"לפלנד" של רומניה: חופשת חורף בהרי הקרפטים

רומניה, זה קזינו נכון? את נוסעת לקזינו בבוקרשט? מה יש לך לחפש שם? נורא קר עכשיו באירופה, לא?

הנסיעה לרומניה הרימה גבות בקרב החברים, ישראלים רבים אינם מכירים את רומניה לעומק והיא נקשרת בזכרון לבתי קזינו, שאכן קיימים, משטר רודני שהופל ופועלי בניין זרים. כל אלו אולי נכון אבל ברומניה מתברר יש הרבה יותר.

עוד בערוץ התיירות:

• פסח יקר: אל על שוב מעלה את מחירי הטיסות
• תשאירי לי פרח: מסלולים בעקבות פרחים נדירים
• טיול מסמר שיער: הבושות שעשו הסַפָּרִים בחו"ל
  
  

הרומנים סבלו מאד תחת משטרו הרודני של צ'אושסקו, מ-1965 ועד המהפיכה הרוויה בדם של 1989. שני עשורים מאוחר יותר רומניה מוגדרת ככלכלה מתפתחת וחברה באיחוד האירופי מאז 2007, אך המשכורת הממוצעת בערים עדיין נעה סביב 400 אירו לחודש בלבד.

המחירים הזולים ומרחק הטיסה הקצרצר, שעתיים וחצי בלבד מישראל, אמורים היו להפוך אותה ליעד מועדף לישראלים בכל עונות השנה, אך רובנו עדיין לא ערים ליופי הפראי ולאפשרויות הנופש של ממלכת הקרח והשלג המדהימה.

יופי פראי בממלכת הקרח. רומניה המושלגת (צילומים: תמר דרסלר)

בוקרשט נשארת מאחור

נחתתי בבוקרשט שלושה שבועות אחרי גל הקור העצום ששטף את היבשת והותיר מאות חללים בדרכו. כדי להבין מה פירוש המילים "כפרים נצורים בשלג", נסעתי ישירות להרי הקרפטים.

הנסיעה עברה בין משטחים מושלגים ליערות עצי מחטים שנראו כאילו יצאו מהאגדות. חלפו שעתיים, מד הטמפרטורה במכונית הראה על מינוס חמש מעלות בחוץ (צלזיוס) ואני הגעתי ליעד, פרדיאל (Predeal) - העיירה הגבוהה ביותר ברומניה ואתר סקי מוכר באירופה.

אני לא חובבת סקי ויסלחו לי המטורפים לדבר. רוב הישראלים ש"עושים סקי" משקיעים בספורט הלבן שלושה ימים בשנה, אחוז זניח לעומת האירופים שנולדו, כך נדמה, עם זוגי מחליקי סקי מחוברים לכפות הרגליים. ועדיין קבעתי בפרדיאל את הבסיס לשבוע הקרוב מסיבה פשוטה, נועם - בחור ישראלי שמנהל כאן בית הארחה קטן והוא, כך הבטיחו לי, כבר יראה לי את "לפלנד של רומניה" בלי שאצטרך לעלות על מגלשי סקי אפילו פעם אחת.

נועם"'ברח" מתעשיית ההי-טק לפני שנה וחצי, מהנדס שמאס במשרדים המצוחצחים ומאז הוא כאן, שותל רעיונות על חופש במוחות של אחרים.

כלבלב בפרדיאל - אתר סקי והעיירה הגבוהה ביותר ברומניה

יום ראשון: אתר הסקי אזוגה בפרדיאל

הורים לילדים ישמחו לדעת שגם לקטנטנים מגיל שש ימצאו כאן מדריכים קשובים וציוד במידה המתאימה. כמה שעות על המדרונות המתונים למתחילים, וילדים שראו עד כה שלג רק בסרטים או בחרמון, ישתלטו על הטכניקות הבסיסיות. למנוסים יותר ממתינים מדרונות תלולים לסקי ולסנובורד.

מלבד האופציה לגלוש בעצמם בזמן שהקטנים מתנסים בחוויה הראשונה בשלג, יכולים ההורים גם לבלות בבתי הקפה הפזורים למרגלות המדרון או לצלם את הצאצאים הגאים כשהם מגיחים בעיקול. מומלץ בחום. הרבה יין חם, קפה ותה הופכים את החוויה למענגת במיוחד, אך סביר להניח שלמחרת תתעוררו כשכל שריר בגופכם אומר שירה.

בקתה בבלאה לק

יום שני: מעבר ההרים בלאה לק

על מנת להגיע לבלאה לק (Balea Lac) נדרשות כשעתיים של נסיעה מפרדיאל. הכביש בבלאה לק חוצה את הרי הפאגראש בין טרנסילבניה לוולאכיה, ועל פי השמועות הוא אחד היפים באירופה, למרבית הצער הוא חסום לנסיעה במשך כחצי שנה מדי שנה, חמישה מטרים של שלג הופכים את המעבר כאן לבלתי אפשרי, אך מושכים אלפי מקומיים ותיירים לפסגה המושלגת בגובה 2,000 מטרים.

קרוניות רכבל צבעוניות לוקחות את המבקרים לראש ההר, למשטחי שלג הבתוליים שנראים כאילו איש לא ביקר בהם מעולם ולטירת הקרח. ניתן להביא ברכבל סנדלי שלג, לשוטט על ההרים ולהרגיש כאילו כבשתם לפחות את הקוטב הצפוני במו ידיכם. גם ילדים ייהנו מסנדלי השלג, וחלוקת המשקל מאפשרת לכולם לרחף על השלג כמו אלפינסטים מנוסים.

טירת הקרח מתגלה כמלון לא זול לאמיצים בלבד, עשרה חדרי קרח חצובים בהר ובהם תוכלו לבלות את הלילה תמורת כ-300 ליי, המטבע הרומני המקומי, כשאתם עטופים בערימת שמיכות מצמר ומחכים לזריחת השמש. אנחנו הסתפקנו במראה המופלא ומיהרנו לתפוס את הרכבל האחרון היורד מההר בשעה שש. לתשומת ליבכם: אם תאחרו - תאלצו לבלות את הלילה על הרכס. לא מומלץ בחום או בקור.

יום שלישי: העפלה למגורה - אל תנסו את זה לבד!

אם סוטים מהכביש המחבר בין פרדיאל לעיר ברשוב, מגלים עשרות כפרים קטנים על פסגות ההרים. החיים כאן עצרו מלכת במאה ה-19 או אפילו קודם לכן, משקים אוטרקיים הנשענים על כבשים, פרות וחקלאות זעירה.

הנסיעה למעלה עוצרת נשימה ביותר ממובן אחד. לא ניתן להגיע לכפרים בעונת החורף ללא ג'יפ מותאם ונהג מיומן, הנסיעה מתבצעת על שביל שלג וקרח ברוחב של מטר וחצי כאשר מכל צד פרושה תהום, אך הנוף מהפסגה והארוח הכפרי מפצים על הכל. בכפר מכינים ליקר וישניאק מדובדבני בר ומציעים ארוחת ערב כפרית חפה מגינוני מסעדות של כבש ותפוחי אדמה. את קרובי המשפחה של הארוחה אפשר ללטף בדיר המשפחתי. צמחונות היא מושג בלתי מוכר ברומניה.

הדרך למטה אחרי כמה כוסות וישניאק נראית כמעט בלתי אפשרית, אבל באורח פלא נועם המדריך המסור שלי מהיום הראשון מצליח לנווט את הגי'פ מפסגת ההר ועד למיטות החמות שלנו, המחכות בגובה של 1,100 מטרים "בלבד".

יום רביעי: פארק הדובים! וממליגה

פארק הדובים ליברטי בזארנשט ממתין לנו במרחק של חצי שעת נסיעה בלבד מפרדיאל. הפארק הוא חווה שיקומית לכ-60 דובים חומים שעברו התעללות ברומניה ובמדינות מזרח-אירופיות אחרות. ברומניה מקובל להחזיק דובים בכלובים קטנטנטים כחיות שעשוע, וכאן הם נהנים ממרחבים של מאות דונמים טבעיים וניתן לצפות בהם מקרוב.

החוקים לביקור בפארק נוקשים במיוחד במטרה ברורה לסייע לחיות להשתקם, הפארק הוקם מכספי תרומות של ארגוני סיוע לבעלי חיים, והמדריכים כאן טורחים לציין שהוא אינו גן חיות. ההגעה בתאום מראש בלבד ובקבוצות של מינימום שמונה איש. אם תכבדו את הכללים ותצליחו להיכנס - תהנו מחוויה שמעטים זוכים לה בעולם כולו.

את החויה שעברנו חגגנו באחת מעשרות המסעדות באזור פרדיאל - בראשוב. המטבח המקומי מתבסס על בשר, מגוון סוגי צ'ורבה (מרק) מצויינים וממליגה - איך אפשר בלי המאכל הלאומי, עם גבינה ובלי גבינה. לאלו שמחפשים משהו מעט יותר מוכר - ההשפעה האיטלקית ניכרת ברומניה: פיצות מצויינות, ספגטי מעולה ולזאניה אפשר למצוא כמעט בכל מקום במחירים מצחיקים.

מקלט לדובים שעברו התעללות. פארק ליברטי

יום חמישי: אדרנלין טהור לצד בילוי משפחתי

בבוקר אנחנו מתכרבלים בשכבות, הגיע הזמן לקצת אקשן חורפי במרחבים. אופנועי השלג מחכים לנו, עם מדריך. לא ניתן לשכור אופנועי שלג ללא מדריך ובצדק כנראה: לא רק שהכלים האלו מגיעים למהירות מטורפת - גם הסיכוי שתלכו לאיבוד לבד בין מאות קילומטרים של שממה מושלגת אינו זניח בכלל. הרוח והקור לא יצליחו למחוק את החיוך מהפנים, נסו לא להתהפך או להתנגש בעצים, לא מומלץ וכואב.

לפחות הרפתקנים ולמשפחות ניתן לשכור מזחלה רתומה לסוס ולצאת לטיול בן כמה שעות בין כפרים מושלגים, ממש כמו בעיירה של שלום עליכם.

מגיעים למהירות מטורפת. אופנועי שלג

יום שישי ואחרון: קשישות רומניות שותות קפה בצוותא

היום האחרון שלי נפתח בבראשוב, עיר המחוז הגדולה. אני מגלה שיש כאן בית כנסת וגם קהילה יהודית פעילה. מלבד אלו, קיימים בבראשוב עשרות מסעדות, בתי קפה ומועדונים, פארק חבלים, גן חיות קטן לילדים ומדרחוב עמוס בחנויות משובחות במיוחד. בבית הקפה המרכזי מבלות הרומניות המבוגרות בקבוצות, נימוסי שולחן אירופיים, שיער מסודר "קום איל פו" והמון סברינות ממולאות קרם, אירופה של פעם.

ישנה קהילה יהודית פעילה. בית הכנסת בבראשוב

בדרך חזרה מבראשוב לבוקרשט אני נפרדת מרומניה בביקור בכנסייה בסינאיה, הנקראת על שם המנזר בסנטה קתרינה. הכנסייה נבנתה ב-1690 על ידי מייסד העיר, מיכאיל קנטאקוזינו, לזכר מסעו לארץ הקודש ולסיני. לא רחוק משם אפשר לצפות בארמון פלש שנבנה כבית קיץ למלך הראשון של רומניה, קרל הגדול, הוחרם על ידי צ'אוש'סקו והוחזר לרשות הציבור רק אחרי המהפכה.

למדריך המסור שלי, נועם, לא מספיקים האתרים ההיסטוריים והוא מעלה אותי על הרכבל לרכס סינייה. אני קצת מקטרת בדרך למעלה, אבל המסע שווה הכל כשאני משקיפה מלמעלה על רומניה כולה מאחת הנקודות הגבוהות ביותר בה. גן עדן של חורף, שלג וקרח פרוש לפנינו.