שבע בום

מדינה: ארה"ב

ענף: שחייה (חופשי, פרפר)

נולד: 10 בפברואר 1950 במודסטו, קליפורניה

הישגים באולימפיאדות: מכסיקו סיטי 1968 - שתי מדליות זהב (100x4 חופשי, 200x4 חופשי) ומדליית כסף (100 פרפר), מינכן 1972 - 7 מדליות זהב ו-7 שיאי עולם (100 חופשי, 200 חופשי, 100 פרפר, 200 פרפר, 100x4 חופשי, 200x4 חופשי, 100x4 מעורב).

• לונדון 2012: העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט
  

"לפני האולימפיאדה התכוונתי לגלח את השפם, אבל כולם דיברו עליו – אז החלטתי להשאיר אותו. מאמן רוסי שאל אותי אם השפם מאט אותי. צחקתי איתו: 'לא, למעשה הוא מסיט את המים מהפה שלי, וזה מה שמאפשר לי לשחות כל כך מהר'. בעקבות השיחה, כל שחיין רוסי גידל שפם" (מארק ספיץ ברגע של וידוי).

ספיץ. השחיינים מרוסיה חיקו את השפם שלו(צילום: gettyimages)

חגיגה אולימפית ב-ynet ספורט:

• ביבי ופרס ארחו את המשלחת
  
• מי כבר בדרך ללונדון?
  
• ורוג'ר פדרר מסתער על לונדון
  

לא אדם צנוע, מארק ספיץ. לפני אולימפיאדת מכסיקו סיטי 1968 הצהיר השחיין היהודי-אמריקאי הצעיר, אז רק בן 18, כי יגרוף 7 מדליות זהב. אבל הגלים בבריכה התנפצו בפניו: ספיץ זכה רק בשתי מדליות זהב, שתיהן בשליחים, והסתפק בעוד מדליית כסף ב-100 מטר פרפר. חטא היוהרה? לא ממש. ספיץ אולי הקדים את המאוחר, אבל האיש שזכה לכינוי "מארק דה שארק" (מארק הכריש) ידע בדיוק מה הוא שווה.

7 מדליות זהב באולימפיאדה אחת. "מארק דה שארק"(צילום: gettyimages)

כעבור שנה התייצב השחיין היהודי הטוב בעולם במשחקי המכביה ולקח 6 מדליות זהב. היה זה רק רמז ראשון להיסטוריה שעמדה להתחולל במינכן 1972. גם

הפעם הגיע ספיץ מלא ביטחון עצמי, אבל משהו בכל זאת נסדק. ספיץ נרשם לשישה מקצים בלבד, והחליט תחילה לוותר על מקצה ה-100 מטר חופשי. "אם אשחה שש ואזכה בשש, אהיה גיבור. אם אשחה שבע ואזכה בשש, אהיה כישלון", אמר דקות לפני המשחה.

ובכל זאת, ספיץ הבין את גודל המעמד, הפנים את העובדה שהוא עומד בפני ההזדמנות לעשות משהו שאיש לא עשה לפניו, ונרשם גם ל-100 מטר חופשי. התוצאות היו בלתי נתפסות. בכל פעם שהגיח מהמים הוא שיכתב את ספר השיאים. 7 משחים, 7 מדליות זהב, 7 שיאי עולם. אבל החגיגה לא נמשכה זמן רב. רצח י"א הספורטאים הביא לפינויו מהכפר האולימפי, והוא הוחזר בבהילות לארצות-הברית.

ספיץ כיום. השיא שלט החזיק מעמד 36 שנה(צילום: gettyimages)

גם אחרי ההישג המופלא המשיך ספיץ להדהים את העולם, כשהודיע על פרישה בגיל 22 בלבד. כעבור שני עשורים ניסה לחזור לבריכה ולאולימפיאדה, אבל נכשל במבחנים למשחקי ברצלונה 1992. למכביה הוא דווקא חזר, והדליק את הלפיד ב-1985.

36 שנה החזיק מעמד השיא שלו, ונראה היה שלעולם לא יישבר. עד שהגיע אחד בשם מייקל פלפס. ועדיין, את מקומו האיש בספרי ההיסטוריה של האולימפיאדה איש לעולם לא יוכל לקחת. את השפם, אגב, הוא גילח ב-1988.