הפלא השמיני. סיפורו של מייקל פלפס

מדינה: ארה"ב

ענף: שחייה (פרפר, מעורב, חופשי)

נולד: 30 ביוני 1985 בבולטימור

הישגים באולימפיאדות: אתונה 2004 – 6 מדליות זהב (100 פרפר, 200 פרפר, 200 מעורב אישי, 400 מעורב אישי, 4x200 חופשי, 4x100 מעורב), 2 מדליות ארד (200 חופשי, 4x100 חופשי). בייג'ינג 2008 – שיא כל הזמנים של 8 מדליות זהב (100 פרפר, 200 פרפר, 200 מעורב אישי, 400 מעורב אישי, 200 חופשי, 4x100 חופשי, 4x200 חופשי, 4x100 מעורב). בסך הכל 14 מדליות זהב – שיא כל הזמנים באולימפיאדות.

כך נראה אלוף אולימפי שמונה פעמים באותה אולימפיאדה בבייג'ינג(צילום: AP)

עבור השאגה ההיא של מייקל פלפס היו צריכים להמציא קטגוריה חדשה על מדף חגיגות הניצחון שראה עולם הספורט. משום שעל הרגע

המכונן בקריירה המופלאה שלו הביט פלפס מהצד, זכות מיוחדת במינה ששמורה לבודדים.

כאלה שרואים בזמן אמת את ההיסטוריה משוכתבת מול עיניהם. מי שחזה בשאגה – לא צעקה, לא חיוך, לא צחוק, אלא שאגה של ממש ששחרר מריאותיו ברגע שבו נגע חברו לנבחרת השליחים האמריקאית ג'ייסון לייזאק בדופן הבריכה בבייג'ינג בגמר ה-4X100 חופשי – חזה ברגע טהור שבו הבין בחור בן 23 כי חלום 8 מדליות הזהב באולימפיאדה אחת חי ונושם.

פלפס. ילד היפראקטיבי שחיפש שקט מתחת למים(צילום: MCT)

זו הייתה מדליית הזהב השנייה שלו בבייג'ינג. כעבור 6 משחים, את זה אתם כבר יודעים, החלום התגשם, לא לפני עוד רגע דרמטי מבית היוצר של דג הזהב, כאשר הקדים בפוטו-פיניש נדיר את מילוראד צ'אביץ' הקרואטי ב-100 פרפר.

ואולי חלום היא ההגדרה המתאימה ביותר לתיאור הפעולות הכמעט דמיוניות שעושה פלפס בבריכה, עם ידיים ורגליים אנושיות לחלוטין. וזה לא רק השיאים או המספרים שהילד ההיפראקטיבי שמוריו התייאשו ממנו ושחיפש קצת שקט מתחת למים, ניפץ כבר מגיל 15. זו הדרך. האלגנטיות הקשוחה עם המבט המשוכנע – אני הטוב ביותר. נקודה.

העולם לרגליו. מייקל פלפס, גדול השחיינים של כל הזמנים(צילום: AP)

מי שהחל לעשות גלים באליפות העולם בברצלונה 2003 עם 6 מדליות זהב, הפך באתונה 2004 למפלצת רטובה של ממש עם 6 מדליות זהב ושיאי עולם חדשים, רק אחת פחות מהשביעייה המיתולוגית של מארק ספיץ.

אבל כבר אז היה ברור: היעד סומן, ופלפס לא יפסיק לחתור עד שיגיע אליו. בדרך לשם, כיאה לסופרסטאר אמריקאי, נתפס על נהיגה בשכרות ונידון ל-18 חודשי מעקב של קצין מבחן. רעידה קלה בכנף, זה הכל.

פלפס במבט תת ימי(צילום: רויטרס)

וכך, לאולימפיאדת בייג'ינג הגיע פלפס עם מטרה ברורה ועם הספרה 8 על הגב. אמריקה, ביתם של האמיצים, העמיסה על כתפיו הרחבות

ים של ציפיות ושלחה אותו אל מעבר לים. מלחיץ? אולי. אבל כשיש לך טכניקה שנלמדת בשנים האחרונות בחוגי שחייה, וכוח מתפרץ בעוצמה אדירה, אין ממה לחשוש.

וכאן המקום לומר: פלפס הוא שחיין מחונן באופן יוצא דופן (שליטה מדהימה בכל הסגנונות), אבל גם ספורטאי בעל מחויבות עצומה. מוכשר ככל שיהיה, הוא לא היה מתקרב לעשירית מההישגים שאליהם הגיע ללא משמעת עצמית שאין מילה אחרת כדי לתאר אותה חוץ מנדירה. או בעשר מילים: ילד בן 12 שמגיע למשחה הבוקר גם בחופשת חג המולד.

גם בלונדון נראה את הענק מבולטימור(צילום: gettyimages)

אז אגדות, מתברר, יש גם במציאות. ואגדת מייקל פלפס עוד לא אמרה את המילה האחרונה. כן, גם בלונדון 2012 נראה  את הענק מסתער על המים עם חיוך גדול ומוטת ידיים אימתנית.

נכון, הנחיתה מבייג'ינג לא הייתה רכה במיוחד. פלפס נתפס מעשן סמים, הושעה למספר חודשים, לקח הפסקה מהאימונים ונראה היה שעתידו מאחוריו.

אלא שבחודשים האחרונים הוא שב להתאמן עם אותה מוטיבציית נעורים, ולמעריציו מבטיח שלאולימפיאדה יגיע בשיאו. ההיסטוריה, ככלל, לא נוהגת לשכתב עצמה פעמיים. אבל אם במקרה תשמעו שאגה חזקה במיוחד, אי שם באוגוסט, דעו לכם שייתכן, רק ייתכן, שמייקל פלפס הצליח לכופף את העולם פעם נוספת.