חג החירות - גם של הרווקים

בכל שנה לקראת הפסח, נוהגים רווקי ישראל לשאול את עצמם עד מתי: "עד מתי אשב לי בדד בין כל דודיי ודודותיי ואצטרך לענות על השאלה: 'נו, מה קורה?'" לפעמים אתה מתקשה להאמין שהשנה רק התחילה, ופסח שב ומתדפק על הדלת, קורא לך להגיע לארוחה משפחתית בהרכב מלא. עוד שנה לבד.

עוד בערוץ היהדות  - קראו:

• "נתניהו וברק רוצים לתקוף באיראן בגלל אגו נפוח"
• שושה - והמירוץ למיליון בגדים לחג
• אברך מביא אברך: רמאות בהסמכה לרבנות
  

ליל הסדר הוא רק דוגמה קטנה לחיים שלמים שאנשים חיים בתחושת פספוס עמוקה. אני מכנה את התקופה הזאת "בינתיים", אפשר לקרוא לה גם "עד ש..." או, אם אתם דוברי אנגלית: "סטנד ביי". המשותף לכל ההגדרות הללו היא התחושה העמוקה שכל עוד אני לבד, החיים לא שווים כלום. כל עוד אין לי אהבה לחלוק איתה את פרשנות ההגדה ליד קערת ליל הסדר, החג עבורי הוא מרור אחד גדול.

התחלתי לשים לב לתופעה הזו לפני כמה שנים, כשאחת מחברותיי הקרובות התחתנה. בתקופת הרווקות ביקרתי הרבה בדירתה, וזכרתי את התפריט שלה, שהיה בנוי מלחם וקוטג' בלבד. למרות שהיא חיה עם מספר בנות בדירה, אף פעם לא היה לה חשק לבשל משהו או לפנק את עצמה באוכל טוב. פתאום אחרי החתונה ראיתי אותה מעמיסה במכולת שקיות על גבי שקיות, מבשלת במלוא המרץ ארוחות דשנות. מבחינתה הגיע הרגע להתחיל לחיות.

אני יכולה להבין את התחושה הזאת כשמדובר בבחורה בת 20, שהיו לה בסך הכל מעט שנים של סטנד-ביי. אבל אני לא יכולה להבין את הנשים הרבות שממשיכות לחיות מלחם וקוטג' גם כשתקופת הרווקות שלהן נמשכת קרוב לעשור, ויש רבות כאלו. אני מתקשה להבין את הבחורים הרווקים שחיים בדירה עם קירות חשופים, ריקה מכל תמונה או רהיט, רק משום שמבחינתם מדובר בדירת מילוט זמנית עד שיקימו את ביתם האמיתי. בינתיים, הם חיים כך כבר שנים, כי מה לעשות, לפעמים יש פער בין הרצוי למצוי.

חיים-מתים

התפיסה הזאת, שזה לא לגיטימי לחיות את חייך במלואם כל עוד לא נמצא החצי-השני, היא תפיסה שגורמת להעביר את כל שנותייך היפות מתוך תחושת צער עמוק. כשאתה חי כל יום בחייך, כל חודש, כל תאריך וחג כאילו הם טעות רק מפני שאתה עדיין לבד - אתה בעצם לא חי. אתה אדם מת שמצטער על חייו.

אני מכירה את התפיסה המוזרה שסוברת כי אם יהיו לך רהיטים יפים, או קירות צבועים בשמנת במקום באפור דהוי, אם יהיה לך מרק חם וטעים במקום קוטג' - לעולם לא תצליח להתחתן, כי יהיה לך טוב להמשיך להיות רווק. זו תפיסה שגויה בעיניי - משום שבית נאה, ואוכל טוב

ותנור חם לעולם לא יצליחו למלא את החיסרון של נפש אהובה.

יתרה מכך, פעולה חיונית שצריך לעשות כשאתה רוצה למגנט משהו טוב לחייך, היא לסדר אותם כאילו הדבר הרצוי כבר שם. אם את רוצה תינוק חדש - תקני עגלה, אם אתה רוצה להיות סופר מצליח - סדר לך מכתבה ראויה, אם אתה רוצה להיות נשוי - סדר את החדר שלך כך שהוא יראה כאילו האהבה כבר שוכנת בו.

ליל הסדר הוא הזדמנות מצוינת לחגוג את החירות של העם היהודי ואת החירות בכלל, לחיות את חייך לא בסטנד ביי, לא בינתיים ולא עד ש... אלא כאן ועכשיו.

• הטור המלא מתפרסם היום (ו') במגזין מוצש מבית מקור ראשון.