גופי הוא ברשותי - וגם הבגד שלגופי
יש לנו את הזכות לבחור מה ללבוש, ואין לאף אדם זכות להטריד אותנו בשל כך. גם בנות "צנועות" דתיות וחרדיות נאנסות ומוטרדות, ולכן בצעדת השרמוטות אין התנגדות לערכי היהדות
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- שר ומתחמם לאור הלבנה
- הגוי שקונה את החמץ: עסקה בשווי 150 מיליארד דולר
אלוהים לא אשם בשריפה/ חיים אקשטיין
ואולם טענות אלו ריקות מתוכן. שהרי מטרתה של צעדת השרמוטות איננה לצאת בבגדים חושפניים לרחוב. זהו רק אמצעי. זאת ועוד: כל אישה וגבר יכולים להתלבש לפי רצונם, ולא לפי התניות חברתיות. המטרה האמיתית מאחורי הצעדה היא להתנגד לתופעה נרחבת בחברה הקפיטליסטית, הפטריארכאלית והסקסיסטית – תופעת האשמת קורבנות האונס באונס שלהן עצמן.
פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה
הדרך שבה בוחרת בחורה להתלבש, איננה מערערת על זכותה לבחור את הפרטנרים המיניים שלה, ואף לא
נותנת לאיש את הזכות לגעת בה שלא כרצונה. הטרדות מיניות קורות לכל אחת - לצנועה ביותר ולמופקרת ביותר, כך שגורם להטרדות איננו סגנון לבוש, אלא תרבות שמקדשת החפצה של נשים (כן, גם באמצעות פרסום נוטף סקס). וגם סיטואציה חברתית שמאפשרת למטריד ולאנס להתחמק מביקורת, וכמובן – האנסים עצמם.
צעדת השרמוטות לא באה להסית נשים להתלבש באופן פרובוקטיבי. היא באה לציין את המובן מאליו: לאישה יש זכות על גופה, ועומק המחשוף שהיא בוחרת לא אומר "געו בי". לראיה, בנות "צנועות" דתיות וחרדיות (וגם ערביות, בין אם דתיות או חילוניות) - נאנסות ומוטרדות. נשים המתלבשות בצורה לא חושפנית מוטרדות אף הן. כל אישה מוטרדת, וסגנון החיים שלה לא משנה את סיכוייה להיאנס.
הטענה כי נשים נאנסות או מוטרדות בגלל סגנון הלבוש שלהן, נובעת מבורות במקרה הטוב, או התעלמות מהעובדות במקרה הרע. מי קובע מהו לבוש חשוף? ברחובות מאה שערים אישה החושפת קרסול היא מופקרת, וברחובות תל אביב אישה עם ביקיני נחשבת חשופה. אך בשבטים נידחים נשים חשופות חזה הן הנורמה. מה שנקרא בחברה שלנו "חשפנות" או "זנותיות" הוא עניין תרבותי תלוי זמן ומקום. העובדה שנשים בוחרות להתלבש חשוף יותר מהסבתות-רבות במאה ה-19 בפולין, לא אומרת שהן מבקשות שיאנסו אותן.
סגנון הלבוש לא מצדיק אונס
לא "סתם בא לנו להתפשט". יש לנו את הזכות לבחור מה ללבוש, ואין לאף אדם אחר זכות לקבוע, על פי אחוז העור החשוף בגופנו, האם אנו מבקשות שיצבטו לנו בעכוז - או שמא אנחנו מעדיפות אונס קליל בשדרה חשוכה.
כולנו חלק מרקמה חברתית-כללית, שיש בה יחסי גומלין – ומי שפוגעים ביחסי הגומלין הללו אינן הנשים שבוחרות להתלבש כרצונן, אלא המטרידים והאנסים. לא אלו שמבלות בפאבים, אלא אלה שטוענים כי אם הן מטיילות בסמטאות בלילות, הן לא יכולות לצפות שלא יאנסו אותן.
מטרתה של בחורה המתלבשת חשוף איננה לפגוע ברגשות הסביבה. היא לא נוקטת בגישת "דווקאיזם" - אלא בוחרת להתלבש לפי תפיסת עולמה, ואפילו מצב-רוחה בבוקר. גם היא לא תאמר לאף אחד כיצד להתלבש, והיא מצפה להדדיות. היא מצפה שבמידה ויקרה לה משהו, איש לא יאשים את בחירותיה המיניות, האופנתיות או ההתנהגותיות.
מיניות נשית מוחצנת היא דבר לגיטימי
בחברה שבה יו"ר ועד עובדים נקראת "בוצ'ה" כי היא מציגה ערכים חזקים יותר ממה שאמורה להציג "האישה הרכה והטובה" (והיפה והשותקת); בחברה שבה ח"כים טוענים כי אין להעלות את שכרן של עובדות סוציאליות, כי המשכורת שלהן היא "במילא משכורת שנייה"; בחברה שבה נשים צריכות להיאבק על זכותן לצאת לרחוב מבלי להיפגע מינית - אנחנו חייבים ליטול את המושכות בידינו.
כן, אנחנו נלחמות על זכותנו להתלבש כרצוננו. האין יהיה זה אוקסימורוני במיוחד אם נצמיד למאבק שלנו חוקי לבוש נוקשים? אלה בדיוק הגבולות שאנו מבקשות לפרוץ. אנחנו רוצות להדגיש שמיניות נשית מוחצנת היא דבר לגיטימי, שאין לראות בו התרסה, אלא התפתחות טבעית של בני אנוש.
רצונן של נשים "לחשוף את ערוותן בפומבי" הוא צורך עתיק יומין, כשם שרצונם של גברים "לחשוף את גבריותם בפומבי" הוא צורך עתיק יומין. תרבויות שלמות נבנו סביב סמל הפאלוס, ופסיכולוגים רבים טוענים כי אי אפשר לנתק את הגברים ממיניותם, אך גם המיניות הנשית היא עתיקת יומין. ואולם היא נדחקת אל מחוץ לסדר היום מכיוון שבחברה שלנו, זו שמחפיצה נשים באופן סיסטמטי, אין מקום לזכותה של אישה לרצון מיני.
בצעדה אין התנגדות לערכי היהדות משום שהיא גלובלית. התעללות מינית, נפשית או פיזית בנשים מוטמעת בעומק החברה שלנו, ללא הבדלי דת או תפיסת עולם. בדיוק בגלל זה אנו רוצים שדתיות, חרדיות, ערביות וחילוניות מכל הגילאים – וגם דתיים, חרדים, ערבים וחילונים – יצעדו ויצעקו “די להטרדות המיניות, די להשפלת הנשים, די להחפצה". גופי הוא ברשותי. לא ברשות הדת, לא ברשות המדינה ולא ברשות המטריד.
- הכותבת היא ממארגנות "צעדת השרמוטות"
לפנייה לכתב/ת 
