פרס ישראל לרב דרוקמן - מעשה מגונה
"שר החינוך אולי שכח שהרב חיים דרוקמן לא דיווח על הרב קופולוביץ' למשטרה. הוא כנראה שכח שהרב דרוקמן המליץ להמשיך להתייעץ עם הרב אלון גם אחרי שנחשפה הפרשה. אבל אנחנו לא שכחנו, ולא נשלים עם זכייתו בפרס ישראל"
עוד בערוץ היהדות - קראו:
אחי, שולי וייס, הוא עו"ד ועוסק כבר שנים רבות בפעילות עם ובעמותות ציבוריות. במסגרת עיסוקיו הוא רואה מבוגרים אחראים שמקדישים את חייהם על מנת לגאול ילדים מצרות שיצרו מבוגרים אחרים.
שולי ואני גדלנו במערכת החינוך של הציונות הדתית. שנינו למדנו ברשת בתי הספר "חורב" בירושלים, ושנינו מתקשים למצוא בלבנו חמלה כלפי אנשים שבצעו פשעים מיניים בחברים שלנו, או בחברים של החברים שלנו, או... בילדים באשר הם. שנינו מתקשים למצוא בלבנו חמלה כלפי המערכת השמנה והמסועפת שכיסתה בשלווה מעושה ובגלגולי עיניים את הפשעים שבתוכם חונכנו.
שנינו מתקשים להאמין שהשר גדעון סער חושב אחרת. אנחנו מעדיפים להאמין שהשר סער פשוט שכח, ואנחנו בוחרים להזכיר לו. בעניין זה אף עלתה לאחרונה עצומה נגד הענקת פרס ישראל לרב דרוקמן (שלא אנחנו יזמנו, ואף איננו מכירים את יוזמיה).
נכון, הוא לא עבריין מין
הרב דרוקמן לא פגע בעצמו באף אחד, אבל הוא ידע ולא דיווח, והוא יודע ואינו מגן. עמדתו בנושאים אלה חמורה, ובגלל מעמדו יש לעמדה זו השלכות מעשיות קשות מאוד. הרב דרוקמן עומד לקבל פרס על מפעל חיים, פרס על רום מעמדו ועל המוניטין שצבר במשך השנים. דא עקא, מוניטין זה נוצל לרעה בסוגיות המיניות שלפנינו. ועל כך עוד נכתוב.
הרב דרוקמן ועברייני מין – take 1
זה מתחיל עם הרב קופולוביץ'. בשנת 1997 עלה חשד שהרב קופלוביץ', שהיה אז ראש ישיבת בני עקיבא "נתיב מאיר", ביצע מעשים מגונים בתלמידים. הפרשה דווחה למנהיגים בציבור הדתי-לאומי, ובהם הרב חיים דרוקמן שהיה אז ראש מרכז ישיבות בני עקיבא. הרב דרוקמן העדיף לנסות לפתור את הבעיה בעצמו, ולא לדווח למשטרה. בסופו של דבר, בשנת 1999 הורשע הרב קופולוביץ' על פי הודאתו בהטרדות מיניות שביצע בשנים-עשר מתלמידיו, ונגזרו עליו, בעסקת טיעון, שלוש וחצי שנות מאסר.
אנחנו מכירים אותם, את הילדים שכונו "נערי קופו". היינו איתם בבני עקיבא. אני זוכרת היטב שהחבר'ה קראו בצחוק לרב קופולוביץ' "הרבי המנשק". אני זוכרת בן שבט שלי שהיה מספר איך הוא בורח מהרב קופולוביץ' שתמיד מנסה לנשק אותו. אנחנו לא הבנו כלום. הפחד, המבוכה והתמימות גרמו לנו לחשוב שזה מצחיק. שתיקת הרבנים לא הותירה בידינו אפשרות אחרת. היום אנחנו חכמים יותר. היום אנחנו רוצים שייעשה מעט צדק עם הילדים שסבלו, ומעט דין עם הרבנים ששתקו והשתיקו.
בראיון שנתן לאחרונה הרב דרוקמן לחדשות עשר, אמר: "דבר אחד לא ידעתי, שהייתי צריך לדווח על כך למשטרה". ואנחנו שואלים: כאילו, דא?! מה בדיוק לא ידעת? בשנת 1997 כבר היית חבר כנסת וראש מרכז ישיבות בני עקיבא, ולא ידעת שעל עבירות צריך לדווח למשטרה?
ומה חשבת שיקרה כששלחת את הרב קופולוביץ' הביתה? חשבת שבבית הוא לא יראה נערים צעירים? חשבת שעכשיו כולם מוגנים? הרב דרוקמן, אתה ישנת בשקט בלילה?
ומה חשבת שעולה בגורל קורבנותיו של הרב קופולוביץ'? דיברת איתם? אמרת להם שאתה מאמין להם ולעדותם? הזעקת פסיכולוגים שיסייעו להם? שוחחת עם ההורים שלהם? הבטחת להם שיותר זה לא יקרה?
אתה מבין את זה, סער?
אבל למה אנחנו צריכים להגיב, עדיף לקרוא את הביקורת הקשה שמתח על דרוקמן אליקים רובינשטיין, שהיה אז היועץ המשפטי לממשלה: "קשה להטיל ספק שלו דווחו כמתחייב בחוק, המעשים המיוחסים לרב קופולוביץ' - היו נמנעים מעשים קשים נוספים. משלא ניתן אמון בדברי התלמידים ולא דווח על כך בחוק, לא רק נחסמה האפשרות להפסיקם, אלא שהדעת נותנת כי נגרמה פגיעה נוספת בתלמידים שלא נענתה זעקתם לעזרה...
"מי שיש לו יסוד סביר לחשוב כי נעברה בקטין עבירה... עליו לדווח על המידע בפני מי שמוסמכים לחקור... והדברים אמורים במיוחד כשנודע הדבר לאדם המהווה סמכות רוחנית או חינוכית, אשר לו אחריות לקטין ומשחובתו ככזה להיות קשוב שבעתיים לתלונותיו".
אתה מבין את זה, סער? הרב דרוקמן שתק, והדעת נותנת שבגלל שתיקתו נגרמה פגיעה נוספת. אם הנפגעים היו הילדים שלך, עדיין היית מעניק לו את הפרס?
הוא לא למד דבר, ומה אתנו?
הרב דרוקמן והרב מוטי אלון: הדברים העצובים והקשים גלויים וידועים לכל, אבל בגלל שהשר סער כנראה שכח, נביא ציטוט קצר מתוך כתבה בנושא: "בעקבות הודעת המשטרה כי נמצאה תשתית ראייתית לכך שהרב ביצע מעשים מגונים בכוח בשניים מתלמידיו הקטינים, קורא הרב חיים דרוקמן לציבור הדתי להמשיך להתייחס אל אלון (שנחשב כאחד מתלמידיו המובהקים) כאל דמות רבנית-חינוכית, ומדגיש כי אין שום צורך להיזהר מפניו... הרב דרוקמן הדגיש כי למציאת התשתית הראייתית אין כל משמעות בעיניו, והיחס לאלון צריך להיות כאילו לא הייתה הפרשה. לדבריו, ניתן להמשיך לזמנו למסור שיעורי תורה, וכן להיפגש עמו לייעוץ בעניינים שונים".
גדעון סער, לאחר שנחשפה פרשת אלון, הזמין הרב דרוקמן את הרב אלון לתת הרצאה בישיבה שלו, והוא אף ממליץ לאנשים ללכת ולהתייעץ אתו באופן פרטי. אתה מבין את זה?! הפעם הוא לא שכח לדווח למשטרה, הוא ממליץ! הוא ממליץ לאנשים להגיע אל הרב מוטי אלון ולהתייעץ אתו!
גדעון סער, אם אתה מוכן לשלוח את הבן שלך להתייעץ עם הרב מוטי אלון, אתה מוזמן לתת לרב דרוקמן את פרס ישראל.
מה נעשה עם פרשת השבוע
שולי ואני מוטרדים: מה נעשה עם פרשת השבוע? איך נקשור את פרשת דרוקמן לפרשת השבוע? השבת קוראים בבתי הכנסת את צמד הפרשות "ויקהל" – "פקודי", החותמות את ספר שמות ועוסקות בעיקר בתיאור התרומות הרבות שהובאו למשכן, ובסיום בנייתו. קשירת קשרים בין פרשות השבוע לעניינים אקטואליים היא אמנות יהודית עתיקה, שימיה, ככל הנראה, כימי הקריאה הציבורית בתורה. אז אנחנו נרתמים למשימה, רצים בין הפסוקים - ומחפשים את הקשר.
פרשת "פקודי" מסיימת בתיאור הענן המלווה את המשכן. אני מציעה לשולי: "אולי נכתוב על הענן המעיב על פרס ישראל, או על הענן המכביד על יכולת הראייה של סער".
שולי מתנגד: "זה לא ענן, זה ברור ובהיר. אין שום דבר מעונן במה שדרוקמן עשה ובמה שהוא לא עשה. אם נשתמש בדימוי של הענן, נקל על חומרת המעשה".
אנחנו חושבים על הכיור שנבנה על מנת לטהר את הכהנים במים. אנחנו חושבים על "קטורת הסמים" שנועדה להפיג ריח רע, בריח טוב. אנחנו חושבים על הזהב שמכסה את הכל. אנחנו חושבים על יריעות שמכסות ומגלות, ועל גברים ונשים פשוטים שמנדבים את כל מה שיש להם, כי הם חולמים שפעם יהיה באמת טוב.
סוף ספר שמות והמשכן מוכן לעבודה. אנחנו מבינים היטב ששום בית, שום כותרת, שום תואר ושום מסגרת
לא יצילו אותנו מהרוע האנושי, ועל כן מהצורך לקחת אחריות אישית. זה לא המשכן שיציל אותנו, אלה רק המעשים: "מעשינו יקרבונו, ומעשינו ירחיקונו".
בעודנו ילדים חווינו, אנו וחברינו, את המחירים של מערכת שבחרה להקריב את הפרט למען "שמו הטוב" של המחנה; מערכת שהפכה ילדים לקורבנות של מבוגרים ערלי לב. היום אנחנו מבוגרים ואנו בוחרים לקחת אחריות. הרב דרוקמן לא יכול לקבל את פרס ישראל.
שבת שלום!
לפנייה לכתב/ת 
