עם מצבים של חוסר שליטה. את האווירה בחדר המיון בבית החולים סורוקה תיאר האח אלכס סנדלר (42) כ"שדה קרב". לדבריו, "באופן יום יומי מאושפזים במיון 30 איש שאין להם מקום במחלקות, ממש כאילו פתחנו עוד מחלקה בתוך המיון. אתה נאלץ להתעלם מחולים שזקוקים למענה ואתה פשוט הולך למי שמצבו קשה יותר". אלכס, כבר 16 שנה במקצוע, מוסיף כי "גם אין מקום פיזית, בגלל שיש 35 מיטות ו-90 חולים, אז הם מפוזרים בכיסאות, אפילו לא במיטות מסדרונות, כי גם זה אין".
סימה יהודה, 45, בעלת ותק של 19 שנה, סגנית אחות אחראית במחלקה הכירורגית בבית החולים פוריה בטבריה, מספרת שלאחיות יש הרבה אפשרויות קורצות בחוץ בשכר גבוה יותר: "אחיות מרוויחות פי 5 בחו"ל ויש לנו הצעות ממדינות כמו קנדה וארה"ב. יש הרבה שפשוט עברו קורס הכשרה מיוחדת ועברו לעבוד בחו"ל. אין מה להשוות בכלל. אחות בחו"ל זה סטטוס אחר".
בינתיים, נמשכים המאמצים למנוע שביתה נוספת אחרי שביתת האזהרה בת היממה. אחר הצהריים צפויים להיפגש בירושלים נציגי האוצר, משרד הבריאות והסתדרות האחיות כדי לנסות לגשר על הפערים בין הצדדים ולהגיע להסכמות.
לפנייה לכתב/ת 
