מחוץ לשטנץ: מיהודה גלאנץ - עד מצווה טאנץ

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• אושר בכנסת: גט תוך 45 יום - או סנקציות
• הרב מצגר: חפים מפשע נטבחו בשל יהדותם
• הרב סדן: נגד "השתלטות" דתית על צה"ל
  

יהודה גלאנץ יכול בהחלט לנוח על זרי הדפנה האלה. אבל מי שנחשב לאחד מחלוצי המוזיקה היהודית-מקורית ממש לא מתכוון למחזר את עצמו, ושוב מוכיח כי גלאנץ היצירתי והפורה חי וקיים, וזה גם שם אלבומו החדש-דנדש. אתם מוזמנים ליהנות מארבעה סינגלים - בהשמעה ראשונה. 

מי שהביא כבר לפני שני עשורים, את "נעלה לבית המקדש" ו"רק לצעוק אל השם" – מגיש אלבום סולידי יחסית, המשלב ניגונים, מוזיקה מקורית ומילים מן המקורות ב-14 רצועות. קרוב לעשור חלף מאז צאת אלבומו הקודם, והוא התבשל לאטו עם החומרים החדשים.

"תהליך התשובה נמשך עד היום"

ב"חי וקיים" – אלבומו שנים-עשר במספר - גלאנץ הבוגר (54) מפגיש פופ עם בוסה-נובה, כלייזמר עם ג'אז וקומביה עם רוק. הכל הולך, אבל למוזיקה הדרום-אמריקנית – כור מחצבתו היצירתי – שמור מקום מיוחד, והיא עודנה תווית ההיכר של המותג הגלאנצי. הוא, אגב, מכנה אותה: מוזיקה יהודית-לטינית.   

ושם הייתה ההתחלה: בבואנוס איירס, במשפחה לא אורתודוכסית ששלחה את הילד בן השש ללימודי כינור, פסנתר ואקורדיון. "בשנת 76 נסעתי לברזיל עם גיטרה ללמוד את המקצבים הברזילאים, ובשנת 79 עליתי לישראל", הוא מספר. המפגש עם חיי הקיבוץ לא היטיבו עם המוזיקאי הצעיר ושוחר החופש, והוא החל לחפש את דרכו בישראל.  

החיפושים הובילו אותו לאקדמיה למוזיקה על שם רובין בירושלים, שם פגש את הדסה – לימים רעייתו ואם עשרת ילדיו. שם גם פגש בדת: "השהייה בארץ עוררה אצלי שאלות רבות על היהדות. התחלתי ללמוד בישיבה כמה שעות ביום, וכך התחלתי לשלב בלחנים שלי מקצבים דרום-אמריקאים ומילים מהמקורות.  

"קרה שהייתי מוכרח לוותר על האמנות למען המשפחה. אבל המאמץ היה שווה, ברוך השם"(צילום: ניתאי שלום)

חברים יש (גם) בהוליווד

גלאנץ פקד לראשונה בחייו חצרות של אדמו"רים, הקשיב לניגונים החסידיים – והם חלחלו אל תוכו. "במשך הזמן הלחנתי ושילבתי מנגינות מקוריות חסידיות בלחנים שלי, עם מקצבים דרום-אמריקאים ועם כלי הנגינה המיוחדים שהבאתי אתי מדרום-אמריקה. השילוב הזה עורר התעניינות רבה".   

אבל ההיכרות ההדדית של גלאנץ עם הקהל הישראלי והפוך - החלה באלבום "צלילי זהב", אי-שם בשנות השמונים. "אחרי שראיתי ברחובות ירושלים שוטרים רכובים על סוסים, מכים חרדים שצועקים 'שאבעס' עם אלות – החלטתי לכתוב שירי מחאה, ונולד אלבום הסאטירה 'כאסח'". 

מאז נסקה הקריירה של גלאנץ, ולצד אלבומים וחברת הפקות עצמאית - הגיעה עד לטלטונים (אירועי ההתרמה

בשנת 92, עם צאת האלבום "נעלה" שהגיע למעמד של פלטינה, גלאנץ התקבל רשמית לקהילת המוזיקה המיינסטרימית הישראלית. מביתו שבנחלאות הירושלמית הוא מקליט, יוצר ואף מייצא מוזיקה לחו"ל – "מקהילות מרכזיות ועד לקהילות יהודיות בקצה העולם, עם מטרה ותחושת שליחות גדולה לשמח יהודים בכל מקום. כשאנשים מספרים לי על השמחה והחיבור שהם שואבים מהמוזיקה שלי, זה מחזק ומשמח".

• יהודה גלאנץ יופיע ב-29/3 ב"גולה" בפתח תקווה