חתונה בגיל 18: למה מה אתם מבינים מהחיים?
יכולת כלכלית מועטה, תהליכים מחשבתיים שטרם הבשילו, והגשמה עצמית מעוכבת - כשביהדות קבעו בן 18 לחופה, העולם היה בנוי לכך, אבל היום זה כמעט מתכון לאומללות
מה רע בלהתחתן בגיל 18? שאלה שלפעמים קצת קשה לדמיין שמישהו באמת חוכך את דעתו עליה ברצינות, וגם סבור שיש לספק לה תשובה.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
אז ננסה. ובכן, יש רצוי ויש מצוי, וכדאי לרוב להתאים את החיים - גם כאדם מאמין ומקיים מצוות - עד כמה שניתן אל המציאות, ולא לחיות בניגוד מוחלט אליה.
בגיל 18 רק מסיימים לימודים בתיכון. מבחינה מעשית, אם מתחתנים בגיל כזה ויולדים שנה לאחר מכן, המשמעות היא, בהנחה שאותה אישה רוצה ללמוד מקצוע, להחליט מאוד מוקדם על העתיד המקצועי - בגיל שלרוב
לא מקבלים בו החלטות מהסוג הזה, והן כמעט לבטח יהיו בשלות פחות מהחלטות שהתקבלו בגיל 20 פלוס, עם עוד קצת נסיון חיים.
זוג שמתחתן בגיל צעיר כל-כך, בהכרח יצטרך בשנים הראשונות המון תמיכה כלכלית מההורים כדי ללמוד מקצוע, להתפתח, להתקדם. כשאומרים "מה רע להתחתן בגיל 18" אי-אפשר שלא להתייחס להיבט הכלכלי. עד מתי כהורים נתמוך בזוג צעיר? על חשבון מה זה יבוא? עד מתי אני, כהורה, צריך לחסוך מעצמי אחרי שנים של עבודה כדי לממן חיי משפחה למי שעדיין לא למד אפילו מקצוע?
אז שלא ילמדו מקצוע. הנה דרך נהדרת להכניס אנשים למעגל העוני או לעולם לא להוציא אותם ממנו. להתחתן צעיר - צעיר מספיק כדי לא ללמוד מקצוע וכל החיים לעבוד בשכר נמוך - זה באמת מה שהיינו רוצים לילדים שלנו, רק בשביל להציל אותם מאותו עולם "מופקר"?
נניח שחיים מקצועיים הם לא חזות כל האדם. יש תהליכי חשיבה, התבגרות, השתנות שכל אדם עובר בסוף שנות העשרה ובתחילת שנות ה-20 לחייו. זה באמת זמן אידיאלי להחלטה חשובה עם השלכות עצומות כמו נישואים?
כמות האנשים הדתיים, כן - דתיים, שהתחתנו צעירים, בני פחות מ-22, שמסתובבים מלאי תסכולים, חרטה, טעמי החמצה, תחושת פספוס ותהיות אם הם עשו דבר נכון לא קטנה בכלל. זה לא ממש נושא שמדברים עליו הרבה. בטח לא בשיח הציבורי במגזר הדתי, וקל וחומר החרדי. אך התחושה שם, קיימת, זועקת.
האמצע המבורך
תיאור החיים החלופיים לנישואים מוקדמים ככאלו המלאים בהפקרות מינית הוא עיוות של המציאות. רוב הרווקים לא חיים חיי הוללות שכוללים מין בלתי מבוקר עד שהשעון הביולוגי זועק. צעיר ישראלי ממוצע מתחתן אחרי ניסיון חיים מסוים, עם שיקול דעת, עם יכולת כלכלית בסיסית לממן את חייו, ועם בן או בת זוג שהכיר זמן מה לפני הנישואים, ולא מתוך חיי מין שכללו החלפת פרטנרים מסחררת.
כשהיו מתחתנים בגיל 18 בעולם היהודי זה לא היה משהו שונה במיוחד מהסביבה, לכך העולם היה בנוי אז. העולם של ימינו כמעט שלא מאפשר התפתחות כלכלית ומקצועית בלי עזרה עצומה למי שמתחתן צעיר. העולם כיום דורש ומקדם ערכים של הגשמה עצמית ופיתוח אישי שמובנים באדם כל-כך חזק שקשה לראות איך נישואים בגיל כה צעיר לא יחנקו בו משהו מאוד מהותי.
נישואים בגיל צעיר, אם הם עולים יפה, יכולים להיות סידור מצוין. אך הסיכוי לכך לא מאוד גבוה - בעיקר מכיוון שעוד שינויים מחשבתיים רבים צפויים לעבור על שני בני הזוג, והם לא
בהכרח יהיו מסוגלים להמשיך יחד אחריהם. לא מתוך חוסר רצון להתאמץ על הזוגיות ולהשקיע בה. פשוט משתנים, מתפתחים, גדלים.
האם זה בהכרח יוביל לגירושין? בצער אני אומרת שלא, כי הסיטואציה הכלכלית והידיעה שזה כל העולם שלך לעתים מונעות את זה. וזהו כבר מתכון מושלם לחיים מתסכלים וחסרי סיפוק במישורים רבים.
בין הקיצון של להתחתן בגיל 30 פלוס אחרי אינספור בני זוג ובין להתחתן בגיל 18 בלי שום ניסיון חיים יש אמצע שפוי. כזה שמתחתן אחרי קשר, אחרי ניסיון, מתוך ידיעה מה הוא מחפש ורוצה בחיים, עם יותר הבנה על הזהות העצמית שלו - דברים חשובים שלא מומלץ לזלזל בהם והם המתכון לזוגיות מוצלחת.
לפנייה לכתב/ת 
