רומניה והיהודים: בין עבר מפואר לכאב שנשאר

הפעם הראשונה שבה נפגשתי עם יהודי (לאו דווקא בן רומניה) שמספר על רומניה לאחר המלחמה, היה בספרו של הסופר היהודי הדגול פרימו לוי - "ההפוגה".

התעדכנו במזג האוויר בבודפשט: 

הספר הוא השני בטרילוגיה שלו, המתאר את חזרתו מאושוויץ לטורינו באיטליה ברכבת שעברה בעיר יאסי והמשיכה דרך האלפים הטרנסילבאניים דרך מעבר ההרים פרדיאל,

אל בראסוב ואלבה יוליה. התרגשתי לבקר במקומות אלו ולקרוא את האזכורים הללו במסעו של פרימו לוי ותיאוריו מאירופה בשנים שלאחר המלחמה.

הפעם השנייה היתה בביקורי בעיר סיגט, בירת חבל מראמורש. בבית פשוט בעיר זאת נולד אלי ויזל, שניצל ממחנה ההשמדה אושוויץ, וב-1986 זכה בפרס נובל לספרות על עבודותיו שנועדו להבין ולזכור את השואה. כיום ביתו הפך למוזיאון הנצחה מרשים העמוס בספרים, רהיטים וחפצי קודש שנתרמו על ידי משפחות יהודיות מקומיות;

מערבית למוזיאון נמצא אתר הזיכרון ל-38 אלף יהודי מאראמורש שקיבצו הז'נדרמים ההונגרים ואשר גורשו ב-1944. בית הכנסת של הקהילה שנמצא גוש בניינים אחד מערבה, נבנה ב-1904, ושרד את מלחמת העולם השנייה. לאורך השנים בעבודתי עם מטיילים שנולדו ברומניה וחוזרים לטייל בה, הם מנסים לשלב "ביקור קצר", למעשה "חיפוש קצר", של הבית בו נולדו וברוב המקרים הוא עדיין קיים.

כנסיות עץ במארמורש. בעיר היו 38 אלף יהודים

"עפר אחינו המעונים שהפכו לסבון"

אזכיר רק שני מפגשים מרגשים עם העבר היהודי. הראשון הוא של אילנה שבעזרת מפות בשפה ההונגרית (בתקופה שמערב רומניה היתה חלק מהונגריה) מצאה את הבית שבו נולדה בקלוג'. אתר מרתק נוסף הוא בית קברות יהודי אשר התגלה במקרה בזמן נסיעה מהעיירה חומור (Humor) אל עבר המנזר המצוייר "חומור", כאשר בדרך מצד ימין (ממזרח) מופיעה גבעה שעליה שוכן בית קברות יהודי נסתר, ועל אחת המצבות כתוב באבן "עפר אחינו המעונים שהפכו לסבון".

המיוחד ברומניה שבתוך הנוף הכה פסטורלי הזה, בין הכפרים הציוריים, יערות העד והמנזרים המצויירים יש פינות יהודיות כואבות. בטיול ברומניה מרגישים וחשים את העבר היהודי הכואב המביט מהרבה מקומות ומהרבה סיפורים מרתקים.

כשהולכים ברחובותיה של רומניה, לא ממש חושבים עליה כמדינה שהיא יהודית בחלקה, והיא אכן אינה כזאת. ברומניה של היום ישנם כ-6,000 יהודים בלבד, כמות מזערית ביחס לשאר האוכלוסייה. אבל ההיסטוריה ידעה תהפוכות רבות, ועברה היהודי של רומניה עשיר, מפואר ואף טראגי. בימים שבהם אלה שחוו ישירות את התקופה הולכים ונעלמים, זיכרון העבר מתפורר גם הוא.

תחילת דרכם של היהודים ברומניה, כאשר האזור היה קרוי דאקיה, הוא במאה השנייה לספירה, עת כבשו אותו הרומאים. גלי הגירה משמעותיים הגיעו אחרי יותר מאלף שנה, בעקבות גירושם ובריחתם של יהודים מספרד, פולין ואוקראינה. שם נהנו מחסותו של השלטון העות'מאני. כאשר רומניה קיבלה עצמאות באמצע המאה ה-19, קיבלו היהודים יחס פחות סימפטי מטעם השלטונות, אך נוכחותם במדינה גדלה רבות וכן השפיעה על הצביון החברתי של המדינה.

בית הקברות היהודי ליד העיירה חומור. רבים מחפשים קרובים שמתו

בוקרשט: הנוכחות היהודית הובילה לייסוד בתי כנסת

בבוקרשט צמחה קהילה יהודית נכבדת אשר תרמה רבות לפיתוח הכלכלי והתרבותי של העיר. הקהילה היהודית בבוקרשט נוסדה במאה ה-16. היות והעיר היוותה צומת כלכלי חשוב בין הבלקן לטרנסילבניה, התיישבו בה מספר רב של סוחרים יהודים-ספרדים אשר סיפקו כסף, הלוואות וסחורה לאצילים ונסיכים, ועל כן נהנו מחסותם. מאוחר יותר הגיעו לבוקרשט רבים מיהודי מזרח אירופה בעקבות גזירות ת"ח-ת"ט והביאו לרוב אשכנזי בעיר.

מזג האוויר בבוקרשט: 

הנוכחות היהודית בעיר הובילה לייסוד בתי כנסת, בתי ספר, מרכז תורני ואף תיאטרון יהודי. דמות בולטת אשר תרמה רבות להתפתחות היהודית בבוקרשט היה ד"ר יהודה (יוליוס) ברש שהגיע לעיר ב-1841 ונשאר שם עד מותו, 22 שנה מאוחר יותר.

ברש פרסם כתבים על מדע, פילוסופיה וחסידות. הוא ייסד את בית החולים היהודי לילדים, את השבועון היהודי הראשון - "היהודי הרומני", ואף נאבק בהצלחה למען זכויות היהודים, הודות לקשריו עם רומנים בעלי תפקידים פוליטיים.

תפיסת עולמו של ברש היתה בבסיסה מודרניסטית. כנציג של תנועת ההשכלה, המליץ ברש על חינוך אוניברסיטאי ליהודים (וגם ליהודיות) ובכלל על אורח חיים מודרניים, שיקבל ביטוי גם בבתי הכנסת – בצורת בנייתם ובהתנהגות הולמת בתוכם, אך ללא פגיעה בתוכן התפילות. ב-1856 עזר לייסד את בית הכנסת המפואר "קורל" של בוקרשט, בתוכו היו מקהלה ועוגב, דבר שהיה מאוד שנוי במחלוקת באותה התקופה ועורר התנגדות רבה.

המנזרים המצוירים הוכרו ע"י אונסקו כאתרי מורשת עולם

בוקרשט אמנם מהווה דוגמא מוצלחת במיוחד לשגשוגם הכלכלי והתרבותי של יהודי רומניה אך היא בוודאי לא מקרה חריג. עד שנות ה-30 של המאה ה-20 האוכלוסייה היהודית ברומניה מנתה כ-750 אלף תושבים, אולם מהמלחמה ועד סוף המאה חלה הרעה קיצונית במצבם של יהודי רומניה וכיום נותרים במדינה אלפים בודדים בלבד. בשנות ה-30, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, זכו גם שתי מפלגות אנטישמיות, "הליגה להגנה לאומית נוצרית" ו"משמר הברזל", בנוכחות בולטת בפרלמנט הרומני, ובסופו של דבר התאחדו למפלגה אחת בהשפעתה של מפלגת הנאציונל-סוציאליסטית בגרמניה.

מאותו הרגע החלה דריסת זכויותיהם הכלכליות והתרבותיות של יהודי רומניה. אמנם ממשלה זו שלטה 40 יום בלבד, אך כאשר החליף אותה בשלטון המלך קרול ה-2, בפברואר 1938, השפעתה האידיאולוגית והמדינית של גרמניה הנאצית על רומניה היתה מושרשת היטב, וכך גם בממשלת אונטונסקו, שנתיים לאחר מכן. לא איחרו לבוא חקיקה גזענית, פוגרומים ומעשי טבח המוניים שהאכזרי בהם היה גירושם של כ-150 אלף יהודים לטרנסניסטריה, מתוכם כ-90 אלף איבדו את חייהם. לבסוף התנהל משא ומתן בין גרמניה לרומניה להכללת יהודי רומניה בפתרון הסופי, אך צעד זה כשל בעקבות התערבותה של אימו של המלך הרומני, המלכה אלנה. בסוף המלחמה נותרו כמחצית מ-750 אלף יהודי רומניה, 200 אלף מתוכם עזבו לארץ ישראל עד להצטרפות רומניה לגוש המזרחי וסגירת שעריה במסך של ברזל.

הקומוניזם: אותה האידיאולוגיה בשינוי אדרת

החלפת המשטר ברומניה מטוטליטרי לקומוניסטי נראתה, לכאורה, כנשימת רווחה עבור היהודים, שכן הקומוניזם הבטיח לכל אזרחיו שוויון מוחלט. אולם עד מהרה התברר שמדובר באותה האידיאולוגיה בשינוי אדרת. יחסה של רומניה הקומוניסטית היה אמביוולנטי כלפי היהודים: מצד אחד ניסיון לשלבם מחדש במרקם החברתי של המדינה, אך מצד שני התנגדות בתוקף לתנועת העלייה. היהודים, מצדם, לא ראו בחיוב את המדיניות של המשטר החדש, דבר שהגביר את הזדהותם עם תנועת העלייה.

אכן התקיימו גלי עלייה לא חוקית גדולים לארץ ישראל בין השנים 1946-1947. עם היווסדותה של מדינת ישראל מגעים דיפלומטיים הביאו להיתרי עלייה גדולים מטעם ממשלת רומניה שאושרו הן משיקולים אידיאולוגיים והן משיקולים כלכליים, אך מהר מאוד חזרה בה והחלה במסע הסברה תעמולתי, שכלל מיצגי שווא כמו משפטי הציונים, ואף המשיך לפעולות אלימות על מנת למנוע את בריחתם של היהודים מהמדינה.

היתרי עלייה ניתנו לסירוגין לתקופה מסוימת, הרבה פעמים בתנאים מחמירים, אך בסופו של דבר כוח כלכלי מצד גופים מדיניים, חברתיים ופרטיים קנה את כרטיס יציאתם של רוב יהודי רומניה, ודילל את האוכלוסיה בצורה משמעותית, כך שלאחר פול החומה נותרו ברומניה כ-18 אלף יהודים בלבד. מסך הברזל ניסה להתנער מקשרו עם היהודים גם במישור ההיסטורי תוך כדי ניסיונות למזער את חלקה של רומניה בשואת יהודי אירופה, וגם בחוסר רצון להנציח את זיכרונם של היהודים במדינה.

למרות זאת, יש מקומות שהזיכרון נחרט בהם עמוק, גם כשאין מאמץ פעיל. הדבר שמציין כיום יותר מכל את המורשת היהודית ברומניה הוא ללא ספק בתי הכנסת המרשימים שבה. בתי הכנסת ברומניה, בעיקר אלה שבנויים בסגנון מורי, הם אולי המפוארים והמרשימים ביותר בכל אירופה. חלק גדול מבתי הכנסת נבנו לפני כמאתיים שנה, אך הישן ביותר שעודנו עומד נבנה ב-1671. זהו בית הכנסת הגדול של יאסי, שאמנם לא כזה גדול, אורכו בסך הכל 22 מטרים, אך הסגנון האדריכלי האקלקטי עם נגיעות בארוקיות, יחד עם גילופי העץ שמעטרים את ארון הקודש בהחלט מרהיבים.

כיום, בתי הכנסת מייצגים רק חלק קטן מהנוכחות היהודית ברומניה, שכן כוחות ההיסטוריה העלימו את רובם ונשארו כמאה בלבד. לשם השוואה, לפני מלחמת העולם השנייה היו ביאסי בלבד מעל מאה בתי כנסת. חלק מהמבנים נהרסו, חלק סבלו מחוסר שימוש לאחר דילול האוכלוסייה היהודית ונהפכו למחסנים. אולם, עם כניסתם של משקיעים זרים וארגונים לא ממשלתיים לתוך רומניה בשנים האחרונות, מתחילים להכיר בחשיבותם ההיסטורית ולהעביר תהליכי שיפוץ, שימור ואף הפיכת בתי כנסת מסוימים למוזיאונים.

שריד נוסף למורשת היהודית ברומניה שמרתק לא פחות הוא בתי הקברות הרבים ברחבי המדינה, שכיום ניתן למנות מעל 800 מהם. המבקרים במדינה ודאי ירצו לעבור בכמה מהם, שכן בתי הקברות הללו טומנים בחובם הרבה יותר מאשר מצבות לזכר מי שהיו ואינם עוד. המצבות בבתי הקברות ברומניה מהווים יצירות אומנות של ממש, אשר משולבים בהם אומנות עממית מקומית יחד עם איקונוגרפיה יהודית. בין התחריטים הפשוטים והסטנדרטיים יותר ניתן למצוא גם רבים, בעיקר במצבות הישנות יותר מהמאה ה-18, אשר מציגים עבודת פיסול פדנטית וסבוכה.

התחריטים שמעטרים את המצבות מסמלים שמות, משלחי יד או שושלות משפחתיות. הם מציגים שלל חיות וצורות גיאומטריות, מנורות ומגני דוד. אחד הסמלים הכי נפוצים וגם הכי מעניינים שמופיעים על גבי המצבות הוא נרות ופמוטים אשר מעטרים את קברן של הנשים. הנרות, שכמובן מסמלים את המצווה הנשית של הדלקת נרות שבת, משמשים לייצוג נשי מגוון ויצירתי. לפעמים ייצוג זה מתייחס לתכונות אופי של הנפטרת, למשל, באמצעות קופסת צדקה שמופיעה ליד הנרות. לפעמים הייצוג מתייחס למותה, למשל כאשר הנרות שבורים. לפעמים הייצוג הוא אסתטי בלבד ומתאפיין במגוון קישוטים מסוגננים.

במקומות רבים ברומניה בתי הקברות הם הזכר היחידי לקיום יהודי. יש בכך מעט אירוניה, שמה שמייצג בצורה היפה ביותר תרבות שהיתה ואינה עוד, מייצג גם את המוות עצמו.

• הכותב מנכ"ל אקו טיולי שטח